לאט־לאט, באיטיות וביסודיות, מתבשל הרעיון הבא של פיפ"א: להגדיל את המונדיאל ל-64 נבחרות. ככה זה עובד אצל עסקנים – קודם כולם נבהלים מהרעיון ("מה פתאום?! זה אסון!"), אחר כך מעבדים אותו טיפה בראש, ואז שר הספורט הסעודי, עבדולעזיז בן טורקי אל פייסל, זורק בחיוך נונשלנטי: "אנחנו נהיה מוכנים, אינשאללה. אם פיפ"א תחליט שזה הצעד הנכון – אנחנו נשמח לעמוד באתגר".
הפיתיון הונח על השולחן על ידי מארחת עתידית אחרת. בגביע העולם 2030 פיפ"א תציין 100 שנה למונדיאל הראשון, וקונמבול, התאחדות הכדורגל הדרום־אמריקאית, ניסתה למקסם את ההזדמנות ולסחוט את קיומם של כמה שיותר משחקים אצלה. בסופו של דבר, כידוע, הוחלט שאורוגוואי (המארחת הראשונה ב־1930), ארגנטינה ופרגוואי יארחו משחק אחד בטורניר, שיימשך בספרד, פורטוגל ומרוקו. מונדיאל על פני שלוש יבשות שונות!
אבל זה לא הספיק לנשיא ההתאחדות של אורוגוואי, איגנסיו אלונסו, ש"העלה בספונטניות" את הרעיון שהטורניר החגיגי יתנפח ל־64 נבחרות. למה לא, בעצם? ככה הוא בטוח יזכה לנתח גדול יותר מהמסיבה ומההכנסות. הבעיה היא שכשנשאל על כך, נשיא פיפ"א ג’יאני אינפנטינו לא שלל את הרעיון. כי הוא אף פעם לא שולל, הוא בודק את השטח.
השטח מגיב בינתיים בקרירות. נשיא קונקקאף (התאחדות מרכז וצפון אמריקה), ויקטור מונטאליאני, מיהר לצנן: "עוד לא פתחנו את המונדיאל החדש עם 48 נבחרות, אין בכלל על מה לדבר כרגע". ההתאחדות האסייתית טענה שזו דרך בטוחה ל"כאוס", ונשיא אופ"א אלכסנדר צ'פרין פסק בקורקטיות שמדובר ב"רעיון רע".
אבל רגע, איפה שמענו את זה קודם? אה כן, גם כשהעלו את הרעיון של 48 נבחרות ב-2016, זה נשמע מופרך. מישל פלאטיני בכלל תיכנן להרחיב ל-40, אבל אינפנטינו הבטיח למעמדות הנמוכים של הכדורגל העולמי יותר אהבה, והרחיב בעוד שמונה.
הצבעה אחת ופותרים את העניין, ובטורניר בקיץ 2026 בארה"ב, קנדה ומקסיקו ישתתפו 48 נבחרות. כרגע יש סיכוי לא רע שבין המעצמות שיעפילו לטורניר יהיו נבחרות ירדן, קייפ ורדה, איי הקומורוס, קלדוניה החדשה, קורסאו וסורינאם.
ברור שהרמה תרד, שהעומס על השחקנים יעלה וברור שתהיה בעיה מהותית בלוח הזמנים (הרי הטורניר בסעודיה ב-2034 כבר הועבר לחורף בגלל מזג האוויר, בדומה למה שקרה בקטאר 2022). אבל הרווחים יעלו, וזה הדבר היחיד שחשוב. בין 2019 ל-2022 פיפ"א הכניסה 7.6 מיליארד דולר. למחזור 2023–2026 היא צופה זינוק ל-13 מיליארד. יותר נבחרות, יותר שידורים, ויותר חסויות שווה יותר כסף. פשוט.
זה מה שפיפ"א יודעת לעשות: להציג מצגת, להוסיף גרף צבעוני עם עקומה חיובית, ולמכור את זה כחזון. "100 שנה למונדיאל – חייבים משהו יוצא דופן!" אפשר גם לסגור מראש שזה חד־פעמי ל-2030 – ואז ב-2034 להפיל את זה על הסעודים. הם כבר בפנים. והם לא מתקטננים. אם צריך עוד אצטדיון – הם יבנו אותו בשבוע. הם כבר החזירו את המתאבק האגדי אנדרטייקר מפרישה בגיל 55. טורניר עם 64 נבחרות? קלי קלות.
4 צפייה בגלריה
מבחינתם אין בעיה שהמונדיאל ייגדל. כרזה לקראת המונדיאל ב-2034
(צילום: REUTERS/Hamad I Mohammed)
המספרים גם עובדים לטובת אינפנטינו: מ-64 נבחרות יתקבלו 126 משחקים לפחות. האירופאים מתנגדים? תציע להם תוספת: לא 16 נציגות, אלא 20. אף אחד באופ"א לא יגיד "לא" כשיש סיכוי שאיטליה תעפיל אוטומטית. התאחדויות קטנות ילחצו, כי הן יודעות יחשבו שזאת ההזדמנות היחידה שלהן והן יצדיקו את זה ב"הכדורגל שייך לכולם".
זה לא מונדיאל, זה נטפליקס
הכדורגל הולך בעקבותיו של שוק הבידור, כמות על חשבון איכות. זה לא מונדיאל, זה נטפליקס: עוד ועוד תכנים, העיקר שיהיה מה לראות וכל אחד ימצא לעצמו משהו. גביע העולם למועדונים שייערך הקיץ בארה"ב עם 32 קבוצות היה רעיון הזוי בהתחלה. הוא עוד מעט יוצא לדרך וכל הקבוצות הגדולות ייאבקו בשיא הרצינות על התואר.
אם צ'לסי מוכנה לשחק מול קבוצה מטוניסיה, אז ברור שב־2030 יהיה משחק בין קזחסטן לבוליביה. יותר מעניין יהיה לראות איך נבחרת ישראל שוב תפשל, ואיזה תירוצים יהיו לנו אחרי שלא נעבור בית מוקדמות עם סן מרינו ואנדורה. פיפ"א לא עושה רומנטיקה. היא עושה ביזנס. בכדורגל לא מקובל להגיד "לא" לעוד כסף, זה לא מנומס. עוד נתגעגע למונדיאל הקטן והאיכותי עם 48 הנבחרות.
פורסם לראשונה: 01:30, 21.04.25
