נדמה שהביטוי "הפנים אומרות הכל" כבר הפך במקרה של מנצ'סטר סיטי מביטוי שחוק לקלישאה שמתחננת שיניחו לה לנפשה, אבל זאת משימה לא ממש ריאלית כשיש כל כך הרבה פנים ללמוד מהם על מה שקרה השנה לקבוצה ששלטה ביד רמה (ובעיקר בכסף אדיר ובשיטות מפוקפקות) בכדורגל האנגלי.
על פרצופו של פפ גווארדיולה לאורך השנה ניתן כבר לכתוב מחקרים (וגם דוחות רפואיים, אם נזכרים בשריטות ובחבורות), אך גם מבטו המיואש של קווין דה־בריינה מלמד שהוא מבין בדיוק לאן הרכבת הזאת דוהרת – והתשובה היא לא לכיוון האור בקצה המנהרה. פיל פודן עוד צעיר מכדי להודות ללא מילים שהסיפור עומד להסתיים, אבל דווקא ההתרוצצות שלו כמו מעידה על האכזבה על כך שלא הצליח לשחזר את יכולתו מהעונה שעברה. גם מד הזחיחות של ארלינג הולאנד התאים את עצמו לסיטואציה, ועל ניית'ן אקה חבל להרחיב את הדיבור: העיניים שלו עדיין מחפשות את הגב של מוחמד סלאח.
6 צפייה בגלריה
עדיין מחפש את סלאח. אקה (במרכז), אדרסון וניקולאס גונסאלס מאוכזבים
(צילום: AP Photo/Dave Thompson)
למעשה, לאחר ההפסד הביתי לליברפול שלשום, שבו מוליכת הטבלה אפילו לא שיחקה בהילוך גבוה במיוחד, ניכר כי ההכרה בכך שסיטי לא סתם סובלת מעונה מאכזבת בלשון המעטה, שבה היא עלולה להישאר ללא תואר לראשונה מאז 2017־2016 (סיטי יכולה עדיין לזכות בגביע האנגלי): אחרי ארבע אליפויות רצופות ובתוכן עונה אחת שבה זכתה בטרבל היסטורי (אליפות הפרמייר־ליג, ליגת האלופות והגביע האנגלי), הקבוצה נמצאת בפני צומת דרכים ממנו אין דרך חזרה, לרבות פרידה משחקנים שהיו אימת אירופה וכעת בקושי מוצאים את עצמם בתוכניות של גווארדיולה. האחרון בעצמו נראה כאילו הוא מתקשה לזכור מתי חייך בפעם האחרונה, או לפחות מתי ראה על הדשא משהו מהקבוצה שלו שלא גרם לו לבכות, והרטוריקה הכנה ממילא שלו לקראת ההכרעות שבפתח הולכת ונעשית פחות ופחות רומזנית.
"זאת המציאות", אמר אחרי ההדחה הכואבת מליגת האלופות ולקראת המשחק מול ליברפול, "אנחנו צריכים לשבת עם הרופאים, הפיזיותרפיסטים, השחקנים, הסוכנים, ולהבהיר שחלקם לא יכולים לעמוד בנטל של משחק כל שלושה־ארבעה ימים, כל חודש, כל חודשיים... זאת רק החלטה". בין השאר, גווארדיולה ציין את הפציעה של ז'רמי דוקו דווקא אחרי הופעה מצוינת מול איפסוויץ': "אולי אלה הדרישות מהדרך שבה אנחנו צריכים לשחק, כדי לפצות על היעדר כוח ופיזיות, אנחנו צריכים יותר שליטה ופחות עליות וירידות".
לאחר ההפסד לליברפול, גווארדיולה ציין במפורש את דה־בריינה ואקה בתור הנציגים ה"ותיקים" בהרכב צעיר יחסית, לקראת התהליך של בנייה מחדש. בתקשורת המקומית הבינו מהר מאוד: זאת לא הייתה דרכו של המאמן להחמיא לשניים.
למעשה, דה־בריינה נראה כמי שנמצא בגארבג'־טיים שלו בסיטי ואולי ברמות התחרותיות ביותר של הכדורגל. עם תג מחיר של 20.8 מיליון ליש"ט עלות שכר בשנה (400,000 בשבוע), מתרבים הדיווחים שאת השלב הבא וכנראה האחרון שלו בקריירה יעביר הבלגי הנפלא בסן־דייגו האמריקאית, שעל פי דיווחים נמצאת בשיחות מתקדמות איתו והיא ככל הנראה תקדים קבוצה מליגת הפנסיה השנייה המועדפת על סופרסטארים ברמתו, בערב הסעודית. הגלגל הענק והאכזרי של הספורט המקצועני, ודאי בתאגיד כמו מנצ'סטר סיטי, לא פוסח גם על כדורגלן שבמו גאוניותו אחראי לתצוגות מופת של כדורגל התקפי ויעיל. זה לא היה מזמן, שעצם הידיעה שדה־בריינה עולה בהרכב הייתה מספיקה כדי להכניס את היריבה להתקף חרדה. עכשיו זה נראה כאילו הוא ושחקנים כמו סלאח וקיליאן אמבאפה לא חולקים את אותו ענף.
הגרזן מתחיל לעבוד
דה־בריינה הוא לא היחיד שהקריירה שלו עומדת להרגיש את עוצמת הגרזן. לצד אקה, שכבר הוזכר, ניכר שגם מטאו קובאצ'יץ', אילקאי גונדואן וגם ברנרדו סילבה לא עומדים בקריטריון שהציב גוורדיולה. ג'ון סטונס וקייל ווקר, שכבר הושאל למילאן העונה, נחשבים אף הם לשחקנים שלא יקראו לאצטדיון האיתיחאד "מגרש ביתי" בעונה הבאה. ג'ק גריליש, ההעברה היקרה בהיסטוריה של הפרמייר־ליג עד לפני ארבע שנים בלבד, כבר התרגל להיות שחקן ספסל לאחר הפריחה של פודן, והחלפת הקידומת לגיל 30 לא משפרת את מעמדו.
אלא שגם הפרוספקטים לעתיד מעלים לא מעט סימני שאלה. הולאנד הוא כמובן ההווה והעתיד של המועדון, אבל גווארדיולה כבר נדרש להכחיש ספקולציה, לפיה הנורווגי לא רצה לעלות מהספסל מול ריאל מדריד בשבוע שעבר, שם הוא ישב בגלל פציעה. גם עם הטאלנט החדש והמבטיח, עומאר מרמוש, הדברים לא עוברים חלק, למרות השלושער המרשים שלו מול ניוקאסל: ב"טיימס" דיווחו שגווארדיולה לא הפסיק לצרוח על הכוכב המצרי, שנקנה ב־59 מיליון ליש"ט ואמור לפתור בעיות בהתקפה המקרטעת של סיטי, שהוא לא נמצא בעמדות בהן התבקש לשחק.
6 צפייה בגלריה
למרות השלושער, הדברים לא עוברים חלק. מרמוש עם גווארדיולה
(צילום: AP Photo/Ian Hodgson)
ובעצם, הערפל הסמיך ביותר בנוגע להמשך אינו קשור בשאלה מי יבקיע ומי יירד לתאקל והאם הקבוצה הנוכחית תצליח להעפיל לליגת האלופות לפני שהיא מתפזרת לכל עבר, אלא בגורל האישומים החמורים נגד סיטי בגין הפרת כללי הרגולציה. לא פחות מ־115 סעיפים תלויים ועומדים נגד סיטי, ופסק הדין צפוי להופיע לכל המוקדם במהלך החודש הבא. מן הסתם, עונשים חמורים מאוד (מקנס עצום ועד הורדת ליגה) עשויים להשפיע על היכולות הכלכליות של הקבוצה וגם על האטרקטיביות שלה עבור שחקנים בכירים. אצל סיטי, אם כן, לא רק הגביעים והאליפויות באו בשרשרת, אלא גם הצרות מגיעות בצרורות.
ועכשיו: כרטיס לליגת האלופות
מחר תגיע סיטי לאצטדיון של טוטנהאם הוטספר, למפגש מדכדך בין שתיים מהקבוצות הכי מאכזבות של העונה (רק מנצ'סטר יונייטד מתמודדת איתן על התואר המבאס). בעונה שעברה, הכחולים פגשו את התרנגולים בחוץ כדי לגמור אחת ולתמיד את חלום האליפות של ארסנל. אוהדי טוטנהאם אולי רצו להגיע עוד לנסות להעפיל לליגת האלופות על חשבון אסטון וילה, אבל שמחו לא פחות לדפוק את היריבה המושבעת, כך שהם לא פצחו בזעקות שבר בדקה ה־51, כשהולאנד בעט פנימה אחרי מסירת זהב אופיינית של דה־בריינה. הפעם לא בטוח שהולאנד ישחק עקב הפציעה בברכו, שהשביתה אותו מול ריאל וליברפול, וגם אם דה־בריינה ישחק זה לא יהיה אותו שחקן.
ובכל זאת, המשחק הזה לא פחות חשוב עבור סיטי מהמפגש בחודש מאי 2024: ראשית, העפלה לליגת האלופות תהיה "הישג אדיר" מבחינת גווארדיולה, שכבר הבטיח להזמין את אחד הפרשנים ששאל אותו על כך לארוחת ערב על חשבונו, אם אכן הקבוצה תעמוד באתגר (גם מבלי לדעת את פרטי השכר המדויקים שלו, כנראה לא מדובר בארוחת מקדונלד'ס). אבל מעבר לזה, סיטי זקוקה נואשות לחמצן של ניצחונות, להראות שהיא מסוגלת להקדים יריבה במשקל דומה בשער אחד לפחות, ואולי להיכנס למומנטום שיאפשר לה לפחות לפנטז שמדובר בנפילה חד־פעמית, ותהליך הבנייה מחדש לא יוביל להחלפת תור הזהב בשנים שחונות. בסוף 90 הדקות לא יהיה מסובך לדעת אם זה הצליח: הפנים יגידו הכל.
פורסם לראשונה: 01:30, 25.02.25
