הייתה תקופת תפר, החל מ-2018 וביתר שאת מ-2021, שבה הייתה התפכחות קלאסיקו בינלאומית. קודם כול כריסטיאנו רונאלדו עזב את ריאל מדריד, אחר כך מפגש הענקיות נפרד גם מלאו מסי שסיים את דרכו בברצלונה, וזה היה כאילו הסרנו את משקפי התלת-ממד בסרט המטורף שצפינו בו ויצאנו לערב של אובך מעל גוש דן.
היו בתקופה הזו משחקים מצוינים, יריבות המועדונים גדולה יותר מכל יריבות שחקנים, אבל זה לא היה בדיוק אותו דבר. הריגוש נעלם, היה צורך שמישהו יגיע ויטעין מחדש את כל העסק בחשמל. לא עוד, "אה, איזה כיף, יש הערב קלאסיקו, אתה בא לראות?" אלא "יש הערב קלאסיקו!!!" וזה סוף-סוף קרה.
צפו בתקציר המשחק (באדיבות ONE)
הרי גם המשחקים הקודמים השנה ביניהן היו מופרעים, בסיבוב הראשון בליגה ובגמרי הגביע והסופר קופה, אבל הפעם - ב-3:4 המטורף של ברצלונה הערב (ראשון) שקירב אותה מאוד לאליפות -משהו היה אחר. המהירות שבה קרו הדברים, רמת הביצוע, האינטנסיביות המטורפת. כל הדברים הטובים בקערה אחת - למרות שיש עליה את מדבקות האזהרה האדומות האלו: עודף נתרן לאוהדי ברצלונה שניתרו לשמיים, שומן רווי בכמות גדולה לאוהדי ריאל שהיה להם ערב רווי בעצבים, וכמות סוכר חריגה למי שלא תומך באף אחת מהן וממש אוהב כדורגל.
רק שכדי שנקבל קאמבק כמעט מושלם לימי מסי-רונאלדו הגדולים, שבהם שני משחקי הקלאסיקו בליגה היו מסומנים בלוחות שנה בכל העולם לצד אירועים משפחתיים גדולים, היה צורך בקרב ראש בראש חדש בין סופרסטארים. אין שום דרך, וכנראה גם לא תהיה, לשחזר את העבר: אולי שני השחקנים הגדולים בהיסטוריה, שנאבקים אישית על שיאים ותארים, נפגשים למשחק הכי פופולרי בכדורגל הבינלאומי. אבל יש לנו גרסה טרייה ושונה שאפשר יהיה לרוץ איתה בשנים הבאות: לאמין ימאל וקיליאן אמבאפה.
זה התבלין שהיה חסר לקלאסיקו. פנומן חריג בן 17, שמחזיר את קבוצתו שוב ושוב מבורות במהלכים עוצרי נשימה, מול השם העצום שהפר במידה רבה את האיזון בסגל אבל עדיין מתעלה במשחקים החשובים ביותר. אין פה היבט אישי, איזה סכסוך ערטילאי שמעריצי השניים מנסים לתחזק ברשתות החברתיות, אלא תחייה של מציאות שבה שני השחקנים שמהווים את הפנים של שתי הקבוצות הם גם שניים מהגדולים ביותר שיש בכדורגל. הקלאסיקו היה צריך שיתנו לו שוב זהות ספציפית.
אני לא יכול לגרום לאף אחד לצאת לשחק בחוץ, ואני מודה בעצמי שמשחק פיפ"א באקס בוקס או בפלייסטיישן זה כיף גדול, רק שלפעמים צריך לחדד לצרכנים הצעירים, ולכל מי שלא עוקב בקביעות אחרי ספורט, מה יכול לקרות במשחק אחד נתון, כמה זה יפה ואמוציונלי. שידעו להעריך את רמת ההשקעה הדרושה כדי לעשות דברים כאלה, מופע להטוטים עם שתי רגליים וכדור אחד.
ובאמת, ילד שאני מכיר התקשר אליי בהפסקה בהתרגשות. "אתה רואה את זה?!" הוא צרח מהצד השני. כמובן שכן, אבל היה לי חשוב יותר שהוא יראה.
