פגישה עם חייזר, אם תקרה, יכולה להיות עניין די מרתיע. לך תדע מה הוא מסוגל לעשות, ומהן כוונותיו. אם פניו לשלום או למלחמה. מעבר לסקרנות שבמציאת התשובה לשאלה האם יש אי שם בחלל חיים תבוניים, הסיבה הכי טובה לפגוש חייזר תהיה שבכך כל אחד מאיתנו יהפוך ברגע אחד קרוב יותר ללאו מסי ממה שהוא עכשיו. כל עוד יש רק בני אדם, ולא מעבר, אז אפשר להתעסק בדקויות שמבדילות בין בני האדם. ההוא מאפריקה, זה מאירופה או מאסיה. מפגש מקרי עם איזה יצור ממאדים יאפשר לכל אחד מאיתנו להתגאות בפניו על כך שאנחנו ומספר 10 של ארגנטינה שייכים לאותו מין.
זה בדיוק העניין עם מסי, שהוא אוניברסלי, כל-אנושי, משהו שאולי קצת קל לשכוח במונדיאל שהמהות שלו היא לפרק את האנושות לחלקים הקטנים שמרכיבים אותה, ובמסגרתו יש "ארגנטינאים", "אנגלים", "ספרדים", "צרפתים". במסגרת טורניר כמו מונדיאל, העליונות של מסי היא קודם כל כזאת שמשרתת את הארגנטינאים, שבאה לחלוטין על חשבון האנגלים, או המצרים, או השוויצרים.
אבל מסי, שבישל את השער הראשון של אנסו פרננדס ואת שער הניצחון של לאוטרו מרטינס ברגל ימין, הוא לא ארגנטינאי. בדיוק כמו שוויליאם שייקספיר איננו אנגלי. ולאונרדו דה-וינצ'י הוא לא איטלקי. הוא משהו גדול מדי עבור ההרגל של האנושות לחלק את עצמה לשבטים, ל"אנחנו" ו"הם". מסי הוא פסגת היצירה שתחילתה אי שם באיזו בקטריה לפני מיליארדי שנים. שיבואו כבר החייזרים, ובזכות הקונטרסט אליהם נהיה אנחנו, בני התמותה הרגילים שצופים במונדיאל בטלוויזיה ובועטים בכדור ספוג בסלון עם הילד, ומסי, גדול הדור, קצת יותר קרובים.
ההפסד של טוכל
אפשר לספר את סיפור הקאמבק הזה, טלנובלת הספורט הרביעית ברציפות שארגנטינה מייצרת בשלב הנוקאאוט הזה, אך ורק מהפרספקטיבה של אלופת העולם. איך שוב ידעה להתעלות ברגע האמת, לחזור ממה שנראה כמו סוף חלוט ולשרוד כדי לספר. אבל גם אם למשחק הזה הייתה מנצחת מפוארת, הייתה לו גם מפסידה מפוארת לא פחות. נבחרת אנגליה, או יותר נכון המאמן שלה, תומאס טוכל, שניהול המשחק שלו מהרגע שאנתוני גורדון העלה את נבחרתו ליתרון בדקה ה-55 ראוי לזכות אותו במכתב פיטורים עם חתימתו של המלך צ'ארלס בכבודו ובעצמו.
לפרקים אפשר היה לחשוב שסיר יוסי אבוקסיס הוא זה שמאמן את נבחרת אנגליה. טוכל
(צילום: Justin Setterfield / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
לפרקים אפשר היה לחשוב שסיר יוסי אבוקסיס הוא זה שמאמן את נבחרת אנגליה, ולא מאמן מהטופ של המקצוע שאפשר היה לצפות ממנו לגלות קצת יותר קור רוח בנסיבות מלחיצות ככל שיהיו. טוכל נכנס לפאניקה שאפשר היה לצפות מהמאמן של נבחרת קונגו שעולה ליתרון של 0:1 על אנגליה, ולא ממאמנה של נבחרת שהעפילה לשני גמרי היורו האחרונים ולחצי גמר המונדיאל ב-2018. הראשון בעולם שחשב שנבחרת אנגליה לא ראויה להיות בגמר היה המאמן שלה. זו לא הייתה הפעם הראשונה. כך הוא עשה מול מקסיקו, וכך הוא עשה מול נורבגיה, אבל שרד כדי לספר. מול ארגנטינה הוא פגש כוח גדול מכדי שאפשר יהיה להתגונן מפניו באמצעות הזמנתו לתקוף אותך במשך 40 דקות. טוכל לא סתם שיחק באש מול ארגנטינה. הוא הדליק את המדורה וקפץ לתוכה.
