אורי לירון, בלוגר הטיולים ששואף לבקר במאה מדינות עד גיל שלושים, טייל לאחרונה באינדונזיה – מדינה מוסלמית עצומה שאין לה יחסים דיפלומטיים עם ישראל. חמוש בדרכון אירופי ובתחושות מעורבות, הוא גילה ארץ עם נופים עוצרי נשימה וחוויות ייחודיות, אך גם חווה רגעים לא פשוטים מול השנאה הגלויה לישראלים וההתמסחרות המוחלטת של הטבע המקומי.
כמה כסף מוציאים ביום באי באלי
(צילום ועריכה: אורי לירון)
"כבר הנחיתה בבאלי הייתה לא ממש מדהימה", סיפר בשיחה עם ynet. "היו גשמים לא נורמליים שלא הפסיקו, וגם האי עצמו אכזב. באלי זה חלום של כל כך הרבה אנשים, אבל אני מצאתי אי צפוף ופקוק בטירוף, מלא בתיירים ומסחור מוגזם שהרס לי את החוויה.
"הייתי שם עשרה ימים ויצאתי בתחושה של 'טוב, לפה אני לא חוזר'. נתתי צ'אנסים, אבל הכול היה ממוסחר מדי. אתה הולך לראות מפל, ויש תור להצטלם מולו. שדות האורז מדהימים, אבל צריך לשלם בכניסה, והכול מרגיש כמו תפאורה לאינסטגרם. פשוט תיירות שמבוססת על תמונות".
"הלכתי לאחד המפלים המפורסמים באי, ציפיתי להגיע לטבע פראי ושקט, ואז אני רואה מול העיניים תור של 20 בחורות שמחכות להצטלם. אף אחת לא מתעניינת בטבע עצמו, רק בתמונה המושלמת"
בניגוד לרוב אינדונזיה המוסלמית, באלי הוא אי הינדואיסטי שהפך בשנים האחרונות למוקד משיכה לתיירים מכל העולם – מחופים מרהיבים, דרך חיי לילה תוססים ועד למרכזים רוחניים. עם זאת, המסחור הגובר של האי, עומסי התיירות והפקקים הכבדים משנים בהדרגה את אופיו.
אורי, שמטייל ברחבי העולם כדי למצוא אותנטיות ורקמה אנושית, התאכזב מהחוויה התיירותית ומתאר אי שעבר פיתוח מואץ ומזכיר כעת את בנגקוק.
"הלכתי לאחד המפלים המפורסמים באי, ציפיתי להגיע לטבע פראי ושקט, ואז אני רואה מול העיניים תור של 20 בחורות שמחכות להצטלם. אף אחת לא מתעניינת בטבע עצמו, רק בתמונה המושלמת. הייתה לי תחושה שהגעתי לסט צילומים של ריאליטי ולא למקום אמיתי".
מה שהציל במעט את המצב היה, באופן בלתי צפוי עבור אורי, "יום השקט" - גרסה הינדואיסטית, אם תרצו, ליום הכיפורים שלנו. "לא ידעתי בכלל על החג הזה", סיפר אורי. "כשהגעתי להוסטל ביום הראשון, הפקידה בדלפק שאלה אותי אם התכוננתי ל'יום השקט'. אמרתי לה שאין לי מושג מה זה, והיא הסבירה לי שזה היום הקדוש ביותר לבאלינזים – יום שבו כל החיים נעצרים. אין טיסות, אין מכוניות, אין מסעדות פתוחות, ואפילו אסור לאנשים לצאת מהבתים. הם צמים ולא מדברים – זה יום של התבוננות פנימית וטיהור רוחני.
"זה היה מטורף. באמת לא נתקלתי במשהו כזה בעולם. בבוקר החג כל האי הרגיש כמו עיר רפאים. הרחובות היו ריקים ואפילו האינטרנט נחלש, כולם מחויבים להיות במצב של מדיטציה. יש פקחים שמוודאים שאף אחד לא מפר את הכללים. אני וחבורת תיירים נשארנו תקועים בהוסטל, עם אוכל שקנינו מראש, ושיחקנו קלפים כדי להעביר את הזמן. זה הרגיש לי כמו שילוב של סגר קורונה עם יום כיפור, רק שבניגוד לישראל, פה ממש אסור לצאת מהבית – אין אופניים, אין טיולים רגליים, פשוט כלום.
"כישראלי, זה היה רגע מאוד מעניין – להסביר לתיירים האחרים שגם לנו יש יום כזה, אבל אנחנו לפחות יכולים ללכת ברחוב. הם הסתכלו עליי בתדהמה כשהסברתי שביום כיפור בישראל אומנם אין מכוניות ואין טיסות, אבל אנשים מסתובבים, מבקרים משפחה או עושים הליכות ארוכות. פה בבאלי זה היה רמה אחת מעל – בידוד מוחלט מהעולם ל-24 שעות. זו הייתה אחת החוויות הכי מוזרות שעברתי בטיול הזה".
מי שמחפש בבאלי מקום עם אווירה נינוחה ובוגרת יותר מוזמן לעיר אובוד. "כשעזבתי את האזורים המתוירים של באלי הגעתי לאובוד, זו עיר יותר רגועה עם קהילה של אנשים שמחפשים משהו אחר. שם כבר לא הרגשתי את ההמולה, אלא אווירה רוחנית יותר, עם המון מקומות שמציעים שיעורי יוגה, מדיטציה, דיטוקס וצומות.
"הייתי בכמה סדנאות של יוגה והתנסיתי גם באמבטיות קרח, וזה נתן לי חוויה אחרת לגמרי. זה המקום בבאלי שבו אנשים שמחפשים קצת יותר עומק מגיעים, וגם שם, כמובן, יש תיירות – אבל לפחות היא מרגישה יותר רגועה ופחות שטחית".
ב-12 באוקטובר 2002 התרחש אחד מאירועי הטרור הקשים בתולדות אינדונזיה, כאשר מחבלים מארגון ג'מאעה איסלאמיה ביצעו פיגוע קטלני באזור התיירותי של קוטה שבבאלי. הפיצוצים במועדון הלילה Sari Club ובבר סמוך גבו את חייהם של 202 בני אדם, רובם תיירים מאוסטרליה, מבריטניה ומארצות הברית. הפיגוע זעזע את העולם ופגע בתיירות המקומית, אך באלי התאושש עם השנים וחזר להיות יעד פופולרי. כיום ניצבת באתר הפיגוע אנדרטה לזכר הקורבנות - תזכורת כואבת לפגיעותו של גן עדן תיירותי בפני הטרור.
"עצוב לראות כמה מהר המקום הזה הפך להיות 'בית ספר לשתייה' של אוסטרלים צעירים. לפעמים זה מרגיש כאילו כל החוויות התרבותיות מתגמדות לעומת הסצנה של האלכוהול והמסיבות"
"באלי היא יעד חזק בקרב אוסטרלים. זה קרוב אליהם והם מגיעים בהמוניהם, במיוחד צעירים בני 18-16 שבאים לחגוג. יש שם בני נוער שמתרסקים עם אופנועים כי הם שותים בלי הפסקה, ולפעמים זה פשוט נראה כמו תאילנד 2.0. בלילה הרחובות מתמלאים בצעירים שיכורים, והמועדונים מפוצצים במסיבות עד הבוקר. יש בזה משהו מגניב, אבל גם קצת עצוב לראות כמה מהר המקום הזה הפך להיות 'בית ספר לשתייה' של אוסטרלים צעירים. לפעמים זה מרגיש כאילו כל החוויות התרבותיות מתגמדות לעומת הסצנה של האלכוהול והמסיבות".
מבאלי אורי המשיך לאי קומודו, המקום האחרון בעולם שבו חיים דרקוני קומודו, הלטאות הגדולות בעולם. "זה היה חלום", סיפר אורי. "עשיתי שם קורס צלילה וגרתי ארבעה ימים על ספינה. קמתי בבוקר, צללתי עם כרישים ומאנטות, עליתי לסיפון, נחנו קצת וצללנו שוב. זה היה פשוט לו"ז מושלם".
איך היה לראות את הדרקונים?
"היה נחמד, אבל האמת היא שהם הרבה פחות מרשימים ממה שנראה ביוטיוב. בפועל זו זיקית ענקית שמשתזפת ולא זזה יותר מדי. הרבה יותר מרגש לראות כרישים בים. למרות זאת, עצם המחשבה שאתה נמצא במקום האחרון בעולם שבו החיות האלו חיות בטבע זה דבר מדהים בפני עצמו.
"משם המשכתי לג'אווה, וזה כבר היה עולם אחר. פתאום אתה מרגיש במדינה מוסלמית דתית מאוד, עם מסגדים בכל פינה והרבה יותר מודעות פוליטית. הייתי צריך להיות הרבה יותר זהיר שם עם הזהות הישראלית שלי.
"כשהגעתי לעיר יוגיאקרטה, ראיתי בכיכר המרכזית ציור ענק של דגל ישראל עם איקס עליו. עוברות שם עשרות אלפי מכוניות ביום, וזה גרם לי להבין שאני ממש לא רצוי. היו כמה סיטואציות שאמרתי שאני מישראל, והתגובות היו קשות. זה כבר לא היה מבטים מופתעים – זה היה ממש מבטים של 'מה אתה עושה פה?'".
אינדונזיה, המדינה המוסלמית המאוכלסת ביותר בעולם, מחזיקה בעמדה פרו-פלסטינית. ישראלים שמעוניינים לטייל בה צריכים דרכון זר או ויזת עסקים יקרה. "למרות כל החוויות והמורכבויות, דבר אחד ברור – אינדונזיה היא אחת המדינות היפות בעולם מבחינת טבע", סיכם אורי. "יש שם ג'ונגלים עצומים, הרי געש פעילים, חופים פראיים ומפלים עוצרי נשימה. המקומות שבהם טיילתי הרגישו כמו גלויה חיה – מאיי קומודו ועד הפסגות של ג'אווה. הצלילות שם הן חוויה מהפנטת, עם שוניות אלמוגים מדהימות, כרישים, מאנטות וצבי ים ענקיים. כל יציאה מהחוף הרגישה כמו הרפתקה, וזה מה שהפך את הטיול הזה לבלתי נשכח.
"מצד שני, היה לי קשה עם השנאה הגלויה לישראלים. בחלק מהמקומות הרגשתי שבא לי שכל הישראלים יוכלו לטייל פה, אבל במקומות אחרים חשבתי שאולי עדיף ככה, לא נעים לצאת לחופשה במקום ששונאים אותך".
"להיות ישראלי באינדונזיה זה כמו להיות סוכן סמוי – אתה חייב להיות דרוך כל הזמן, להיזהר לא לחשוף את עצמך בטעות ולדעת לברוח אם צריך"
עבור מי שבכל זאת, למרות כל אי הנעימות והסכנות האורבות לישראלים, רוצה לבקר באינדונזיה עם דרכון זר, אודר בעל הניסיון ביקש לחלוק כמה טיפים ותובנות: "להיות ישראלי באינדונזיה זה כמו להיות סוכן סמוי – אתה חייב להיות דרוך כל הזמן, להיזהר לא לחשוף את עצמך בטעות ולדעת לברוח אם צריך. לפני שהגעתי, קיבלתי המלצה חמה מחבר ישראלי שטייל שם: 'תשנן מדינה אחרת שאתה ממנה ותלמד עליה כמה שיותר'. בחרתי במאלטה – מדינה שאף אחד לא יודע עליה יותר מדי – וזה באמת הציל אותי מלא מעט מצבים לא נעימים.
"הדבר הראשון שהבנתי הוא שחייבים להשאיר כל סממן ישראלי בבית – אין דרכון ישראלי, אין חפצים עם כיתוב בעברית, אין שום דבר שיכול להפליל אותך. באחד הימים בג'אווה פגשתי בחור מקומי שנראה חביב, אבל אחרי כמה שאלות הבנתי שהוא מאוד מעורב פוליטית. הוא התחיל לשאול אותי שאלות על המצב בפלסטין, ואני ישר הפעלתי מצב 'אני תייר תמים ממאלטה'. עשיתי כאילו אני לא מבין שום דבר בנושא, והוא פשוט איבד עניין והלך.
"אסור לדבר עברית – זה ברור מאליו, אבל באחד הימים כמעט נפלתי בזה. טיילתי עם זוג תיירים אירופאים שפגשתי בדרך, ובזמן שדיברתי איתם באנגלית בטעות נפלטה לי מילה בעברית. עצרתי מיד, אבל מבט מהיר מסביב הבהיר לי שאף אחד לא שם לב. זה היה רגע מלחיץ, כי אתה יודע שכל טעות קטנה יכולה להוביל לשיחה שלא תוכל לצאת ממנה בקלות.
"עוד משהו שלמדתי זה לא לשתף תמונות בזמן אמת - אם אתה מעלה תמונה מאינדונזיה בזמן שאתה שם, מישהו שמכיר אותך מהארץ עלול לקשר אותך לישראל, ופתאום תגלה שהמקומיים סביבך יודעים עליך יותר ממה שאתה רוצה. אני העליתי תמונות רק אחרי שכבר עזבתי את המדינה, וככה נמנעתי מסיכון מיותר.
"צריך גם לדעת איך לצאת מסיטואציות מביכות. הייתה פעם אחת שהסתובבתי בשוק, ומישהו התחיל לדבר איתי על המזרח התיכון. במקום להיכנס לדיון, פשוט חייכתי ואמרתי שאני לא מתעניין בפוליטיקה. זה הספיק כדי שהוא יאבד עניין"
"צריך גם לדעת איך לצאת מסיטואציות מביכות. הייתה פעם אחת שהסתובבתי בשוק, ומישהו התחיל לדבר איתי על המזרח התיכון. במקום להיכנס לדיון, פשוט חייכתי ואמרתי שאני לא מתעניין בפוליטיקה. זה הספיק כדי שהוא יאבד עניין. לפעמים אנשים שואלים אותך דברים בלי כוונה רעה, אבל עדיף פשוט להתחמק ולהמשיך הלאה".
המקומות המומלצים של אורי באי ג'אווה
"ג'אווה היא אי של ניגודים – מצד אחד תוסס ומאוכלס, ומצד שני מציע פינות טבע מבודדות וקסומות. המטיילים שמחפשים לברוח מהמולת הערים ולחוות את עוצמת הטבע האינדונזי ימצאו בו שפע של מסלולים ייחודיים ומראות בלתי נשכחים.
"הלב הפועם של אינדונזיה מציע למטיילים שילוב ייחודי של טבע פראי, הרי געש פעילים, יערות גשם סבוכים ומפלים עוצמתיים. אחד היעדים המומלצים ביותר הוא הר הגעש קאווה איג'ן (Kawah Ijen), המפורסם בזכות הלהבות הכחולות הנדירות שנוצרות מהגופרית הבוערת. ההעפלה לפסגת ההר לפני הזריחה מספקת מראה עוצר נשימה של הלוע הכחול והמינרלים הזוהרים.
"בקרבת העיר מלנג נמצאים מפלי טומפאק סוואו (Tumpak Sewu Waterfall), הידועים גם כ"מפלי הניאגרה של אינדונזיה". הם בין המפלים המרשימים ביותר בג'אווה, עם קירות ירוקים תלולים וזרימת מים עוצמתית היוצרת מראה ציורי. מסלול ההליכה למפל לוקח את המבקרים דרך נופים בתוליים, מערות טבעיות ובריכות צלולות.
"שמורת טבע נוספת שאסור לפספס היא הפארק הלאומי בורובודור (Borobudur National Park), המשלב היסטוריה עשירה עם נוף עוצר נשימה. בלב השמורה שוכן מקדש בורובודור, אחד המקדשים הבודהיסטיים הגדולים בעולם, הבנוי במבנה פירמידלי מרשים ומשקיף על יערות ועמקים מוריקים.
למחפשי הרפתקאות, הר ברומו (Mount Bromo) מציע חוויית טיול בלתי נשכחת. ההעפלה לפסגת הר הגעש בשעת הזריחה חושפת נוף דרמטי של ענני עשן מעל המכתש הפעיל, מוקף במרחבי חול געשי ייחודיים".
