גביע העולם למועדונים הוא לא רק חזית בין אריות אירופה לנציגות שאר היבשות, שינסו להקים מתוכן סינדרלה אקזוטית. ישנה חזית נוספת, שבה ניצבת אחת מול שאר העולם – אוקלנד סיטי החובבנית מניו זילנדית, שתנסה להדהים את שאר 31 הקבוצות המקצועניות באליפות המתקיימת בארה"ב.
וזה לא הולך להיות לה קל. הקבוצה של המאמן אלברט ריירה שובצה לבית 3, שהיה עושה כאב ראש לכל אחת מהמשתתפות, יחד עם באיירן מינכן, בנפיקה ליסבון ובוקה ג’וניורס. אם תחלץ נקודה, זאת תהיה סנסנציה שתהפוך לאחד מהרגעים הכי מדוברים בטורניר.
4 צפייה בגלריה
אימפריה מקומית. שחקני אוקלנד סיטי חוגגים אליפות עשירית
(צילום: Hannah Peters/Getty Images)
בניגוד לענקיות שעומדות מולה, אוקלנד סיטי היא מועדון קהילתי במובן המלא של המילה. היא מתופעלת על ידי מתנדבים, מהפקת יום המשחק, ועד שירטוט הדשא והשיזרוע שלו. "אנחנו מייצגים באליפות הזאת לא רק את עצמנו אלא את כל הקבוצות החובבניות בעולם", אומר הבלם וסגן הקפטן, אדם מיצ'ל. "כולנו עובדים במשרה מלאה, מתאמנים כמה פעמים בשבוע ומשחקים בסופי שבוע. זה קשה, אבל שווה את המאמץ".
גם המגרש הביתי של אוקלנד רחוק מאליאנץ ארנה המפלצתי או מהבומבונרה הגועש של בוקה. מגרש "רחוב קיוויטי" מכיל 3,000 מושבים בלבד, שמאכלסים אותם בין 800 ל-1,200 אוהדים במשחק. "תלוי ביריבה", מסביר ווטסון. מרבית שחקני הקבוצה עובדים במקצועות שאינם קשורים לענף, אם זה מעצבי שיער, אנשי מכירות, סוכני נדל"ן ועוד.
ועדיין, אוקלנד היא הכוח הגדול ביותר ביבשת שלה, מאחר שהקבוצות המקצועיות של ניו-זילנד משחקות בליגה האוסטרלית, שנמצאת תחת התאחדות הכדורגל האסייתית. יש לה עשר אליפויות מקומיות ו-13 זכיות בליגת האלופות של אוקיאניה מאז שנוסדה ב-2004. "חשוב להבהיר שהם עדיין אימפריה בכל מה שקשור לליגת המקומית", אומר קיילב ווילקינס, עיתונאי ניו זילנדי המסקר את הקבוצה. "הם מגיעים כמעט מדי שנה לליגת האלופות של אוקיאניה, שם הם מביסים קבוצות מהאיים השונים ומעפילים שוב ושוב לגביע העולם למועדונים".
והיא לא רק חוזרת שוב ושוב. אוקלנד היא שיאנית ההופעות במפעל - שמ-2005 עד 2023 כלל רק את אלופות היבשת ונציגה של המדינה המארחת - עם לא פחות מ-11, הראשונה שבהן ב-2006. הרבה מאחוריה נמצאת ריאל מדריד עם שש הופעות - שהסתיימו בחמש זכיות. ב-2014, אז נטלו חלק בטורניר 7 מועדונים, הפכה אוקלנד לסיפור סינדרלה לאחר שניצחה את מוגרב תטואן ממרוקו ואת סטיף מאלג'יריה – והודחה רק בחצי הגמר מול סן לורנסו הארגנטינאית לאחר הארכה (2:1). בקרב על המקום השלישי היא גברה על קרוס אסול ממקסיקו 2:4 בפנדלים.
ניסיון גדול, סיכוי קטן
ולמרות הוותק המרשים, אתרי ההימורים לא נותנים יותר מדי סיכוי לאוקלנד. על פי אתר "בט 365" הסיכוי לזכייה של הקבוצה מהליגה החובבנית הוא הנמוך ביותר (בפער) בקרב המשתתפות עם יחס של 1:2,500 לזכייה. רק לשם הפרופורציות, הקבוצות שניצבות מעליה הן וידאד קזבלנקה, סנדאונס ממלודי ואספרנס דה תוניס עם יחס של 1:500.
את הטורניר תפתח אוקלנד הערב (ראשון, 19:00) מול באיירן מינכן – קבוצה עם סגל שחקנים בשווי 903 מיליון אירו (על פי אתר טרנספרמרקט), לעומת ה-4.5 של הניו זילנדים. גם הפער משתי היריבות האחרות בבית 3 קשה הוא עצום, כאשר הסגל של בנפיקה מוערך בכ-363.5 מיליון אירו ושל בוקה ג'וניורס בכ–86.4 מיליון. "המשחק הזה הוא הזדמנות לצמוח – גם לשחקנים וגם לנו כצוות", אומר עוזר המאמן אדרייה קסאלס, "מדובר במסע מדהים. אנחנו לא לוקחים שום דבר כמובן מאליו".
שחקנים שכדי לשים לב אליהם בסגל הצנוע של אוקלנד? הקפטן מאריו איליץ' הוא קשר אחורי עם תרומה התקפית מרשימה (12 שערים ו-5 בישולים ב-142 הופעות). לצידו, בולט החלוץ מייר בוואן, לו שש הופעות בנבחרת ניו זילנד, ועבר בקבוצות בקנדה, שבדיה, דרום אפריקה וארה"ב. הוא כבש העונה תשעה שערים ב-16 משחקים (הליגה בניו זילנד נמצאת בימים אלה בעיצומה). ויש גם את שחקן הכנף דילן מאניקום, קפטן נבחרת כדורגל האולומות של ניו זילנד, מהנדס וה-MVP של ליגת האלופות של אוקיאניה.
"משאירים את הכסף לאחרים"
ולמרות המעטפת הרומנטית, ההשתתפות של הקבוצה באליפות בארה"ב עוררה סערה קטנה במדינה. אוקלנד סיטי צפויה לקבל כ-3.58 מיליון דולר מפיפ"א על עצם ההשתתפות – אך היא לא תיהנה מכל הסכום, מאחר שהתאחדות הניו זילנדית תיקח לעצמה את מירב המענק ותשאיר ל"נייבי בלוז" כ-180 אלף דולר – סכום שלא מספיק אפילו לכסות את ההוצאות על הנסיעה לצפון אמריקה.
"נכון, זה סיפור שמעסיק אותנו" מודה ווטסון. "אבל אנחנו משתדלים להתרכז בתפעול ולהשאיר את נושא הכסף לאחרים. עבור השחקנים, הסיפור הזה הוא הרבה יותר מכסף - זה חלום ילדות שמתגשם".
