אחרי 11 שנה באילת הזמר מוש בן ארי מרחיב את העסקים ויחד עם השותפים שלו הביא לפני שלושה חודשים את הקונספט לחוף באכזיב. עכשיו מתברר שהתכנון גדול הרבה יותר. המהלך הבא של קבוצת "החוף של מוש" הוא הקמה של כפר נופש עם 40–46 צימרים ממש על קו החוף הצפוני שעל גבול לבנון. מדובר בפיתוח משמעותי בהשקעה של מיליונים שיהיה חלק מהחוף הבוהמייני שהוקם באילת והועתק לאכזיב. הכפר צפוי להיפתח באפריל הקרוב. "הכפר הזה קורה. זו לא אופציה. זו התחייבות", אומר אורי סלאם, בן 56, ממקימי החוף ואחד השותפים.
את "החוף של מוש" הקימו באילת בשנת 2014 ארבעה חברים: מוש בן ארי (אשר עיצב והוביל את השפה הוויזואלית), אורי סלאם, אריאל גלר (שהגיע מעולם הברים) ואלי בן זינו. "עשינו את זה בשביל עצמנו, מקום שנראה כמו סיני, בלי שום כוונה כלכלית", מספר סלאם. "הבאנו את החוף שאנחנו רצינו לשבת בו ואז גילינו שעוד אנשים מחפשים בדיוק את זה".
5 צפייה בגלריה
yk14454765
yk14454765
(מביאים את האווירה מאילת לצפון. החוף של מוש, אכזיב)
5 צפייה בגלריה
מוש בן ארי
מוש בן ארי
מוש בן ארי
(צילום: מאיר אוחיון)
החוף של מוש באילת תפס תאוצה והביא לעיר קהל שלרוב נמנע מלהגיע, קהל שהיה יורד לסיני ופתאום מצא את האווירה שהוא אוהב גם באילת. בעקבות ההצלחה הגיעו הצעות רבות להתרחבות אך הקבוצה סירבה לרובן. "ראינו מה קרה לסלינה שמאוד דחפו בשביל לפתוח עשרות מקומות בשנה. למדנו שאנחנו צריכים לעשות דברים לאט, לבנות שם ולא להתפזר. לעשות משהו טוב. החוף של מוש קיים 11 שנה, לקח כמעט עשר שנים לפתוח עוד מקום, ולא סתם. אנחנו יודעים מה אנחנו עושים, אנחנו לא מחפשים להפוך לרשת. כל מקום חייב את השפה שלנו", מדגיש סלאם.
לחוף של מוש היה ניסיון קצר גם על הכינרת עם הקמת חוף בתוך מלון של סלינה שקרסה. ברגע שנכנסה קבוצה חדשה במקום סלינה הם החליטו לקחת את ניהול החוף והסיכום היה לעבוד בשיטה של זכיינות. הם ביקשו להמשיך למתג את המקום כחוף של מוש, אבל בלי שננהל אותו בפועל. זה פחות מעניין אותנו. כרגע אנחנו בהשגחה על זה, וכל עוד השם שלנו שם הם מחויבים לעשות את זה כמו שאנחנו עושים. זה די חדש, הם פתחו בתחילת מאי ונראה איך נעבור את העונה הקרובה".
5 צפייה בגלריה
(צילום: גלעד כרמלי)
5 צפייה בגלריה
"החוף של מוש" באכזיב - לוקיישן ראוי לתחזוק המותג
"החוף של מוש" באכזיב - לוקיישן ראוי לתחזוק המותג
"החוף של מוש" באכזיב. בקרוב גם כפר נופש חדש
(צילום: Evgeniia Freeman / shutterstock)

מקום הרוס לגמרי

המעבר לאכזיב הגיע דווקא מהלב: "קיבלנו מידע על המכרז, והבנו שזה מקום שאנחנו יכולים להחיות. החוף עבר שנתיים קשות במלחמה, ננטש והפך לבסיס צבאי. כשהגענו, הכל היה הרוס לגמרי. אבל הרגשנו שזה נכון".
לפני כשלושה חודשים הם התחילו להפעיל את החוף שהביא את האווירה מאילת לצפון. "יש פה יוגה, יש פה בריכות קרח. עושים פה הופעות בשקיעות. בשבתות אנחנו מביאים שוק של אמנים. יש פה משהו שאנחנו רוצים גם לתרום לקהילה, לעודד פה אמנות מקומית כדי לתת במה לאמנים בפריפריה שעושים דברים מדהימים ואין להם כל כך הזדמנות. גם האוכל הוא בדיוק לפי אותו תפריט מאילת והמסעדה במקום היא צמחונית".
בסוף השבוע האחרון קם בחוף גם מתחם קמפינג קטן. "יש פה אוהלים עם מזגן, מיטות, מקלחות – לא מזרנים על הרצפה, אבל גם לא יוקרה מיותרת", מסביר סלאם. המחירים נעים בין 600 ל-900 שקל ללילה.
בקרוב, כאמור, תחל הקמת כפר הנופש. לצורך ההקמה חבר אליהם שותף נוסף, ליאור פסט שלו עסקי מלונאות ביוון, בתאילנד ובארץ. פסט עבד בשנים האחרונות עם סלינה בהקמה של מתחמי לינה ויהיה אחראי על הקמת הכפר. "אנחנו מדברים על מבני עץ פשוטים אבל מוקפדים עם מרפסות ומקלחות תחת כיפת השמיים פתוחות לכל חדר, כמו בתאילנד. גם החזון האדריכלי נשמר פשוט: "אנחנו לא רוצים לעשות קלאב-מד. לא מתעניינים ביוקרה. אנחנו מדברים עם קהל שמחפש איכות אחרת – לא שניצלונים וצ'יפס, אלא מוזיקה, אמנות מקומית, חלל שגורם לך להרגיש כמו בחו"ל".

תוכניות גם לחו"ל

כרגע עיקר הפוקוס הוא על אכזיב, אך הקבוצה לא פוסלת פתיחת חוף נוסף, אולי אפילו בחו"ל. "אנחנו לא רוצים לרוץ. אנחנו בוחנים כל מיני דברים, גם מחוץ לישראל, אבל כרגע עוד אין משהו קונקרטי. אם יגיע משהו שמתאים לשפה שלנו נבחן אותו, אבל קודם נסיים לבנות פה משהו טוב באמת".
לצד הפעילות המשותפת יש לכל אחד מהשותפים גם עסקים עצמאיים. סלאם, שהיה בעברו מאמן דולפינים, מדריך צלילה ובעל חוף לשעבר בברזיל פתח ממש לאחרונה יחד עם אישתו בית קפה טבעוני קטן בשם "טרה" בצפון תל אביב. "זה משהו שפתחתי יחד עם אשתי, מקום אינטימי ובריא. כל דבר שאני עושה – אני משתדל שיהיה מדויק."
ובנוגע לחוף של מוש הוא אומר: "החוף של מוש משנה קנה מידה, אבל שומר על הרוח המקורית. אנחנו לא מחפשים להרוויח מהיום הראשון. אם זה לא בא מהלב – זה לא שווה כלום".
"ראינו מה קרה לסלינה שמאוד דחפו בשביל לפתוח עשרות מקומות בשנה. למדנו שאנחנו צריכים לעשות דברים לאט, לבנות שם ולא להתפזר. לעשות משהו טוב"