לא תמיד אפשר לזהות את הרגע המדויק בו חוסר בעמדה מסוימת בקבוצה כלשהי גומר לה את העונה. במקרה של ארסנל, זה קרה במחנה האימונים בדובאי באמצע החודש, כשקאי האברץ שלח רגל כדי לחסום בעיטה של חבר לקבוצה, קרע את שריר הירך האחורי והושבת עד לעונה הבאה.
עם שער ובישול בהופעה נהדרת, הגרמני היה השחקן הטוב על המגרש ב־1:5 על מנצ'סטר סיטי ב־2 בפברואר. ארסנל קיימה מאז שלושה משחקי ליגה: הקשר האחורי מיקל מרינו עלה מהספסל וכבש צמד מאוחר כדי להציל אותה מתיקו מביך מול לסטר מהמקום הלפני־אחרון; היא הפסידה בבית 1:0 לווסטהאם מהתחתית; ושלשום קרב הצמרת מול הפתעת העונה נוטינגהאם הסתיים ב־0:0. האברץ, כידוע, הוא לא חלוץ מרכזי קלאסי אלא שחקן התקפה מגוון שסותם חורים בחוד אצל התותחנים ובנבחרתו, אבל הוא היה האחרון שנשאר לעמוד, השחקן היחיד שמסוגל להבקיע בעקביות בקבוצה שלא מצליחה או לא מנסה להביא מספר 9 שישנה את גורלה.
זה רק סימפטום אחד מבין רבים למחלה שחוזרת על עצמה. סגנית האלופה חשבה שהקריסה של מנצ'סטר סיטי תפתח לה את השער לתואר העונה, אבל כהרגלה, היא נחנקת באמצע המרוץ. ליברפול השאירה לה פתח פה ושם, אבל ארסנל לא מסוגלת לקחת, ו־11 מחזורים לסיום היא כבר בפיגור 13 נקודות מהמקום הראשון (עם משחק פחות מאשר למוליכה).
מיקל הימר על מיקל ופישל
המנג'ר מיקל ארטטה, שמתקרב לפעם השלישית ברציפות בה יסיים במקום השני, כבר הגיע לסף ייאוש. אחרי ההפסד בשבת לווסטהאם הוא ריסס בתקשורת: "אני מאוד מאוכזב וכועס. כולנו חייבים לכעוס. אני זועם על הרמה שהצגנו, זה באחריותי. זה לא טוב מספיק". אחרי התיקו המאופס בנוטינגהאם הוא דיבר שוב על היעדר הניצוץ. ובאמת, יש לו החלטות תמוהות: הוא כל כך התלהב ממה שמרינו עשה מול לסטר, שבשני המשחקים האחרונים הקשר פתח כחלוץ מרכזי. זה לא הצליח. בלשון המעטה.
אבל ארטטה הוא רק צלע אחת ממשולש האשמה. צלע בולטת היא ההנהלה, שלקתה בראייה צרה ולא הביאה חיזוק בינואר. נכון, זה היה עוד לפני הפציעה של האברץ, אבל כבר אז שחקני התקפה חשובים היו בחוץ. התותחנים התמקדו בניסיון חסר סיכוי לשכנע את ניוקאסל להוריד את המחיר של אלכסנדר איסאק, ובכלל, לא עיבו את הסגל שעוד היה חזק במרוץ האליפות ונזקק לעזרה.
וכך, שלישיית ההתקפה הנוכחית, שתנסה לסגור את הפער הגדול מליברפול ולהדיח את איינדהובן בשמינית גמר ליגת האלופות, מורכבת ממרינו, לאנדרו טרוסאר שירד השנה ברמה באופן ניכר, וילד הפלא בן ה־17 אית'ן וואנרי שמוטל עליו כרגע לחץ לא הוגן. האופציה היחידה הנוספת היא שחקן גמור בדמות ראחים סטרלינג, שהגיע בהשאלה מצ'לסי בתחילת העונה בדיוק בשביל מצב חירום כזה, נראה נורא ותרם שער בודד – לפני חמישה חודשים מול בולטון מהליגה השלישית. המערכת פישלה בענק.
ובסוף זה מגיע לשחקנים, שחולשתם המנטלית באה לידי ביטוי בתואר בודד בשלוש שנות הפריחה המחודשת של ארסנל – מגן הקהילה, וגם זה בניצחון בפנדלים על סיטי. שלב שכר הלימוד נגמר מזמן, והסגל אמור להיות מנוסה וחד יותר, להכיר את המצבים האלה בעונה ולהתמודד איתם טוב יותר. ברור שהפציעה הממושכת של המנהיג והסופרסטאר בוקאיו סאקה מפריעה, אבל בקבוצה לא משתמשים בכך כתירוץ. דקלן רייס, מרטין אודגור, ז'ורז'יניו, שחקני מרכז ההגנה – כולם אמורים להיות קברניטי הספינה בזמן סערה, אבל הם לא מצליחים להרים את הקבוצה מהרצפה.
ארטטה כבר ויתר על האליפות, והודה בכך. זה בטח לא עוזר לביטחון העצמי של השחקנים. מנצ'סטר יונייטד, בעונת בלהות, הדיחה את התותחנים מהגביע האנגלי; אפילו גביע הליגה ירד מהפרק אחרי הפסד כפול לניוקאסל בחצי הגמר; צ'מפיונס? כן, יש פה מישהו שמוכן להמר על זה? ארסנל סיימה במקום השלישי ועלתה ישירות לשמינית, אבל אם תעבור את איינדהובן תחכה לה המנצחת בדרבי של מדריד. וכך, עוד עונה של מאמן איכותי וסגל מצוין תרד לה לטמיון.
פורסם לראשונה: 01:30, 28.02.25
