העונה של אברטון רצופה ב"הפעם האחרונה ש...". הפעם, הפעם האחרונה שגודיסון פארק אירח משחק גביע. זה קרה בשבת, כשהמארחת ספגה 2:0 מבורנמות' בסיבוב הרביעי. גם העונה היא לא תזכה בתואר, מה שישלים 30 שנות בצורת עבור מועדון הפאר שמתמודד עם קשיים כלכליים ומעמדו נשחק בעקביות.
אבל הערב (21.30) נקבל פעם אחרונה מונומנטלית. בעונה הבאה אברטון כבר תארח באצטדיון שהקימה במזח בראמלי מור, על נהר המרסי – מה שאומר שהביקור של ליברפול יהיה הדרבי האחרון בהיסטוריה בגודיסון פארק. זה לא דבר של מה בכך: אברטון משחקת שם מאז 1892. לפני כן היא חלקה את אנפילד עם ליברפול, עד שמחלוקת על דמי השימוש הובילה לפרידה. כמובן שיש למפגש משמעויות נוספות, מאחר שמדובר במשחק השלמה שיכול להרחיק את מוליכת הטבלה ליברפול לפער של תשע נקודות מארסנל, או לתת למארחת אוויר בתחתית, אבל הוא בעיקר יהיה טעון ברגש.
7 צפייה בגלריה
קלברט-לווין חוגג מול האדומים בשער האחרון עד כה בדרבי, בגודיסון
(צילום: Michael Regan/Getty Images)
זה גם יכול להיות שובר שוויון שלעולם לא ישתנה: כל קבוצה ניצחה 41 פעמים באצטדיון העתיק, ועוד 37 משחקים הסתיימו בתיקו. עקרונית, ולאור העובדה שאברטון שברה רק בעונה שעברה שיא של 12 שנים ללא ניצחון ביתי בדרבי, נראה שליברפול פייבוריטית די ברורה, אבל זה משחק שאין לו חוקיות. עוד כמה מספרים לפני הסיפורים: זה המשחק שייצר הכי הרבה כרטיסים אדומים בתולדות הפרמייר־ליג (23), הכי הרבה 0:0 – זה קרה 12 פעמים – והכי הרבה ניצחונות של ליברפול בדקה ה־90, לא פחות מחמישה כאלה. ועוד משהו – אם ליברפול תנצח, זו תהיה הפעם ה־100 שהיא עושה זאת בתולדות הדרבי. מספיק חם בשבילכם?
על מסלול ההמראה
רק 39,572 מקומות ישנם בגודיסון פארק, שאיבד מחינו ומזוהרו בעידן של אצטדיוני הענק המשוכללים, אבל כל שחקן חדש שמגיע לפרמייר־ליג נאלץ ללמוד על בשרו את ההרגשה של היציעים החמים והקרובים לדשא. באופן קבוע, כוכבי הליגה מדברים על הקושי לשחק שם. האווירה עוינת לאורחים, ותמיד נותנת לאברטון דחיפה. ארון לנון, קשר נבחרת אנגליה בעבר ששיחק במועדון, ניסה להסביר: "המגרש הזה יחסר לאברטון. חדרי הלבשה צפופים, מנהרה צרה, משטח קטן וצר. לא פשוט לשחק בגודיסון פארק. באצטדיונים החדשים אין את אותה תחושה, את ההיבט המאיים".
דייויד מויס, אחד המנג'רים האהובים בתולדות המועדון, שחזר אליו לפני חודש אחרי 12 שנים כדי להציל אותו מירידה, מודע היטב ליתרון הזה. הוא גם סיפר שכשהתחילו השיחות עם נציגי הבעלים החדש דן פרידקין (רכש את אברטון העונה), הנושא עלה מיד והוא אמר להם שהיה מעדיף להישאר בגודיסון פארק במקום לעבור לאצטדיון חדש: "שאלתי אותם אם אי־אפשר היה פשוט לשפץ את המגרש הקיים", אמר מויס, "אולי להוסיף עוד יציע, או להרוס צד אחד ולבנות אותו מחדש טוב יותר כדי שנוכל להמשיך לשחק כאן. אבל הם מבינים יותר ממני בכסף. זה הכדורגל, הכל משתנה".
כסף הוא נושא חשוב. האצטדיון היפהפה על המזח יכיל 52,888 מקומות, כשאוהדי אברטון הנלהבים צפויים להתנפל על הכרטיסים והמינויים ולייצר הכנסה משמעותית שתשנה את מסלול הקבוצה לצד ההשקעה של הרוכש האמריקאי פרידקין. הוא יהיה בבעלות המועדון, שירוויח בענק מהחלום של הבעלים הקודם פרהאד מושירי: איש העסקים ידע שאצטדיון חדש בידיים שלו הוא מכרה זהב, אבל הקורונה, ההשקעות הגרועות והשותפות עם האוליגרך אלישר אוסמנוב שנכסיו בבריטניה הוקפאו הקפיצו את עלויות הבנייה וסיבכו את המועדון קשות. הוא התקשה לעמוד במימון, האוהדים יצאו נגדו לאור הניהול המחפיר שהוביל לקריסה מקצועית, וההפסד שלו הוא הניצחון העתידי של אברטון – ושל העיר ליברפול כולה, עם תוספת עצומה של מקומות עבודה ובוסט כלכלי מוערך של 1.5 מיליארד אירו.
העיקר זה הרומנטיקה
אבל את הרומנטיקה של גודיסון פארק, כאמור, יהיה בלתי אפשרי לשחזר, את הנוסטלגיה. הפורטוגלי האגדי אוזביו, שכבש שישה מתשעת שעריו במונדיאל 1966 באצטדיון הזה, חזר אליו בזקנתו ואמר בהתרגשות: "זה האצטדיון הטוב ביותר ששיחקתי בו בחיי".
ושיא הנוסטלגיה הוא במשחקי הדרבי. ב־1948, 78,299 אוהדים הצטופפו שם כדי לראות מקרוב תיקו 1:1; ב־1957, אברטון חנכה לראשונה את הזרקורים עם 0:2 על היריבה העירונית; ב־1 במארס 1980, בניצחון 1:2 של ליברפול, השחקן הגדול בתולדות אברטון – דיקסי דין – לקה בהתקף לב ביציע והלך לעולמו דווקא שם.
אונסק"ו הודיעה כי בניית האצטדיון (ייחנך בשבוע הבא במשחק נוער), החלק המרכזי בפיתוח אזור מזח בראמלי מור, תוביל להסרתו מרשימת אתרי המורשת העולמיים – אבל אולי גודיסון פארק צריך להפוך לאתר מורשת ספורטיבי. אפילו איאן ראש האדום, מלך שערי הדרבי בכל הזמנים (25), סיכם בעצב: "חבל שזה סופו של האצטדיון. אני מרגיש שאני מאבד חלק מעצמי".
פורסם לראשונה: 01:30, 12.02.25
