בחודש ינואר האחרון, ממש לא מזמן, פ.ס.ז' כבר הייתה על סף הדחה מליגת האלופות. היא פיגרה 2:0 בביתה מול מנצ'סטר סיטי, במשחק בו הייתה חייבת לנצח כדי להישאר בין 24 הקבוצות הראשונות בשלב הליגה בצ'מפיונס שממשיכות הלאה.
לואיס אנריקה נראה המום אז, גם האוהדים ביציעי הפארק דה פראנס, אבל מהפך מטורף סידר לפריזאים 2:4 על הקבוצה האנגלית - רגע מכונן ואם תרצו הצעד הראשון במסע שלהם שננעל אתמול (שבת) באליאנץ ארנה עם הזכייה ההיסטורית בליגת האלופות.
מסע שעורר שוב שאלות לגבי הפורמט החדש של ליגת האלופות שהושק העונה. מצד אחד, פ.ס.ז' סיימה רק במקום ה-15 בסיום שלב הליגה, מתחת לקבוצות כמו ליל, אסטון וילה ופ.ס.וו, עם שלושה הפסדים משמונה משחקים. מצד שני, זה לא מנע להיות זו שמניפה באליאנץ ארנה את הגביע עם האוזניים הגדולות.
הפורמט החדש, שהיווה את השינוי המשמעותי ביותר מאז הנהגת שלב הבתים ב-1991/92, כלל 36 קבוצות שהתמודדו ב"ליגה אירופית" אחת גדולה, בה כל קבוצה שיחקה מול שמונה יריבות שונות - ארבע בבית וארבע בחוץ. השלב הגיע לשיאו בסוף ינואר, אז הושלמה טבלת הליגה שקבעה את העולות לשמינית הגמר (8 הראשונות) ואת אלו שייאבקו בפלייאוף (מקומות 9-24) על מקום בשלב הבא. היה מדובר בשינוי דרמטי - גם בהיקף המשחקים, גם ברמת התחרות, וגם בעובדה שלא היו משחקי גומלין בשלב הליגה, מה שיצר מתח בכל מפגש.
4 צפייה בגלריה
בחודש ינואר הוא נראה אחרת לגמרי. לואיס אנריקה
(צילום: Justin Setterfield/Getty Images)
האמת, אחרי אתמול - באירופה מברכים ומחמיאים לפורמט החדש, שמראה שאפשר להצליח למרות פתיחה רעה. נדם אונואוה, בלם העבר של מנצ'סטר סיטי, הסביר: "העובדה שקבוצות שיחקו רק פעם אחת מול כל יריבה יצרה מתח אמיתי. קבוצות קטנות באו עם אנרגיה אחרת, כי ידעו שאין גומלין. זה הוביל להפתעות כמו הניצחון, למשל, של אסטון וילה על באיירן מינכן - תוצאה שלא הייתה מתאפשרת אולי בפורמט הקודם".
אונואוה גם התייחס לזכייה של פריז בכתר: "זו הוכחה לכך שלא צריך לסיים בין שמונה הראשונות כדי ללכת עד הסוף. מספיק למצוא את הפורמה בזמן הנכון". עיתונאית הספורט ניקי בנדיני הוסיפה: "בפורמט הישן, ייתכן שפריז הייתה מודחת מוקדם מאוד. אבל כאן, ראינו אותם מתפתחים תוך כדי תנועה - וזה הפך את הסיפור כולו למרתק הרבה יותר".
4 צפייה בגלריה
ליברפול סיימה ראשונה את שלב הליגה - והודחה כבר בשמינית
(צילום: Carl Recine/Getty Images)
השינוי המשמעותי ביותר שנוצר מהפורמט החדש היה במידת האי-ודאות והמתח שנשמר עד המחזור האחרון של שלב הליגה. אם בעונות קודמות כבר לאחר חמישה מתוך שישה משחקים היה ניתן לדעת מי עולה לשמינית הגמר, הרי שבעונה הזו רק שתי קבוצות - ליברפול וברצלונה - הבטיחו את מקומן לפני המחזור האחרון.
27 קבוצות נלחמו עד הרגע האחרון - תסריט נדיר בליגת האלופות - והדבר הוביל לערב של שיאים, דרמות ובעיקר הרבה שערים. לשם דוגמה, מתוך 18 המשחקים שנערכו במחזור הסיום של שלב הליגה, הובקעו לא פחות מ-64 שערים. כפי שציין קשר ארסנל דקלן רייס: "בדרך כלל אנחנו רואים את המשחקים האלה רק ברבע או בחצי גמר. הפעם זה היה כבר בשלב הליגה".
גביע עם כוכבית?
אופ"א שיווקה את הפורמט החדש תחת הסלוגן "כל משחק קובע". ואכן, במבט כללי, רק שני משחקים מתוך 36 במחזור הסיום היו משחקים לפרוטוקול חסרי משמעות לחלוטין. כל יתר המשחקים נשאו משקל כלשהו - אם להבטחת העפלה או למיקום הסופי.
עם זאת, יש גם מי שהצביע על כך ש-24 מתוך 36 קבוצות המשיכו לשלב הבא, כך שהרף היה נמוך יחסית. בנוסף, תשע קבוצות כבר איבדו סיכוי לעלות טרם המחזור האחרון, והיו מקרים - כמו שחטאר דונייצק - בהן נדרשו תרחישים כמעט בלתי אפשריים כדי להעפיל לשלב הפלייאוף.
במאזן הכולל, התחושה היא שאופ"א הצליחה לייצר תחרות יותר חיה, דינמית, ופתוחה. הקבוצות הגדולות כמו ברצלונה (מקום שני בשלב הליגה), ארסנל (שלישי) ואינטר (רביעי) אומנם הגיעו רחוק, אך גם מועדונים פחות חזקים הצליחו לרשום הישגים - חלקם היסטוריים.
האם הפורמט הזה יישאר איתנו לאורך זמן? כנראה שכן. יהיו שיאמרו שהוא עמוס מדי, עם יותר מדי משחקים. אחרים יראו בו חידוש מרענן שמחזיר עניין אמיתי לשלב שהיה בעבר די צפוי. מה שבטוח - העונה הזו, שבה פריז סן ז'רמן הניפה לראשונה את גביע האלופות, לא תישכח במהרה. לא בשל הגמר עצמו, אלא בשל הדרך.
