כשקבוצה שסיימה במקום ה־15 בליגה הבכירה מחליטה לזרוק את אחד מבכירי השחקנים שלה בדור האחרון, השלב הבא בקריירה שלו לא אמור להיות בחדר ההלבשה של קבוצה בכירה ממנה, שזה עתה לקחה דאבל ומחזיקה באמתחתה את השחקן שהוא עתיד הכדורגל העולמי.
אבל מרקוס רשפורד תמיד היה סיפור יוצא דופן, עם מסלול קריירה שהפך אותו ליותר מעוד כדורגלן אנגלי מצליח מתוצרת האקדמיה המפוארת של מנצ׳סטר יונייטד. ועכשיו, מי שלא רצה אותו באולד טראפורד - כלומר המנג׳ר רובן אמורים, שממש פיתח אלרגיה אליו - יקבל אותו בקאמפ־נואו, כחלק מההתקפה הקטלנית של ברצלונה. למזלה של יונייטד, היא הצליחה להפסיד את ההזדמנות שלא הגיעה לה לשחק בליגת האלופות השנה (בגלל ההפסד המביך לטוטנהאם בגמר הליגה האירופית), כך שהיא לפחות לא אמורה לראות מקרוב מדי איך האקס המיתולוגי מחליף דאבל־פסים עם לאמין ימאל וראפיניה.
בגיל 27 מצא את עצמו רשפורד מחליף סיוט חדש בחלום ישן, אבל את התודה הגדולה הוא חייב למזלו הטוב, ובעיקר לשתי קבוצות שהן לא יונייטד ולא ברצלונה: הראשונה היא אתלטיק בילבאו, שברגע האחרון הצליחה לשכנע את ניקו וויליאמס המבריק להישאר בקבוצה הבאסקית ולשמור על משהו מהתחרותיות בליגה הספרדית. השנייה היא ליברפול, ששמרה על לואיס דיאס שהיה האלטרנטיבה המועדפת על דקו, המנהל הספורטיבי של ברצלונה, שעבר משם לאופציה השלישית, רשפורד.
כאן, די ברור, זה לא אמור להיות מסובך: רשפורד דה פקטו גורש מיונייטד בעידן אמורים. הוא לא שיחק במדים האדומים מאז דצמבר האחרון, הושאל לאסטון וילה ועם שובו נשלח להתאמן בנפרד מהקבוצה, כאילו היה חולה בצרעת הבינוניות שיכולה להרוס את מה שהמאמן מנסה לבנות. ברצלונה, מאידך, נמצאת עדיין בבעיות כלכליות וכל נושא הרכש מורכב עבורה, כך שצירופו של רשפורד במודל של השאלה הוא כמעט אידיאלי לשני הצדדים: יונייטד תוריד מהגב את המשכורת האדירה של רשפורד, המוערכת ב־325 אלף ליש"ט בשבוע (!), וברצלונה לא תצטרך להוציא עשרות מיליונים על דמי העברה בשלב זה.
רשפורד, כך לפי הדיווחים, הסכים לקצץ 15 אחוז בשכרו על מנת להצטרף לקבוצה שיכולה וצריכה להסתער על כל התארים בעונה הקרובה, לרבות ליגת האלופות ממנה הודחה בחצי הגמר נגד אינטר. כאמור, גם בתנאים החדשים אין חשש שיזדקק לצדקה על מנת לגמור את החודש, ובתמורה הוא מתברג בקבוצה שמשחקת את הכדורגל הכי מסעיר ביבשת. איך אומרים? היה יכול להיות הרבה יותר גרוע.
כינור שלישי
למעשה, מאז תועד רשפורד מגיע לבירה הקטלאנית, לא מעט גבות התעוררו בניסיון להבין מדוע ברצלונה צריכה דווקא אותו: ראשית, עם חוד שהבקיע יותר מ־100 שערים בליגה ו־40 שערים באירופה, מה הערך המוסף בשחקן שלא נמצא בשיאו? שנית, ברצלונה זקוקה לחיזוק הרבה יותר דחוף בהגנה, כפי שהוכיחה ההדחה מליגת האלופות.
לפחות בסעיף הראשון, הטענה היא שהיכולת של רשפורד לשחק גם באגף וגם כחלוץ מרכזי יכולה להקל מהעומס על רוברט לבנדובסקי, החלוץ שיחגוג בעוד חודש 37, גיל שבו עד לפני עשור כבר מחפשים מה לעשות ביום שאחרי הפרישה. למרות כל הבלגן ביונייטד והאכזבה בגמר היורו עם נבחרת אנגליה ב־2021, רשפורד הוא עדיין כדורגלן מגה־מוכשר, שבכוחו לסחרר מגינים באגף וגם להכריע שוערים מקרוב ומרחוק, ברגל ובראש. ואחרי כמה שנים לא יציבות, ייתכן שעדיף לו להיות כינור שלישי ורביעי בתזמורת של המאמן האנזי פליק.
5 צפייה בגלריה
משחקים את הכדורגל הכי מסעיר ביבשת. ימאל חוגג עם ראפיניה ולבנדובסקי
(AP Photo/Altaf Qadri)
גיבור מעמד הפועלים
אבל נדמה שיותר ממה שרשפורד יצטרך להוכיח את עצמו בברצלונה, אמורים יצטרך להצדיק את היחס שלו כלפי שחקן שנחשב לגיבור מקומי בזכות פועלו על המגרש ובעיקר מחוצה לו. בנוסף להיותו יליד העיר וגאוות נוער שלא הייתה כמותה מאז דור ״התינוקות של פרגי״, כלומר השלד בהרכב של יונייטד בשנות הזהב של אלכס פרגוסון (מדייויד בקהאם ועד האחים נוויל), רשפורד הרוויח ביושר את הסטטוס של גיבור מעמד הפועלים. פועלו למען הצלת מפעל ההזנה המסובסדת בבתי הספר, שהביא לשינוי החלטת ממשלה בנושא, העניק לו הכרה לאומית כמי שלא שכח מאיפה הגיע.
המשמעות היא ששחקני רכש מבטיחים כמו מתאוס קוניה הברזילאי ובראיין אמבומו הקמרוני, חייבים להוכיח לא רק את תג המחיר שהודבק להם (כ־70 מיליון ליש"ט כל אחד), אלא שהם מבינים שמצופה מהם ומכל היתר למלא חלל יותר גדול. לא רק מייק יונייטד גרייט אגיין, אלא להחזיר לקבוצה את הלב והנשמה שרשפורד הצליח לייצג בכוח הכישרון, הכריזמה וההתנהלות החברתית שלו.
אבל מעליהם נמצא מאמן שדרש וקיבל הזדמנות לבנות עתיד מתוק עבור קבוצה עם עבר מפואר והווה מדשדש. רשפורד נתפס כחלק מהבעיה ולא כחלק מהפתרון, ולכן מצא את עצמו בחוץ. אם החלופות שלו לא יספקו את הסחורה, כך יהיה גם גורלו של רובן אמורים. ובמקרה שלו, ספק רב אם התחנה הבאה תהיה ברצלונה.
פורסם לראשונה: 01:30, 22.07.25
