ג'וד בלינגהאם רוצה להחזיר את הגביע הביתה: 98 שניות של התעלות באצטדיון האצטקה - שאירח אירוע היסטורי כמו "יד האלוהים" של דייגו מראדונה מול נבחרת אנגליה לפני 40 שנה בדיוק - הספיקו כדי למצב את הקשר בן ה־23 של ריאל מדריד כמשיח החדש של התקווה למימוש השיר It's Coming Home. ככה זה כשהמולדת של המשחק לא הניפה את הגביע מאז 1966.
בינתיים הוא הפך לאורח הראשון מאז אותו מראדונה שכובש צמד באצטדיון הכי קשה וביתי בעולם, והצעיר ביותר שכובש את הצמד המהיר ביותר עבור נבחרת שלושת האריות.
בלינגהאם מצליח להמציא את עצמו מחדש במדים הלאומיים, זאת אחרי עונה בינונית ומטה בריאל מדריד עם שישה שערים ושני בישולים - מספרים לא אופייניים עבורו. בעוד שבריאל הוא משחק בעמדה נסוגה, תחת תומאס טוכל בגביע העולמי בארה"ב הוא מתופקד בעמדה קדמית יותר - עוגן התקפי עם ארבעה שערים ובישול, השחקן הכי חשוב של אנגליה במונדיאל יחד עם הארי קיין. דווקא יחד עם קיליאן אמבאפה במדריד המספרים של בלינגהאם ירדו; אם לפני שנתיים הוא הבקיע 19 שערים והוסיף שישה בישולים, הרי שיחד עם הצרפתי זה כבר היה בלינגהאם אחר.
בנבחרת אנגליה בלינגהאם מזכיר יותר את ההוא מלפני שנתיים בריאל, כשהפך למספר 7 הכי טוב באירופה - הוא נע בעמדות קדמיות ומנהל את המהלכים מאחור. גארת' סאות'גייט אמנם הריץ אותו כשחקן מרכזי, אך נתן לו תפקידים טקטיים מדי שפגעו ביכולות שלו. טוכל, לעומת זאת, הפך אותו לשחקן הרבה יותר משוחרר שמצליח להזכיר את הקשר שעשה את המעבר הגדול מדורטמונד - לא רק ביכולות המקצועיות, אלא גם במנהיגות אמיתית. מולו יתייצבו מחר בחצות (שעון ישראל) במיאמי כוכבי פרמייר־ליג כמו ארלינג הולאנד ומרטין אודגור, אך הוא ינסה לעלות לחצי הגמר ולהציל גם עבור עצמו את החודשים האחרונים.
האתגר הארגנטינאי
לא בכדי המסלול של חבורת לאו מסי הוגדר כקל ביותר במונדיאל הנוכחי. אף אחד בבואנוס איירס לא יכול היה לפנטז על הגרלה נוחה יותר: בית מוקדם עם ירדן, אלג'יריה ואוסטריה, מפגש עם קייפ ורדה שהסתיים רק בתום הארכה, ואז פיגור בשני שערים ומהפך ענק מול מצרים הנחושה בדרך. על הנייר, גם היריבה שלה מחר בלילה (04.00), שווייץ, שחזרה למעמד רבע הגמר לראשונה מזה 72 שנה, אמורה להיות משוכה שהיא צריכה לעבור בדרך לחצי הגמר באטלנטה. אולם הפעם מדובר ביריבה הרצינית הראשונה של אלופת העולם, בפרופורציות של הגרלת המשחקים הקלה ביותר שלה בארה"ב. מפגשים שאמורים היו לכלול את אורוגוואי, פורטוגל וקולומביה הסתיימו ביריבות זוטרות, וגם איתן ארגנטינה התקשתה.
הוא וארגנטינה לא יכלו לפנטז על מסלול נוח יותר. לאו מסי
(צילום: CHANDAN KHANNA / AFP)
שווייץ מציגה מנהיגות של גרניט ג'אקה מסנדרלנד ומנואל אקאנג'י מאינטר, לצד הכישרון של יוהאן מאנזמבי שעבר אתמול מפרייבורג לניוקאסל, רובן וארגס מסביליה ובריל אמבולו מראן. לא בכדי היא ספגה רק שלושה שערים בטורניר והשתפרה ממשחק למשחק עם ניצחונות על קנדה, אלג'יריה וקולומביה. מול היעילות השווייצרית, ארגנטינה - המדינה הדרום אמריקאית האחרונה ששרדה בטורניר - תצטרך לשפר משמעותית את היכולת שלה, בעיקר ההגנתית. אחרת, הנבחרת שספגה ארבעה שערים משחקנים מהליגה המצרית, קשר מלודוגורץ ושחקן מטרבזונספור, תתקשה מאוד גם מול הנבחרת של מוראט יאקין.
הפרשנים בבואנוס איירס מכנים את משחק ההגנה והקריסה מול נבחרות נחושות "קטסטרופה". ארגנטינה כבשה 14 שערים, שמונה מהם שייכים למסי (שעוד החמיץ שני פנדלים), אך היא לא מקבלת יותר מדי תפוקה מאלו שאמורים היו לעבוד עבורה - כמו לאוטרו מרטינס שכבש שער אחד בלבד בפנדל, וחוליאן אלבארס שלא נראה כמו עצמו. מלבדם יש לה עוד חמישה שערים של שחקנים נוספים, ואף אחד לא באמת מתבלט. הקישור עם אלכסיס מק אליסטר ורודריגו דה פול לא מספיק טוב, ואנסו פרננדס אמנם כבש שער חשוב אך אינו מציג יכולת טובה. היתרון הארגנטינאי בקנזס סיטי הוא של ניסיון וקהל מטורף, אך הם יצטרכו יותר מזה נוכח היכולת ההגנתית המעורערת וההסתמכות היתרה על מסי.
