אם אנגליה תפסיד הערב (רביעי, 22:00) לארגנטינה בחצי גמר המונדיאל באטלנטה, היא תוכל להאשים רק את עצמה. לא משחק נרפה, לא החמצות גורליות, לא מערך שגוי ולא חילופים של המאמן תומאס טוכל יעמדו מאחורי ההדחה – אלא סיבה פשוטה והיסטורית הרבה יותר: אלמלא האנגלים, ספק אם הכדורגל הארגנטינאי היה הופך למה שהוא כיום, על הטירוף הלאומי שסביבו ועל הכוכבים האדירים שהצמיח.
כמו במקומות רבים בעולם, גם לארגנטינה הגיע הכדורגל יחד עם הבריטים. עובדים, מהנדסים ואנשי מינהלה שנשלחו במאה ה־19 להקים את תשתיות מסילות הרכבת במדינה הביאו איתם גם את המשחק. הם בנו מגרשים, ייסדו בתי ספר שבהם הכדורגל היה מקצוע חובה, פתחו ליגות והניחו את היסודות למה שהפך לימים להתאחדות הכדורגל הארגנטינאית. קבוצות בריטיות יצאו למסעות משחקים בארגנטינה בשלושת העשורים הראשונים של המאה ה־20, שופטים בריטים ניהלו משחקי ליגה מקומיים, ועשרות מועדונים אימצו שמות אנגליים.
בשנות ה־50 נפגשו ארגנטינה ואנגליה שלוש פעמים. אנגליה ניצחה במשחק אחד, ארגנטינה בשני – אם כי האנגלים הגדירו אותו כלא רשמי, משום שעלו בהרכב משני. בעקבות אותו ניצחון הכריז פוליטיקאי ארגנטינאי: "הלאמנו את מסילות הרכבת, ועכשיו הלאמנו גם את הכדורגל". משחק נוסף, שנערך ב־1953 בבואנוס איירס לעיני 91 אלף צופים, הופסק כבר אחרי 22 דקות בשל סערת גשמים. ב־1962 ניצחה אנגליה את ארגנטינה 1:3 במונדיאל בצ'ילה, אבל היריבות הספורטיבית האמיתית בין השתיים – יריבות יוצאת דופן בין שתי מדינות שאינן שכנות ושנבחרותיהן וקבוצותיהן כמעט אינן נפגשות – נולדה רק ארבע שנים מאוחר יותר, במונדיאל שנערך באנגליה.
"שוד המאה"
רבע גמר מונדיאל 1966 זימן שני מפגשים בין נבחרות אירופה ודרום אמריקה. את המשחק בין אורוגוואי למערב גרמניה בשפילד ניהל האנגלי ג'ים פיני, שהרחיק במחצית השנייה שני שחקנים מאורוגוואי. לאחר מכן ספגה הנבחרת שלושה שערים והודחה. גרמניה עלתה, אבל הלחשושים על שיפוט מוטה לטובת האירופיות רק החלו.
הם התגברו בעקבות רבע הגמר בין אנגליה לארגנטינה בוומבלי, בו שפט הגרמני רודולף קרייטליין. אנגליה ניצחה 0:1 משער של ג'ף הרסט, שלטענת הארגנטינאים נכבש מנבדל. אבל האירוע הזכור ביותר מאותו ערב היה העימות בין קרייטליין לקפטן ארגנטינה, אנטוניו ראטין.
ראטין, קשר אחורי שבילה את כל הקריירה שלו בבוקה ג'וניורס, מחה על עבירה שנשרקה נגד נבחרתו והאשים את השופט בהעדפת המארחת. לקרייטליין נמאס והוא החליט להרחיק את ראטין. "הוא הסתכל עליי במבט מאיים, ואז הבנתי שהוא מעליב אותי", הסביר לימים את החלטתו.
"הוא הסתכל עליי במבט מאיים, ואז הבנתי שהוא מעליב אותי". ראטין מורחק במונדיאל 1966
(צילום: Getty Images/ Keystone)
אלא שלהרחקה הזאת היו שתי בעיות: ראטין לא דיבר מילה באנגלית או בגרמנית, וקרייטליין לא ידע ספרדית. ראטין דרש מתרגם שיגשר ביניהם, אך בקשתו לא נענתה. הבעיה השנייה הייתה מהותית עוד יותר. באותם ימים עדיין לא היו כרטיסים צהובים או אדומים. קרייטליין סימן לראטין שעליו לעזוב את המגרש, אבל האחרון סירב. הוא נשאר על הדשא דקות ארוכות, קימט את דגל הקרן שנשא את סמלה של אנגליה והתיישב על השטיח האדום שיועד למלכה. בתגובה השליכו לעברו האוהדים חפצים. בסיום אסר אלף רמזי, מאמן אנגליה, על שחקניו להחליף חולצות עם הארגנטינאים, וכינה אותם "חיות".
ארגנטינה הפסידה, והגדירה את ההתמודדות "שוד המאה". ארבע שנים לאחר מכן אימצה פיפ"א, בהשראת רמזורי התנועה, את שיטת הכרטיסים הצהובים והאדומים במונדיאל 1970 במקסיקו. ראטין, שנפטר בסוף השבוע האחרון, זכה למחווה מרגשת כששחקני ארגנטינה ואנשי הצוות המקצועי ענדו סרטים שחורים במהלך הניצחון על שווייץ ברבע הגמר.
בים, באוויר, במגרש
במהלך שני העשורים הבאים נפגשו אנגליה וארגנטינה שלוש פעמים נוספות, כולן במשחקי ידידות. ב־1980, בניצחון 1:3 של אנגליה בוומבלי, ערך דייגו מראדונה את הופעת הבכורה שלו מול האנגלים. שנתיים לאחר מכן כבר פרצה המלחמה בין שתי המדינות.
לאחר שנים של כישלונות בזירה הדיפלומטית בניסיון ליישב את הסכסוך על איי פוקלנד, החליטה החונטה הצבאית בארגנטינה, ב־2 באפריל 1982, לנצל את הקיצוצים העמוקים בתקציב הביטחון הבריטי ואת ריחוקם של האיים בדרום האוקיינוס האטלנטי כדי לפלוש אליהם ולהחזירם לשליטתה. כעבור ימים אחדים שלחה בריטניה כוחות גדולים בים, באוויר וביבשה במטרה להשיב את השליטה באיים.
אחת מספינות המלחמה שנטלה חלק במלחמת פוקלנד בין ארנטינה לאנגליה
(צילום: Martin Cleaver/Pool/Getty Images)
ב־4 ביוני, לאחר שהוביל את בוקה ג'וניורס לאליפות ארגנטינה, הושלמה העברתו של דייגו מראדונה, אז בן 21, לברצלונה תמורת סכום שיא עולמי. תשעה ימים לאחר מכן הפסידה ארגנטינה 1:0 לבלגיה בקאמפ נואו במשחק הפתיחה שלה במונדיאל – וב־14 ביוני הודיעה על כניעתה במלחמת פוקלנד. בהמשך הטורניר ניצחה את הונגריה, בזכות צמד של מראדונה, ואת אל־סלבדור, העפילה לשלב הבא, אך הפסידה לאיטליה ולברזיל. במשחק האחרון אף הורחק מראדונה בדקה ה־85 בעקבות עבירה קשה על שחקן ברזילאי.
שנים לאחר מכן הודה הכוכב כי הוא וחבריו לנבחרת הגיעו למונדיאל בספרד כשהם משוכנעים שהצבא הארגנטינאי נמצא בדרך לניצחון בפוקלנד. המשטר הצבאי הצליח להסתיר מהם, כמו גם משאר האזרחים, את המציאות הקשה. רק עם הגעתם לספרד הבינו את ממדי התבוסה, את חומרת המצב ואת מספר הנפגעים. הידיעות הללו הותירו את השחקנים המומים.
מלחמת פוקלנד הייתה אולי הדבר הטוב ביותר שקרה לציבור האזרחי בארגנטינה. המפלה הייתה קשה, מספר ההרוגים היה גבוה, הצלקת הלאומית לא הגלידה מעולם, וגם לא תחושת ההשפלה. אבל דווקא התבוסה הזאת סימנה את קץ החונטה הצבאית ואת נפילת המשטר הפשיסטי במדינה. שנה לאחר מכן כבר קמה בארגנטינה ממשלה אזרחית.
נקמה, רמאות וגאונות
ארבע שנים אחרי המלחמה, ולאחר המונדיאל הראשון והמאכזב של מראדונה, נפגשו שוב אנגליה וארגנטינה – הפעם ברבע גמר המונדיאל באצטקה.
ארגנטינה מעפילה לשמינית הגמר מהמקום הראשון בבית, בעוד אנגליה נדחקת למקום השני, אחרי מרוקו, רק במחזור האחרון של שלב הבתים בזכות שלושער של גארי לינקר מול פולין. בשמינית הגמר ארגנטינה מתקשה מול אורוגוואי ומנצחת בקושי, בעוד אנגליה מביסה את פרגוואי. הכול מוכן לרבע הגמר באצטקה, לעיני 114,580 צופים.
מבחינת מראדונה, זו מלחמה. הוא לא בא רק לנצח את אנגליה ולהעפיל לחצי הגמר. הוא בא לנקום על ההפסד במלחמת פוקלנד. הוא בא להשפיל. תחילה הוא כובש את השער המתועב אולי בתולדות הכדורגל כולו. ארבע דקות לאחר מכן הוא מבקיע את השער הגדול והטהור ביותר שנראה אי פעם על מגרש כדורגל. "יד האלוהים", הסביר את שער הרמאות שכבש בידו מעל פיטר שילטון. את הגול השני כבר לא היה צריך להסביר.
דייגו מראדונה כובש מעל פיטר שילטון את שער "יד האלוהים"
(צילום: Photo Allsport/Getty Images)
"אני מעדיף את השער הראשון", כתב באוטוביוגרפיה שלו. "זה הרגיש כאילו גנבתי לאנגלים את הארנק מהכיס. זה לא היה משחק נגד נבחרת יריבה, אלא נגד מדינה. מדינה שהרגה הרבה ילדים ארגנטינאים כמו ציפורים. זו הייתה הנקמה".
לזכותם של האנגלים ייאמר שהם שיחקו בהגינות ולא ניסו לכסח את מראדונה. בסיום ניגש אליו סטיב הודג' וביקש להחליף חולצות. ב־2022 נמכרה אותה חולצה בבית המכירות סות'ביס תמורת 7.1 מיליון ליש"ט. הודג' אף פירסם ספר בשם "האיש עם החולצה של מראדונה".
ב־1998 הדיחה ארגנטינה את אנגליה בשמינית גמר המונדיאל בצרפת. המשחק זכור בעיקר בזכות ההצגה של דייגו סימאונה, שהובילה להרחקתו של דייויד בקהאם. שער של אנגליה נפסל בשניות הסיום, וארגנטינה ניצחה בפנדלים. למחרת בחר ה"דיילי מירור" בכותרת: "עשרה אריות גיבורים וילד אחד מטופש".
לאחר מכן נפגשו שתי הנבחרות שוב במונדיאל 2002, אז ניצחה אנגליה 0:1 משער בפנדל של בקהאם, ובהמשך בשני משחקי ידידות, האחרון ב־2005. "זה רק עוד משחק", אמר מאמן ארגנטינה, ליונל סקאלוני. יכול להיות.
ההצגה ששינתה את המשחק. בקהאם וסימאונה במונדיאל 1998
(צילום: Getty Images/ Mark Leech)
שחהנקמה המתוקה. קני אנגליה חוגגים עם בקהאם ב-2002
(צילום: Getty Images/ Alex Livesey)
שער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות", הבוקר
חשבון פתוח
אבל הרוחות של פוקלנד ינשבו מעל האצטדיון באטלנטה. בקהאם יצפה מהיציע, ראטין יהיה שם ברוחו, מסי ירשום את הופעתו הראשונה מול אנגליה, ומעל כולם תרחף רוחו הקדושה והרמאית של דייגו ארמנדו מראדונה – ותדרוש נקמה. יצפו בו גם 649 חיילים ארגנטינאים, 255 בריטים ששירתו בצבא, ושלושה מתושבי האי – קורבנות מלחמה איומה שבישלו פוליטיקאים.
פורסם לראשונה: 01:30, 15.07.26
