שבוע אינטנסיבי במיוחד עבר על בן שרף ודני וולף בלאס וגאס. ההד של אדם סילבר מקריא את שמותיהם במקומות ה־26 וה־27 בדראפט ה־NBA בקושי דעך, והם כבר נזרקו לזירה הקשוחה של ליגת הקיץ, המקום בו כשרונות צעירים ושחקנים שמנסים את מזלם נלחמים לשכנע את הקבוצות לתת להם מקום בסגל.
התוצאות לא חשובות, והמשחקים קצרים יותר, 10 דקות לרבע במקום 12. ברוקלין הפסידה בשלושה מארבעה – אבל מה שהיא צריכה כרגע זה לגלות מי מהילדים יוכל להשתלב מיידית בסגל הנבנה מחדש. אחרי שבוע ושלוש הופעות לכל ישראלי אפשר כבר ללמוד הרבה.
3 צפייה בגלריה
נזרקו לזירה הקשוחה של ליגת הקיץ. וולף ושרף
(צילום: Harry How / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
לחשוב על פשטות
שרף היה הרכז השלישי שברוקלין בחרה בסיבוב הראשון, אחרי איגור דיומין הרוסי (8) ונולאן טראורה הצרפתי (19), והצוות המקצועי מנסה אותם בשילובים שונים, אפילו דקות בהם שלושתם יחד על הפרקט. לדיומין יש עדיפות כרגע, אבל לא מאוד בולטת. המטרה הראשונית עבור כל אחד היא להבדיל את עצמו משני האחרים, ואכן השוני משמעותי.
דיומין הוא רכז גדול פיזית (2.06 מ'), שגם ניחן ביד רכה, אבל הוא עוד לא הראה שליטה בקצב המשחק, והלחץ עליו גדול בגלל הבחירה הגבוהה; טראורה הוא רכז קלאסי ואינטליגנטי של פעם, נמוך יותר (1.85 מ') ולא קולע מספיק טוב, אבל מהיר מאוד; שרף הראה דברים חיוביים ושליליים.
הישראלי יוזם ורוצה את הכדור ביד, וכל הזמן מחפש את המסירה הנכונה. המנהיגות באה לו טבעי והוא אוהב את האחריות. מעבר לכך, הוא מציג לראווה מהלך יעיל של סיבוב על השומר שהניב סלים יפים, ולא מפחד מכניסות לצבע. בכל משחק עד כה הוא הציג שיפור מהקודם, ובארה"ב מתרשמים מיכולות ניהול המשחק שלו.
מהצד השני, היה ברור מראש שהוא לא קולע מספיק טוב מבחוץ, מה שמזכיר את הקשיים של דני אבדיה בכניסה שלו לליגה. אם הנטס מפנטזים על שילוב בין שניים מהגארדים הצעירים בהרכב אחד, הוא יהיה חייב לשפר את ההיבט הזה במהירות, וגם להיות יציב מהקו ולסיים טוב יותר בצבע.
המילה "מהירות" מתקשרת לדבר נוסף: שרף הגיע לליגת הקיץ עם מנטליות שמאפיינת מאוד רכזים ישראלים, של כדרור יתר שמעכב את ההתקפה עד לקבלת ההחלטה. בגלל שהוא לוקח את הזמן, יש לשרף נטייה להגיע לסוף השעון בלחץ כשהוא חייב לשחרר מסירה מאולתרת או לקחת זריקה לא טובה. כדי להתקדם הוא צריך לבצע הכל יותר בזריזות, גם את הכניסות לסל – ולחשוב במונחים פשוטים יותר: לא כל מסירה חייבת להיות ניסיון מוגזם להפוך לסרטון ויראלי. הפוטנציאל ענק, אבל דרוש המון ליטוש.
הפרשנים מתלהבים
המצב של וולף בנקודה המוקדמת מאוד הזו יותר טוב. הסנטר היה אחד השחקנים המרשימים של ברוקלין השבוע, ומציג בדיוק את מה שרצתה לקבל: מנהל משחק בגובה 2.13 מ'.
בניצחון היחיד של ברוקלין עד כה, אתמול לפנות בוקר (90:94 על אורלנדו), וולף הוביל את קלעי הנטס עם 18 נקודות, לצד שישה ריבאונדים וארבעה אסיסטים. הפרשנים מתלהבים מהשילוב בין הגודל למסירות המדויקות, ומהעובדה שהוא מסוגל להוביל התקפות בעצמו, להכניס כדורים פנימה ולשתף פעולה במשחק בין גבוהים. במשחק הראשון הוא החטיא את כל חמש הזריקות שלו מהשדה, אבל במהלך השבוע צבר ביטחון והראה איך הוא מסוגל לגוון גם בשלשות. יחד עם החסימות והחטיפות שסיפק, הוא הצליח לעשות לעצמו שם.
כמובן שלא הכל ורוד: לוולף יש בעיה בהגנה, רכות מסוימת, וסנטרים אתלטיים, חזקים ומהירים יכולים לעשות עליו נקודות בקלות. הוא גם לא השיג עדיין את האיזון הנכון בין האסיסטים היפים לאיבודי הכדור המרובים, וצריך להיות מרוכז יותר כשהכדור אצלו ביד. נקודה שחוזרת בביקורות היא השאלה לאיזו עמדה הוא הכי מתאים, והצורך לגלות זאת בזריזות כדי שלא ייפול בין הכיסאות.
ברוקלין תפסיד המון העונה, ובעונה שאחריה, וגם אחריה. היא תהיה צעירה, נטולת כוכבים. היא תחפש את הדרך שלה במשך זמן רב, והדלת פתוחה – וולף ושרף רק צריכים להמשיך בתהליך, צעד אחרי צעד, לא לחשוש לטעות. בדיוק כמו הקבוצה.
פורסם לראשונה: 01:30, 18.07.25
