עונת 2023/24 בליגת האלופות סימנה את תחילתו של עידן חדש: לראשונה זה שנים, לא כריסטיאנו רונאלדו ולא לאו מסי שיחקו באחת הקבוצות שמשתתפות במפעל. שני הכדורגלנים שהגדירו את גבולות היכולת של המשחק סיימו את תפקידם על הבמות המרכזיות, לפחות בכדורגל המועדונים האירופי.
בהיעדרם עלה החשש מוואקום: ככל שהכישרון של השניים היה עילאי ופנומנלי, כך קרב הירושה נעשה חסר סיכוי. זה לא רק עניין דורי (והרי גם מי שראו את פלה ומראדונה בזמן אמת סירבו במשך זמן רב להתרגש מהווירטואוזיות של מסי ומהקטלניות של רונאלדו), אלא שינויים דרמטיים שהתחוללו במשחק: שיטות משתנות, הגנות מתחזקות, עומס פיזי גובר. הכישרון קיים ובשפע: היכולת לתרגם אותו לקריירה הישגית להפליא ויציבה להחריד היא כבר סיפור אחר לגמרי.
אולי בגלל זה, קצת קשה לקנות בהתחלה את המיתוג של קיליאן אמבאפה וארלינג הולאנד בתור "היורשים" ואת המפגש בין הקבוצות שלהם, כמו הערב בליגת האלופות, כמבוא ליריבות־על חדשה: העובדה שהכדורגל האירופי זקוק לדרמה מהסוג הזה לא מספיקה לבדה. מסי ורונאלדו היו הטובים ביותר בכל עונה במשך שנים: החל מ־2008 ובמשך עשור (!), פרס כדור הזהב הוענק בלעדית לשחקן שעל אחורי החולצה שלו היה כתוב "רונאלדו" או "מסי". בין 2008 ל-2023 זה לא קרה רק פעמיים. הולאנד ואמבאפה, בינתיים, לא זכו בפרס אפילו פעם אחת: למעשה, שניהם היו סגניו של מסי בפעם האחרונה שבה זכה, ב־2023. גם השנה, נכון לעכשיו, קשה לראות איך אחד מהם (או מישהו אחר) מחלץ את התואר מהמלתעות של מוחמד סלאח.
ולמרות זאת, הולאנד בן ה-24 ואמבאפה בן ה-26 הם ההווה ובעיקר העתיד של היבשת (וגם זה בהנחה שלאמין ימאל לא יתעלה על שניהם כשיגיע לגיל שבו אמורים לנחות על הירח). הולאנד סובל יחד עם כל מנצ'סטר סיטי מעונה מחורבנת, אבל אפילו בתבוסה המחפירה לארסנל הוא רשם שיא מרשים למדי: שער השוויון הזמני שלו העלה את מאזן השערים שלו בקריירת המועדונים ל־250, תוך 313 משחקים בלבד. אף אחד – כולל מסי ורונאלדו – לא עשה זאת כל כך מהר.
ואילו אמבאפה, שכבר נכנס לפנתיאון בגיל שבו רובנו התלבטנו אם להיות מלצרים או מתדלקים, רשם בינואר את החודש הטוב ביותר שלו מאז הגיע לריאל מדריד אחרי טלנובלה מתישה. הוא גם הבקיע בשבת את שער השוויון בדרבי מול אתלטיקו מדריד, שנגמר בתיקו ששמר על מקומה של ריאל בפסגה. הם לא היו מגיעים לשם מלכתחילה אלמלא אמבאפה התאושש מהחריקות של פתיחת העונה וחזר להיות שחקן ההתקפה הכי משוכלל בנמצא כרגע. הטירוף בעיניים שלו מלמד שהוא נעול כמו אמסטף על המטרות שעבור הגשמתן נחת בקבוצה הספרדית: לחסל, להשמיד ולרמוס כל יריבה בדרך לכל התארים.
הטנק והטורפדו
המפגש של אמבאפה והולאנד בפלייאוף העלייה לשמינית גמר ליגת האלופות (המשחק הראשון הערב ב-22:00 במנצ'סטר) חשוב לא רק לביסוס ההגמוניה האישית וליצירת מיתולוגיה אירופית חדשה בין הטנק הנורווגי והטורפדו הצרפתי. כל קבוצה נלחמת על האפשרות לזכות בליגת האלופות, אבל מסיבה אחרת לגמרי: סיטי, שבקושי ניצחה בשבת בגביע את לייטון אוריינט מהליגה השלישית, יכולה להפוך באמצעות ליגת האלופות את ההתרסקות המפוארת שלה העונה לסיפור גבורה הרואי; ואילו ריאל היא לא רק מחזיקת הגביע אלא שם נרדף למפעל כולו. הדחתה כבר עכשיו, ועוד אחרי הרכישה של אמבאפה, תזעזע את המשך העונה.
אלא שהרווח וההפסד שמונחים על הכף לא מתחלקים שווה בשווה. עם 25 שערים ב־33 משחקים העונה, מצופה מהולאנד להיות ממוקד כמו כטב"מ: בניגוד לשנים קודמות, ההתקפה של סיטי כבר לא מספקת הזדמנויות בשפע, ומה שלא ינוצל במשחק הבית יצטרך להתבצע בתנאים הרבה יותר קשים במשחק החוץ. במידה רבה זה עליו: הבא בתור בצמרת המבקיעים של הקבוצה, פיל פודן, נמצא הרחק מאחור עם עשרה.
במדריד המצב פחות ריכוזי בזכות ויניסיוס, סופרסטאר שכבר הביא לקבוצה את התואר שאמבאפה מזיל עליו ריר. אבל גם קבוצה עתירת כוכבים מבינה על מי בדיוק מכוונים כל הזרקורים, ואין דרך להתנתק מההשפעה שלהם על היכולת של יתר השחקנים. בנובמבר האחרון, כך פורסם, פנתה ריאל מדריד לזינדין זידאן, כדי "לפתוח את החסימה" של אמבאפה. השאלה היא האם הוא גם שיחרר אותו לפרוח כמוהו במשחקים מכריעים בליגת האלופות.
לכתוב את הסיפור
ואחרי הכל, יריבות גדולה נבנית לא רק מהשערים והבישולים אלא גם מהפרסונה: מסי הקטן והחייכן תמיד ורונאלדו השחצן עם הטורסו האלוהי שיקפו גם את בבואת המעריצים והמעריצות שלהם. בהקשר הזה, אמבאפה והולאנד לא נראים כמו בחירה בין תפוזים לתפוחים: הרקע שלהם שונה לגמרי, אך שניהם לא מביאים אישיות גדולה מהחיים ולשתות איתם בירה (או שייק בריאות) לא נראה כמו חוויה בלתי נשכחת. על המגרש, הולאנד מתנהג לעיתים כמו ילד מגודל ובלתי נסבל כלפי יריבים והקהל שלהם. אמבאפה, חשוב לזכור, נחלץ בקושי לפני כמה חודשים מחקירה בגין תקיפה מינית.
גם בשל היותם דמויות לא מרהיבות בלשון המעטה, ייתכן שהמפגש בין אמבאפה להולאנד הוא פתח עבור שניהם לכייל את המסלול: התעלות של ממש ברגע האמת יכולה לכתוב פרק חדש בסיפור שלהם, ובכך גם להכתיב עבור הצד השני את התשוקה להוריד את הקוף מהגב בעתיד. כך היה עם רוג'ר פדרר ורפאל נדאל בטניס וכמובן עם מיודעינו מסי ורונאלדו. אם אמבאפה והולאנד ייענו לאתגר, לפחות על הדשא אלה הולכות להיות שנים מעניינות.
פורסם לראשונה: 01:30, 11.02.25
