בזמן שכל העולם התמקד בשתי הבעיטות החופשיות המושלמות של דקלן רייס ב־0:3 של ארסנל על ריאל מדריד – ובצדק מוחלט, כי הן היו נפלאות – היה שווה להתייחס גם לשער השלישי באותו המשחק.
הפיניש היה של מיקל מרינו, אבל כל המהלך נבע מביצוע נהדר של רייס, שדחף את הכדור קדימה ממרכז השדה. זה בדיוק, אבל בדיוק, האלמנט שנבחרת אנגליה השמרנית בימי גארת' סאות'גייט לא נתנה לו להביא לידי ביטוי. זה מה שרייס יודע לעשות, והסיבה שבעטיה ארסנל שילמה עבורו 116 מיליון יורו לווסטהאם – אבל סאות'גייט לא איפשר את חופש הפעולה הזה. מדובר בשחקן ההרכב הבטוח ביותר בנבחרת, רק שבשיטה הפחדנית של המנג'ר הקודם, הוא הופקד על משימות הגנתיות בלבד. התקווה של האוהדים האנגלים היא שהבוס החדש תומאס טוכל הבין שהמפתח לשחרור כל הפוטנציאל הטמון בשחקנים שלו הוא רייס, שיכול לנווט את כל העסק.
3 צפייה בגלריה
שתי בעיטות חופשיות מושלמות במשחק אחד. רייס חוגג מול ריאל
(צילום: REUTERS/Dylan Martinez)
אבל עד למונדיאל 2026 יש עוד זמן. עכשיו המטרה של רייס היא ליגת האלופות. ארסנל לא נראתה טוב בליגה בחודש האחרון, עד שליברפול הבטיחה בשבת את האליפות, אך נראה שהסיבות מובנות – הפער בטבלה היה כבר גדול והאינטנסיביות פחתה. ברבע גמר הצ'מפיונס מול ריאל, בשני המשחקים, זו כבר הייתה ארסנל קרובה לשלמות מבחינת הטקטיקה וההוצאה לפועל. התותחנים שסיימו ב־2:2 מול קריסטל פאלאס במשחק הליגה האחרון שלהם לא מייצגים את האיכות שהביאה את ארסנל למשחק הענק הערב (שלישי, 22:00) בלונדון מול פ.ס.ז', שיפתח את חצי גמר הצ'מפיונס.
הפריזאים ירדו מעט ברמה במשחקים האחרונים, בעיקר בגלל ירידה בתפוקה של עוסמאן דמבלה, וארסנל יכולה לעבור אותם בדרך לגמר – אבל זה תלוי מאוד במה שיעשה רייס. אמנם יש היבטים אחרים שיכולים להכריע את צמד המפגשים, כמו מציאת רגל מסיימת אמינה בארסנל או המגינים הנפלאים של פ.ס.ז', רק שלאורך העונה אלופת צרפת הייתה בשיאה כאשר שלישיית הקישור שלטה במשחק, ורייס יהיה המפתח בהתמודדות מולה. ויטיניה, פביאן רואיס וז'ואאו נבש מרכיבים יחידה אימתנית, שלושה שיכולים לנהל התקפות ולעצור את היריבה באותה יעילות. מאחר שמרטין אודגור פחות מתבלט בחלק האחורי, היחיד בארסנל שבאמת מתעלה על מרכז השדה הפריזאי ומביא את החבילה השלמה הוא רייס.
מחמאות מעמנואל פטי
לפני שנתיים, כמתנה אחרונה לווסטהאם לפני המעבר לארסנל, רייס כבר זכה בתואר אירופי. בהנהגתו, הפטישים לקחו את הקונפרנס ליג. כמובן שעכשיו מדובר באתגר שונה לגמרי, אבל אפשר היה לראות שם הרבה מהניצוצות של מה שקורה היום. הוא חידד את כל היתרונות שלו בשנתיים החולפות בזכות החתימה בקבוצת צ'מפיונס שמשחקת בקביעות במעמדים גדולים יותר. הבעיה שלו הייתה כפולה: היעדר התארים בארסנל (נו טוב, יש מגן קהילה אחד) והעובדה שהוא השחקן שגורם לאחרים להיראות טוב יותר ופחות מדברים עליו. אותה הופעה מול ריאל שינתה את הקריירה שלו, עד כדי כך. לא רק השערים, אלא המכלול. אי־אפשר לשכוח ממנו יותר.
עמנואל פטי, הקשר האחורי האדיר שזכה עם צרפת במונדיאל 1998, אמר בשבוע שעבר: "בעונה הקודמת רייס הוכיח שהוא שווה את הסכום ששילמו עליו, ועכשיו הוא עושה עוד קפיצת מדרגה. בכל משחק הוא מציג את הרמה הגבוהה ביותר. לצד ניקולו בארלה מאינטר, רייס הוא הקשר הטוב בעולם כיום".
וזה יכול להשתפר עוד יותר. רייס בן 26 בסך הכל. הוא בילה את רוב הקריירה בקבוצה שרחוקה מהצמרת, ויש לו תיאבון להמשיך בהתקדמות וללמוד דברים חדשים. רייס תמיד זוכה למחמאות בזכות האופי החזק, אופי של מנהיג, והוא משמש באופן מעשי כקפטן בארסנל ובנבחרת למרות שהסרט נמצא על הזרוע של שחקנים אחרים. זה כל מה שחלמו עליו התותחנים כאשר סימנו את הקשר ורדפו אחריו במשך זמן רב.
יש רק סוג אחד של כתם עליו, כזה שאולי רק עם הזמן ייטשטש. למי שהספיק לשכוח, רייס (יליד לונדון) ניצל את השורשים כדי לייצג את אירלנד, מהנבחרות הצעירות ועד לשלוש הופעות בבוגרים. אלו היו משחקי ידידות, כך שהוא קיבל אישור מפיפ"א לעבור למדי אנגליה, אבל האירים לא ישכחו לו את זה. מצד שני, עוצמת הכעס שלהם לא תשתווה לטירוף האנגלי אם ייקח את שלושת האריות לתהילה.
עזבו אותו מזה עכשיו. יש לו תואר אירופי לקחת.
פורסם לראשונה: 01:30, 29.04.25
