"הרווחנו את זה בכבוד, מדינת ישראל כבר עשרות שנים מזניחה את אזור ים המלח, מזניחה בכלל את הפריפריה, את כביש 90 ועל אחת כמה וכמה, את המשאב טבע הזה שקיבלנו למשמרת" – כך אמרה הבוקר (יום ב') מירב איילון, תושבת עין גדי, ששוחחה עם אולפן ynet בעקבות הכתרתו של ים המלח במקום השני ברשימת אתרי התיירות המאכזבים ביותר בעולם.
(צילום: מיקי שמידט)
"במקום לעשות תוכנית, להחיות, להבין שבים המלח לא תהיה תיירות כמו באילת, אלא משהו ייחודי. ים המלח יכול להיות גם בסיס לשלום, אבל שנים לא עושים את זה. שואבים, ממשיכים, סוגרים, מתחת לעין גדי כבר אין ים, אני בת עין גדי גדלתי לחופיו של ים המלח, היום איזה חוף ואיזה ים המלח? בדרום בריכות מלח, בצפון עושים עבודה, ועושים עבודה טובה, אבל גם להם עוד מעט זה ייגמר, כי זה אותו תהליך".
המחקר שהכתיר את ים המלח כ"מלכודת תיירים" ואתר התיירות השני הכי גרוע בעולם, בוצע על ידי רשת אחסון המזוודות "Stasher", ותוצאותיו פורסמו ב"דיילי מייל" ובאתרי חדשות נוספים בעולם. מבצעי המחקר ניתחו 101 מהאתרים האייקוניים ביותר בעולם וצמצמו אותם לעשר האטרקציות בעלות הדירוגים הגרועים ביותר, על בסיס חוות הדעת של מטיילים שביקרו בהן. כדי לחשב ציון כולל מתוך 10 לכל אתר, השתמש הצוות בשיטה מקיפה ששילבה דירוגי ביקורות בגוגל, ממוצע לייקים בטיקטוק, מרחק משדה התעופה הקרוב, דירוגי ביטחון של המדינה ואיכות אפשרויות הלינה באזור. כל אחד מהמדדים קיבל משקל זהה, במטרה לייצר תמונה מאוזנת של חוויית הביקור.
"ים המלח דורג במקום השני מהסוף עם ציון של 3.51 מתוך 10. הוא נמצא כ-66 ק"מ משדה התעופה הקרוב ביותר, וקיבל ציון בטיחות של 3.10 בשל חוסר יציבות אזורי. אף שהוא מציע חוויית ציפה ייחודית, קשיי נגישות וחששות ביטחוניים פוגעים משמעותית בשביעות הרצון של המבקרים".
(צילום: ירון שרון, תסריט ועריכה: תמר אברם)
מירב איילון, שכאמור לא מופתעת מהדירוג הנמוך של המקום הנמוך בעולם, זוכרת גם ימים אופטימיים יותר. "פעם היינו מועמדים לשבעת פעילי טבע, אבל הצלחנו, כולנו, כל השותפים פה באזור, להחריב. אני אומרת את זה בתור מישהי שגדלה פה וכואב לי הלב, המקום הזה הוא מקסים. אני שמה רגע בצד את המלונות, מי שמגיע למרכז ולצפון ים המלח מגלה מקום מדהים, למי שרוצה סתם לא לעשות כלום, למי שרוצה לטייל, למי שרוצה לגלות עולם, אנחנו מיקרו קוסמוס מטורף, אבל לאף אחד לא אכפת, אז בטח שאנחנו ככה",
גיא גולן, חוקר קרקע ומים ובעל חברת הטיולים "סודות ים המלח", הסכים עם רוח הדברים. "אפשר לראות שהמקום מאוד מוזנח", אמר גולן. "מי שבא לטייל בים המלח לא רואה שולחנות פיקניק, מים, שבילים והנגשה של החופים. אנחנו רואים שהטבע שם הוא באמת טבע מאוד בעייתי מצד אחד, אבל מצד שני אלה תופעות מאוד ייחודיות שאין בשום מקום אחר בעולם. אם רק היו חושבים להנגיש את התופעות האלו או למצוא דרכים יצירתיות להגיע אל כל המקומות המדהימים האלו, אנשים היו מגיעים".
אתה בכל זאת בעל חברת טיולים, איך אתה מביא לשטח גם תיירי פנים וגם תיירי חוץ, ומה אתה חושף בפניהם?
"אז זהו, אנשים נחשפים לתמונות מאוד יפות באינסטגרם ורוצים להגיע לאותם מקומות. חלק מהאתרים כבר נעלמו, כי ים המלח משתנה כל הזמן; הוא נסוג לאחור, ותופעות הטבע משתנות ומתעדכנות. לכן לא תמיד המטיילים רואים בדיוק את מה שציפו, אלא דברים אחרים, יפים לא פחות. בנוסף, יש מקומות שמגיעים אליהם רק עם הדרכה, כי אין אליהם הנגשה. אנחנו כל הזמן מעדכנים את המסלולים, מציגים למטיילים דברים חדשים ומעניינים, ומובילים אותם למקומות מיוחדים, כי מה שהיה אתמול לא בטוח יהיה שם מחר.
בכל זאת ננצל את זה שאתה איתנו, אם מישהו רוצה להיחשף באמת ליופי של ים המלח, למסתורין ולסודות שלו - תן לנו המלצה אחת.
"לצאת לאוף-רוד ולהגיע למקומות הפחות מתוירים והפחות מוכרים. רוב האנשים בכלל לא מגיעים לים המלח עצמו, אזור המלונות הוא לא ים המלח, אלה בריכות יידוי מלאכותיות. את ים המלח האמיתי כבר כמעט לא מכירים, שכחו את המקום הפראי שהיה פעם. כדאי להגיע אל החופים הנסתרים, כמובן עם הדרכה וידע לאן אפשר להגיע, למקומות עם פחות בולענים ופחות סכנה. אבל לא לוותר על התופעות המיוחדות האלה".
מירב, המלצה שלך?
"אזור עין גדי. אני אפילו אוריד את הכובע בפני גוף שמעטים עושים זאת מולו – רשות הטבע והגנים באמת מנסים לעשות שם סדר כדי שיהיה נוח ובטוח. פשוט תקשיבו להנחיות ותקשיבו לאנשים בשטח. ומעבר לזה, אחרי ששיפצו ותקנו מחדש את השמורה, אחד המקומות הכי מדהימים הוא 'גב חלון' למעלה במעלה נחל דוד — מקום פשוט מרהיב. בכלל, עונות הסתיו, החורף והאביב בים המלח הן וואו. אני כל בוקר קמה ועושה לעצמי את ה'וואו!' הזה: יופי טבעי, בלי פילטרים ובלי עזרים, הטבע כמו שהוא. ארבעה יעלים, שלושה שפני סלע, שני שועלים ואתם חוגגים".
עד כמה המצב הרסני וכמעט בלתי הפיך, ומה יקרה אם לא ישתנה שום דבר?
גיא: "האמת? אני די סקפטי שמשהו ישתנה. מים הם משאב יקר, ואני לא חושב שמישהו יחליט להזרים מים לים המלח. התהליך כבר די ידוע מראש: ים המלח ימשיך לרדת ולאבד מטר, מטר ועשרים בשנה, עד שיגיע לאיזון מסוים, שבו כמות המים שיוצאת תהיה שווה לכמות שנכנסת. אבל אז הוא כבר לא יהיה אגם שנעים להתרחץ בו, והגישה אליו תהיה מאוד קשה. לצערי, המשאב הזה שווה יותר כמכרות אשלג מאשר משאב תיירותי, ואני לא רואה מישהו שהולך להשקיע במקום הזה. אנחנו מנסים דרך עמותות, מאבקים, משפיענים וחברי כנסת, להעלות את המקום הזה למודעות, אבל עם כל הצרות במדינה זה לא אחד המקומות שאנשים רוצים להשקיע בהם, כדי לשקם את ים המלח צריך להשקיע המון כספים ואנחנו לא רואים את זה קורה לצערי".
