לאציו כבר הצליחה לסגור את פיגור שני השערים מהמשחק הראשון ברבע גמר הליגה האירופית נגד בודה גלימט הנורבגית, ואז כבשה שער בהארכה לתרועות הקהל באולימפיקו. אבל גלימט הצליחה לכבוש שער מצמק שהביא את המשחק לפנדלים. בדו-קרב הפנדלים, בבעיטה החמישית והאחרונה, ניקיטה חייקין עצר את הבעיטה של הארגנטינאי ולנטין קאסטאנוס, והעניק לבודה ניצחון 2:3 וכרטיס לחצי הגמר נגד טוטנהאם.
"השבט הצהוב", מאות האוהדים שהגיעו מנורבגיה הקפואה לרומא האביבית, הוציאו את מברשות השיניים הצהובות, הסמל של הקבוצה, וחגגו את העלייה הראשונה של קבוצה נורבגית לשלב הזה באירופה. לאוהדים השרופים הללו יש היכרות קרובה עם הצלחות. בודה זכתה באליפות הליגה הנורבגית בפעם הראשונה ב-2020 ובסך הכל זכתה באליפות בארבע מחמש השנים האחרונות, אבל העלייה הזו נתנה חותמת סופית לרכבת ההרים שהיא ההיסטוריה של המועדון, ובעיקר לקץ האפליה ממנה סבלה הקבוצה בגלל המיקום הגאוגרפי שלה, מעל לקו הארקטי.
הסתכלו עליהם כנחותים
תושבי דרום נורבגיה תמיד הסתכלו על אחיהם מהצפון כנחותים. פרימיטיביים. כשמישהו פרסם דירה להשכרה או רכישה באוסלו, הם תמיד ציינו שהמודעה לא פונה אל תושבי הצפון הנבערים. גם עולם הכדורגל התאפיין באפליה היהירה הזו, כשעד 1972 אף קבוצה מהצפון לא הורשתה לשחק בליגה העליונה בגלל הסברה שהקבוצות בצפון לא מספיק חזקות ותחרותיות כדי להתאים את הרמה שלהן לקבוצות מהדרום. גם כשהוסר החרם הזה, נפתחו בנורבגיה שלוש ליגות משנה, שתיים מהדרום שהאלופות שלהן עלו אוטומטית לליגה הבכירה, ואחת בצפון שנאלצה להתמודד בפלייאוף נגד הקבוצות מהמקום השני בליגה הדרומית.
בודה נוסדה ב-1916, עלתה לראשונה לליגה הבכירה ב-1976, שנה לאחר הזכייה הראשונה שלה בגביע הנורבגי, ומאז היא נעה בין עשור גרוע במיוחד, שנות ה-80 שבהן ירדה אפילו לליגה השלישית, לזכייה נוספת בגביע ב-1993, ונדנדה בלתי פוסקת בין שתי הליגות הבכירות. לאחר שבילתה שבע מ-15 שנים בליגה השנייה, הנדנדה נעצרה לאחר העלייה האחרונה ב-2017. אחריה היא כמעט יורדת ליגה, ואז מתחילה תקופת הזהב של בודה, שמכתירה אותה כקבוצה הטובה ביותר בנורבגיה מאז רוזנבורג של סוף שנות ה-90 (הפסד ברבע גמר האלופות ליובנטוס ב-1997), כולל ניצחון 1:6 על רומא של מוריניו.
"מה שקרה אחרי העלייה האחרונה הוא שבודה החליטה להשקיע בגידול שחקנים מהנוער, ככה שהסגל שלה הוא תמיד מאוד צעיר, ושההנהלה וצוות האימון החליטו על שיטה שאליה יתאימו השחקנים ולא ההיפך", מסביר העיתונאי המקומי שטג סלנס, "השיטה הייתה לחץ על כל המגרש והתקפות מתפרצות מהירות ברגע שמשתלטים על הכדור בחזרה. קצת כמו מה שיורגן קלופ יישם בדורטמונד ולאחר מכן בליברפול".
"זה הביא לכמה תוצאות מאוד מעניינות. בודה זכתה באליפויות עם סגנון יפה והרבה שערים, ואז, גם בגלל ההופעות באירופה, היא הצליחה להרוויח כסף ממכירת שחקנים, בלי להפסיד כמעט כלום כי השחקנים שהגיעו במקומם, רובם שחקנים מקומיים שגדלו בקבוצות הנוער, נכנסו לתוך שיטה מוכרת. ויש לזה גם צד שני, שגם בו בודה יוצאת מורווחת: השחקנים שיוצאים לחו"ל לא מסתגלים וחוזרים מהר מאוד הביתה. חלק טוענים שהם סובלים מגעגועים ולא מסתדרים מחוץ לבודה, אבל אני חושב שהסיבה היא שהם שחקנים מאוד טובים ובולטים בתוך השיטה, וכשהם מחוץ לשיטה הם אינדיבידואלים לא בולטים".
דוגמה בולטת לתופעה הזו הוא אחד הסמלים של המועדון הוא פטריק ברג, שנולד בבודה והוא נצר לשושלת של שחקני הקבוצה, ביניהם אביו, סבו ושניים מדודיו. לאחר האליפות השנייה, הוא נרכש על-ידי לאנס הצרפתית, התגעגע וחזר לבודה תוך פחות משנה.
חלק מההצלחה של הקבוצה בשנים האחרונות מיוחס גם לביורן מנסברק, טייס קרב בחיל האוויר הנורבגי ששירת באפגניסטן ולוב. לאחר העלייה האחרונה של הקבוצה לליגה הראשונה, הוא התנדב להיות המאמן המנטלי של הקבוצה, התחיל בשיחות אישיות אינטימיות, עבר לשיחות קבוצתיות, מדיטציות לפני אימונים בבוקר ועוד נתיבים שאפשרו לשחקנים להתרכז בעיקר בביצועים שלהם מאשר בתוצאה הסופית. "העבודה עם מנסברק היא הדבר הכי חשוב שקרה לבודה", אומר סלנס, "הוא איחד אותם, כיוון אותם למטרה, החזיר להם את החשק לשחק כדורגל. לפני שהוא הגיע, שחקנים צעירים רצו לפרוש, לאחרים היה קשה לשחק בגלל התקפי חרדה ובעיות מנטליות אחרות".
צרות לא צפויות
ההצלחות באירופה הביאו לצרות לא צפויות לקבוצה. "השבט הצהוב" רצה ללוות את הגיבורים שלו במסע ההופעות האירופי שלהם, אבל הבעיה היא שרק בליגה הנורבגית, הקבוצה הקרובה ביותר גיאוגרפית לבודה היא רוזנבורג, הממוקמת תשע וחצי שעות נסיעה מבודה. המסעות לאירופה הפכו השנה לעומס כלכלי. אבל אחרי שהאליפות הראשונה נצפתה רק על-ידי מאות צופים, בגלל הגבלות מגפת הקורונה, ואחרי שצופים מעטים הצליחו להגיע למשחק ההדחה נגד מילאן במילאנו בעונת 2020/21 (2:3 לאיטלקים, שהדיחו את בודה מהליגה האירופית), צופים רבים לא מוכנים לוותר על המסע המופלא, כמעט בכל מחיר.
למרות שהנהלת שדה התעופה המקומי מייחסת לקבוצה התעניינות גדלה והולכת בעיר והרחבה של השדה עצמו, בודה עדיין מבודדת משאר העולם. תנועת המטוסים ממנה ואליה כוללת בעיקר טיסות מקומיות עם כמה טיסות בודדות למדינות נורדיות אחרות, ואילו תנועת הרכבת לא ממש ערה. טיול לאוסלו יכול לקחת כמעט 13 שעות ברכב וכ-16 שעות ברכבת.
וכך, בשנה שבה האוהדים ליוו את הקבוצה מפורטוגל ליוון, ומאיטליה להולנד, הם נאלצו להיפרד מאלפים רבים של קרונות עבור הטיסות, הלינה וההוצאות בעיר המארחת. אם הקבוצה תצליח לעבור את טוטנהאם ולהגיע לגמר, האוהדים שלה יצטרכו לצאת למסע בן כמעט שלושת אלפים קילומטרים לבילבאו. אם עד עכשיו העיר הייתה מגנט לתיירים שהגיעו כדי לחזות באורות הצפון, הרי שבשנים האחרונות ההצלחה וסגנון המשחק הביאו יותר ויותר אוהדים לשים לב לקבוצה.
"פרק נהדר בהיסטוריה"
"מדובר בפרק נהדר מההיסטוריה של הכדורגל של נורבגיה", נכתב ב"אפטנפוסטן" המקומי לאחר הניצחון הגדול ברומא, "היריבות האירופיות נופלות כמו זבובים, ועכשיו הגבול היחיד שלנו הוא עד כמה שאנחנו יכולים ללכת בעקבות הדמיון".
בודה של השנים האחרונות שופעת ביטחון עצמי חדש. העיר, עם 43 אלף תושבים (מספר שמדרג אותה בין קריית ים לשפרעם מבחינת מספר התושבים), זוכה לרנסנס תרבותי, אמנותי וגסטרונומי שנתן לה את תואר "הבירה התרבותית של אירופה" בשנה שעברה. תושבים שעזבו חוזרים אליה, המלונות מלאים, בעיקר בחודשי הקיץ שבהם השמש לא מקבלת מנוחה, המוזיאונים מציגים עבודות מקומיות, יש פסטיבלים של מוזיקה ותרבות, חלקם עם נוף מופלא לפיורדים ולים. העיר דיווחה על עלייה של עשרות אחוזים בתיירות אליה מאז שהוכרזה לבירת התרבות האירופאית.
ביום חמישי הבא, במשחק הגומלין, תתרחש פלישה לונדונית לבודה. הם לא יבואו לשמוע קונצרטים או לבקר במוזיאונים או לאכול באחת מהמסעדות הטרנדיות בחדשות בעיר. הם יבואו לעודד את הקבוצה שלהם נגד הסינדרלה הכי מפתיעה של אירופה.
פורסם לראשונה: 07:37, 01.05.25
