הערב (ראשון, 19:00), כאשר נבחרות ספרד ואנגליה יפתחו את גמר אליפות אירופה לנשים – כצפוי, בתור שתי הפייבוריטיות לזכות בתואר ביחסי ההימורים לפני תחילת הטורניר – יהיו שם הרבה שחקניות שיחשבו: "אוי לא, שוב את?".
לפני חודשיים, כשארסנל ניצחה את ברצלונה בגמר ליגת האלופות לנשים, אפשר היה לראות רבות מאותן הכוכבות שיילחמו היום על התואר בזירת הנבחרות. בארסה התבססה אז על שמונה שחקניות שבשבוע שעבר העלו את ספרד לגמר עם 0:1 בהארכה על גרמניה, ארסנל לקחה את כל הקופה עם ארבע סופרסטאריות של אנגליה, בתוספת של מריונה קלדנטיי הספרדייה, שהפעם תשאף להוריד אותן מנוצחות. וזה רק חלק מהרצף: לפני כמעט שנתיים, ב־20 באוגוסט 2023, ספרד ואנגליה נפגשו בגמר מונדיאל הנשים בסידני – ובקיץ שעבר זה היה גמר אליפות אירופה לגברים.
4 צפייה בגלריה
לא מפתיע. קלואי קלי (מימין) ואייטנה בונמאטי חוגגות
(צילום: צילום: AP Photo/Martin Meissner, Alexander Hassenstein/Getty Images)
אין כאן מקריות. שתי הליגות החזקות בעולם מייצרות את אנשי המקצוע, הקבוצות והנבחרות הטובות בעולם, וזה נכון גם לגברים וגם לנשים. גם כאשר ישנן חריגות, כביכול, בחינה מהירה מראה את טביעות האצבע של שתי השליטות: מונדיאל 2022 הביא לגמר שתי נבחרות, ארגנטינה וצרפת, שהרכביהן היו מלאים בשחקנים מלה ליגה והפרמייר־ליג, ופ.ס.ז' עשתה בשנתיים האחרונות את הקפיצה עד לזכייה בליגת האלופות בזכות לואיס אנריקה המבריק על הקווים; טורניר הנשים האולימפי החזק בפריז 2024, סוג של מיני־מונדיאל מאחר שלא קיימת הגבלת גיל כמו אצל הגברים, הסתיים בזהב של ארה"ב אחרי מספר שנים של דעיכה אצל המעצמה – והקרדיט מגיע לגאונה האנגלייה אמה הייז, שגיבשה מחדש נבחרת אמריקאית עוצמתית מתמיד מהרגע שמונתה למאמנת.
שאלת הביצה והתרנגולת
אמנם צרפת עדיין נחשבת כמפעל השחקנים האולטימטיבי בכדורגל הגברים, אבל השחקנים הטובים ביותר שלה מתגבשים ועושים את קפיצת המדרגה ברגע שהם עוברים למועדוני הפאר בספרד ואנגליה. לא ניתן להתחרות בארה"ב בכל הנוגע לטיפוח מיליוני כדורגלניות צעירות, אבל העובדה היא שהדומיננטיות המוחלטת שלה בזירה העולמית נעצרה ברגע שהידע האירופי חילחל לכדורגל הנשים. הייז ייצבה את הספינה, ולמרות הניסיונות לתת דחיפה לליגה האמריקאית בשנים האחרונות, השחקניות הטובות ביותר יוצאות לאנגליה כדי לעשות קפיצת מדרגה.
4 צפייה בגלריה
קלדנטיי, שחקנית ארסנל הספרדייה, חוגגת את הזכייה בליגת האלופות
(צילום: Maja Hitij/Getty Images)
אין צורך להרחיב כאן על הסיבות המקצועיות וההיסטוריות שהובילו את מועדוני הענק של אנגליה וספרד להשתלטות הזו. העניין המרתק באמת הוא תרגום הכוח במשחק הגברים להצלחה בנשים שסוף־סוף קורה, ובצורה סוחפת. הרי במשך שנים, מאז שכדורגל הנשים החל להתפתח בסוף שנות השמונים ועד לעשור השני של שנות האלפיים, שתי המדינות האלה נותרו מאחור בזמן שגרמניה, צרפת, שוודיה ונורווגיה התבלטו. זה קרה בעיקר בגלל הנטיות הליברליות בחברות המערב־אירופיות האלה שקיבלו בברכה את הענף הצומח (בדומה לארה"ב), בזמן שבמקומות אחרים היו חשדניים.
זה עניין של ביצה ותרנגולת – האם הכסף מעלה את הרמה, מושך עניין ומכניס עוד כסף, או שהסקרנות של הקהל מושכת משקיעים. בכל מקרה, ברור שרק בעלי הון היו מסוגלים לקחת את הענף לגבהים דמיוניים. והדבר מתקשר באופן הדוק למהפכה המתוכננת בכדורגל הישראלי. אין בכלל ספק שיש קורלציה בין הכישלון לפתח את הענף בארץ לבין העובדה שהמועדונים הגדולים לא נכנסו לעסק, ואולי העובדה שקבוצות ליגת העל יחויבו להקים קבוצות נשים במסגרת הרפורמה תוביל לשינוי. במקרה הספרדי זה התרחש ב־2002, כשמועדון ברצלונה המפואר לקח אחריות על קבוצת הנשים, מה שהתחיל מסע שאת הפירות שלו אנחנו רואים היום.
הכישרון והטאץ' האירופי
ההשקעה של המועדונים אפסית ביחס למה שהם שופכים על קבוצות הגברים, אבל גם המעט הזה גורם להבדל גדול, מה גם שהשחקניות מקבלות גישה למתקנים המשוכללים, למעטפת הרפואית והמקצועית, ומזנקות קדימה. בסופו של דבר, למרות השיפור של ריאל מדריד בשנה האחרונה, הנשים של ברצלונה, שמגיעות בקביעות לגמר הצ'מפיונס, הן גם השלד של ספרד ומיישמות את הפילוסופיה של המועדון שהועברה אליהן.
באנגליה יש הרבה יותר כסף, והיה צורך בחיבור שלו עם השדרוג המקצועי שנעשה בעשור האחרון בהתאחדות כדי לייצר את אלופת אירופה המכהנת, שאולי תגונן על תארה. הקהל שוטף את המגרשים בליגה המצליחה והעשירה, השחקניות הופכות טובות יותר מדי שנה, ואז הכל משוחזר במדים הלאומיים. הבנייה מלמטה הובילה את נבחרות הגברים האנגליות לתארים בגילים הצעירים, ואולי בעתיד גם לשבירת הנאחס של הבוגרים, ומביאה קבלות אצל הנשים, שם מנצ'סטר סיטי, צ'לסי וארסנל נהנות מהתמיכה של בעלי המועדונים העשירים ושולחות שחקניות נפלאות לנבחרת.
בסופו של דבר, כדורגל הוא כדורגל. מה שנחוץ כדי להרים קבוצה או נבחרת מוצלחות אצל הגברים עובד גם אצל הנשים. כמו ניימאר וחבריו, גם הנשים של ברזיל מוכשרות בטירוף, טכניות ומלהיבות, אבל חסרות את הטאץ' האירופי הטקטי כדי להיות יעילות; גם לגרמניות, כמו לגברים, חסר הגרוש ללירה בכל הנוגע לחזרה לימי הדומיננטיות, כי למדו אותן והן מתקשות לייצר שפת כדורגל חדשה – כשבינתיים, באיירן מינכן לא מסוגלת להתחרות בכסף של האנגליות והספרדיות ובכוח המשיכה שלהן. אלו שתי מדינות כדורגל מופלאות שהכיבוש שלהן הושלם, בגברים ובנשים, בכל הגזרות. קשה להילחם בהן, אבל אפשר ללמוד המון מהן.
פורסם לראשונה: 01:30, 27.07.25
