קשיש פולני, ברזילאי שסחב איתו סימני שאלה וילד ספרדי עם אבא ממרוקו ואמא מגינאה המשוונית נכנסים למגרש כדורגל. זו לא התחלה של בדיחה, אלא הסצנה המפחידה ביותר בסרט אימה, שבכל פעם מככבת בו יריבה אחרת.
הערב (רביעי, 22:30) יוקרן במטרופוליטנו החלק החדש בסדרת הסרטים: "ברצלונה 46 – באים למדריד לקחת כרטיס לגמר הגביע". בשני המפגשים הקודמים, ההגנה המעולה על הנייר של אתלטיקו ספגה מבארסה שתי רביעיות, והשדים שרודפים אותה חוזרים לעוד.
ב־45 החלקים הקודמים – כלומר, 45 המשחקים שקיימה העונה ברצלונה בכל המסגרות – היא הבקיעה 139 שערים, מעט יותר משלושה בממוצע למשחק. אף קבוצה ספרדית לא עשתה זאת מעולם. שיא המועדון יחייב אותה להגיע ליותר מ=60 נוספים בחודשיים הבאים. זה נשמע מטורף, אבל לכו תדעו: כשבארסה הבקיעה 190 גולים ב־2011/12 תחת פפ גווארדיולה (זה בכלל הגיוני, שדבר כזה קרה בימי חיינו?), היא נזקקה ל-64 משחקים, שבהם הממוצע שלה עמד על 2.97.
הקצב הנוכחי טוב יותר, אבל סך כל המשחקים יהיה נמוך מאשר לפני 13 שנה: אם תעשה את המקסימום האפשרי, כלומר תעלה הלילה לגמר הגביע ובהמשך תצלח את המסלול עד לגמר ליגת האלופות, עדיין מדובר רק ב־16 משחקים שנותרו לה, ובטוטאל 61 לעומת 64 של הקבוצה ההיא. אימתני, אבל זו גרסה היסטורית של ברצלונה.
פגרה? שגרה! 0:3 ענק לברצלונה נגד אוססונה
(ONE)
20 רביעיות בעונה
בחודש החולף, אפשר היה לראות פעם אחר פעם מרכיב חשוב מאוד באפקט הפחד שיוצרת הקבוצה של האנזי פליק – אלו לא 90 דקות של אינטנסיביות מוחלטת, אבל כשהיא לוחצת ומתחממת במקבצים מסוימים בתוך המשחק, היא מבקיעה מספר שערים בפרק זמן קצר ומוחקת את ההתנגדות. למעשה, היחידה בתקופה הזו שעוד יצאה יחסית בשלום מהבליץ הייתה אתלטיקו במשחק הראשון בחצי הגמר (4:4 בברצלונה): השחקנים של דייגו סימאונה הובילו 0:2 בדקה השישית, אבל מאמץ מרוכז החל מהדקה ה־19 הוביל למהפך עד לירידה להפסקה. בסוף דייגו סימאונה חילץ תיקו.
רוב האחרות קרסו: ב־0:4 על סוסיאדד, בארסה כבשה שני צמדים שבהם הפרידו ארבע דקות בין הראשון לשני; במחצית הראשונה ב־1:3 על בנפיקה הלחץ מהדקה העשירית היה אכזרי, והמשחק כבר היה גמור עם העלייה למחצית השנייה; ה־2:4 בליגה על אתלטיקו לאחרונה היה מופרע, כאשר עד הדקה ה־78 אתלטיקו שוב הייתה בפלוס 0:2, וההתנפלות של ברצלונה ב-20 הדקות הנותרות (כולל תוספת זמן) הובילה לרביעייה. חלוקת הכוחות בתוך המשחק והחדות החריגה גם עזרו לפליק להתגבר השבוע על בעיה קשה: לזעמו של המועדון, הליגה קבעה את משחק ההשלמה מול אוסאסונה ליום חמישי, כמעט בלי שהכוכבים יספיקו לחזור ולנוח מהחלון הבינלאומי, כשביום ראשון עוד חיכתה ג'ירונה. בארסה סיימה עם 0:3 ו־1:4 במופעי יעילות נהדרים, כשמול ג'ירונה היא המתינה לחצי השעה האחרונה כדי לפתוח את המבערים. זו הייתה הרביעייה מספר 20 שלה העונה.
יש את הדברים הברורים שעל פני השטח, שנובעים משלושת החבר'ה מסרט האימה המתמשך שאיתו פתחנו. רוברט לבנדובסקי בכושר הטוב ביותר שלו בשלוש שנותיו במועדון, עם 38 שערים בגיל 36. זו מכונה. הוא עושה צחוק מהעומס הפיזי ומוכיח את עצמו כאחד מהמסיימים הטובים בתולדות הענף; ראפיניה משלב בכל משחק בין גישה אינטנסיבית לשמחת חיים; לאמין ימאל הוא עוד לא סקורר של 40 שערים בעונה, אבל בין הסיומת, הדריבל הבלתי ניתן לעצירה ומסירות האמן, הסכנה שהוא מהווה היא תמידית. ויש גם היבטים אחרים מעבר לשלישיית ההתקפה.
הסופר־מחליף פראן טורס הוא דוגמה טובה. בגיל 25, הוא לא הפך לסופרסטאר, למנהיג נבחרת ספרד כפי שחזו לו, ודווקא מהספסל הוא הכי יעיל שהיה. בעונת ההבקעה הטובה בקריירה הוא עומד על 15 שערים, תשעה מהם אחרי שנכנס כמחליף. הלוקסוס של שימוש בשחקן התקפה איכותי כמוהו הוא יצירה של אותם מקצבים קצרים באותה האיכות, רק בשלב יותר מאוחר ועם שחקן טרי. ישנו כמובן פדרי, שחזר לשחק את הכדורגל הטוב ביותר שלו ונבחר למצטיין המשחק בשמונה מעשרת מחזורי הליגה האחרונים, ובשני משחקי שמינית גמר הצ'מפיונס מול בנפיקה. מעבר למעורבות ב־12 שערים, הוא שיפר מאוד את האגרסיביות ומכתיב את הקצב, יודע מתי לקחת אוויר ומתי לנשוך.
גם סוארס מתלהב
ההתקדמות של פדרי מתחברת עם הסגנון של פליק לנתון חשוב אחר: שלושה מחמשת השחקנים שחוטפים הכי הרבה כדורים בשליש האחרון של המגרש בליגה הספרדית הם מברצלונה. פדרי מוביל את הרשימה (גם את חילוצי הכדור בחצי ההגנתי), ימאל וראפיניה מדורגים יחד במקום השלישי. אתה משיג הרבה יותר הזדמנויות ושערים כששחקני ההתקפה מחויבים ללחץ הגבוה.
כמובן שישנו גם הגיוון, כי ברצלונה מחזיקה במספיק מוסרים נהדרים כדי להבקיע בהתקפה מסודרת, לצד מהירות מסחררת במתפרצות שמקשה על ההיערכות של היריבה. זה יכול גם לבוא מהאגפים: כשהוא נטול פציעות ומרגיש בטוח, המגן השמאלי אלחנדרו באלדה הוא אחד הטובים בעולם בעמדה שלו, ופליק השלים את ההפיכה של ז'ול קונדה מבלם מצוין למגן ימני יעיל, שהולך ומשתפר ככל שהעונה מתקדמת. לכל אחד משני המגינים יש כבר שמונה בישולים. לואיס סוארס, שכבש 198 פעמים במדי ברצלונה, אמר לפני מספר ימים: "אני אוהב את ברצלונה של פליק. הם יעילים ומשחקים ברמה גבוהה. פדרי וימאל הם אלו שעושים את ההבדל, הרמה שלהם יוצאת דופן".
ברצלונה לא הפסידה עדיין ב-2025, ועומדת על 17 ניצחונות ושלוש תוצאות תיקו. איכשהו פליק נמנע ממכת פציעות ותשישות, התעלם מהבעיות הכלכליות שממשיכות להסתבך בגלל הטריקים הפיננסיים הביזאריים של הנשיא ז'ואן לאפורטה, הצליח לסובב את הספינה אחרי הדעיכה הקבוצתית בסיום 2024, והשחקנים שלו אפילו מגבירים את הקצב ככל שהם מרגישים את התארים מתקרבים. יש אפילו סיכוי שהשוער מארק־אנדרה טר־שטגן יחזור לשחק העונה, ועם כל הכבוד לוויצ'ך שצ'סני, כשהוא בכושר השוער הגרמני שווה נקודות. זה די מדהים לחשוב על המצב שהקבוצה נמצאת בו לאור כל השערוריות של השנים האחרונות, הירידה הקיצונית, סאגת דני אולמו המאוסה (מישהו בכלל יודע אם הוא רשום או לא בברצלונה אחרי עונה כמעט מלאה?). יהיה קשה להאשים אותה אם תתחיל להאט, אבל היא יצרה ציפיות אחרות.
"אנחנו תמיד רוצים לשחק קדימה, לתקוף, ליצור מצבים. זה מה שאני אוהב בקבוצה, השחקנים תמיד רוצים להבקיע", התלהב המאמן הגרמני. הוא גם שומע את הדיבורים על השיאים, אבל מבחינתו הם רק אמצעי בדרך למטרה: ממש כמו שעשה בבאיירן מינכן, הוא מפנטז על כל ששת התארים שיש להציע בשנה קלנדרית.
כל משחקי הליגה הספרדית משודרים בערוץ ONE (אפיק 50) בכל הפלטפורמות.
פורסם לראשונה: 01:30, 02.04.25
