מדיירה הינו אי קטן באוקיינוס האטלנטי, לא רחוק ממרוקו, אבל שייך לפורטוגל. יעד קסום, לא מאוד מוכר בישראל, ומבחינתי – הפתעה גדולה. הנופים המטורפים שלו הפכו אותו בשנים האחרונות לגן עדן עבור מטיילים וצלמים: מצוקים מהגבוהים בעולם, סלעי בזלת שחורים, צמחייה טרופית ופסגות שנמצאות מעל העננים. כבר מהנחיתה בשדה התעופה הרגשתי שאני נכנס לעולם אחר.
המסע למדיירה
(צילום ועריכה: גלעד טופז)
הגענו לאי בטיסה מליסבון ונחתנו בשדה התעופה על שם כריסטאנו רונאלדו, אשר נולד וגדל באי. התחנה הראשונה שלנו הייתה המסלול Vereda da Ponta de São Lourenço, בקצה המזרחי של האי. המסלול עצמו הוביל אותנו לאורך חצי אי ארוך, המשתרע לתוך האוקיינוס, ואל עבר נופים דרמטיים של מצוקי ענק מוקפים מים מכל עבר. התחלה נהדרת לטיול ואחד המסלולים היפים באי. בסוף המסלול התחיל לרדת גשם, למרות שכשהתחלנו את המסלול היו שמיים נקיים מעננים, וכך גם קיבלנו הדגמה לאופן שבו מזג האוויר יכול להשתנות במהירות באי.
למרות שלא הגענו בעונת התיירות, גילינו די מהר שאנחנו לא היחידים שמכירים את הפנינה הזו – היה עמוס בתיירים, מה שחזר על עצמו במסלולים הפופולרים, אבל לא הפריע כלל לחוייה. לאורך המסלול ישנן מספר תצפיות נהדרות על סלעי ענק בים.
למחרת קמנו לבוקר שמשי והחלטנו לעלות לכיוון Pico do Areeiro , הפסגה השנייה בגובהה במדיירה. קיווינו לתצפית מפוארת, אבל ערפל וגשם קיבלו את פנינו. החלטנו לוותר ולעבור למסלול אחר – הפעם לאורך אחת מאמות המים. בכל רחבי מדיירה ישנן אמות מים ארוכות, צרות ובגובה הקרקע, אשר שימשו להובלת מים לטובת השקיה ולעיתים גם לצורך הגנה מהצפות. לאורך אמות המים הללו ישנו שביל צמוד ולכן רוב המסלולים באי הינם לאורך אמות המים הללו, אשר במקרים רבים מובילים לעבר מפל.
אנחנו טיילנו במסלול PR11 Levada dos Balcões, אשר מתפתל בתוך יער טרופי נהדר ומוביל בסופו לתצפית יפה. המזל לא ממש האיר לנו ואת הדרך עשינו בגשם, אבל רוב המסלול מתבצע מתחת לעצים, אשר הגנו עלינו מהגשם. המסלול הינו מישורי והדרך ברובה רחבה ונוחה להליכה, כך שנהינו מהצמחייה הטרופית וממפלונים קטנים לאורך הדרך.
לאחר מעבר קצר בדירה לצורך החלפת הבגדים הרטובים, המשכנו לאחת מנקודות התצפית היפות באי - Cabo Girão Skywalk. נקודת תצפית בגובה 580 מטר מעל הים. לעמוד על זכוכית ולראות מתחתיך תהום – חוויה לא קלה למי שסובל מגבהים, אבל הנוף פשוט עוצר נשימה. ניתן לראות כמעט את כל קו החוף הדרומי של האי, כולל עיר הבירה פונשאל.
משם המשכנו לאחת מעיירות החוף המקסימות של האי - Ponta do Sol. מזג האוויר עדיין היה קצת סוער, כך שלאחר ביקור קצר בחוף ובגשר האבן הישן יצאנו לעבר עיירת חוף נוספת והרבה יותר תיירותית - Câmara de Lobos. עיירה ציורית עם נמל קטן ומסעדות מסביבו. הופתענו לראות את כל הסירות מורמות לחוף – מתברר שכשהים סוער, פשוט מוציאים אותן מהמים.
למחרת קמתי מוקדם לצלם זריחה ליד פסל ישו המקומי (Cristo Rei), שמזכיר את אחיו המפורסם בברזיל. הנוף מהמצוק היה שווה את ההשכמה.
מיד לאחר מכן, יצאנו אל מסלול מקסים למפל Risco. המסלול עצמו הינו קליל ביותר ומנקודת ההתחלה ועד המפל המרהיב הולכים על שביל מסודר, לצד אמת מים כמובן, בתוך יער טרופי נהדר. הבעיה שנקודת ההתחלה ממוקמת כשני קילומטרים של ירידה חדה לתוך העמק, והירידה והעלייה הינם מסלול למטיבי לכת. ישנה הסעה שניתן לקחת בשני הכיוונים, אך לרוע מזלנו, באותו יום מישהו חסם את הדרך ולכן נאלצנו לעבור זאת רגלית. אם זאת, עדיין נהננו מאוד מהדרך ומהמפל המרשים, והעלייה בחזרה היתה פחות קשה ממה שציפינו.
המטרה שלנו באותו יום הייתה להגיע לקצה הצפון מערבי של האי וללון בעיירה פורטו מוניז. בדרך עברנו במגדלור Miradouro Farol da Ponta do Pargo אשר ממוקם בגובה של 312 מטר מעל הים. ניתן ללכת על ראש המצוק שנמצא מתחת למגדלור ולהנות מהנוף המרשים משני צידי המצוק.
משם המשכנו בדרך הררית, לכל אורך הצד המערבי של האי, עד שהגענו לבריכות הטבעיות המפורסמות של פורטו מוניז. הבריכות מוקפות בסלעי בזלת שחורים וניתן ללכת בין חלק מהבריכות ולהתרשם מהאוקיינוס הסוער. זהו אזור מרשים מאוד ומומלץ להגעה.
את השקיעה בחרנו הפעם לראות מעיירת החוף Seixal. בעיירה זו ישנו חוף שחור, כמו בהרבה חופים אחרים במדיירה, ובריכה חצי טבעית אשר מוקפת בסלעי בזלת אימתניים. לראות את גלי האוקיינוס נשברים על סלעי הבזלת השחורים, כשברקע השקיעה, היתה חוויה נהדרת.
אחת המטרות המרכזיות שלי לצילום היתה לתפוס את אחת מפסגות האי כאשר יש מתחתיה שכבת עננים עבה. תופעה שמתרחשת שם לעיתים קרובות, עקב תנאי מזג האוויר המיוחדים האופייניים לאי. לשם כך יצאתי למחרת מוקדם בבוקר, לפני הזריחה, אל עבר נקודת התצפית Bica da Cana peak. מייד כשהתחלתי לטפס במעלה ההר נכנסתי לתוך ענן, אשר גרם לראות של כמה מטרים קדימה בלבד, ובליבי הייתה תקווה שככל שאעלה בגובה הענן ייעלם. לצערי, גם בהגיעי לפסגה הענן לא עזב ויחד איתי חיכו עוד כ-20 איש להתפזרות הערפל הכבד, אך לשווא.
חזרתי אל הדירה שבה ישנו ומשם עלינו אל פסגה אחרת באי, אל עבר היער המכושף – Fanal Forest. יער זה ידוע כיער שכאילו יצא מספר אגדות ולעיתים קרובות הינו מכוסה ערפל. כאשר הגענו אליו, לא היה ערפל, אבל עדיין נהננו לטייל ביער, אשר מכיל עצים מיוחדים בצורתם. כחצי שעה אחרי הגעתנו, פתאום התכסה היער כולו בערפל וקיבלנו את החוויה המלאה של היער המכושף. ההרגשה הייתה כאילו נכנסנו לספר אגדות: עצים מסתוריים, ערפל שמבודד כל עץ מהאחר – קסם אמיתי. למזלי זה קרה בדיוק כשמצאתי את העץ המפורסם ביותר ביער – עץ המכשפה (לי הוא דווקא הזכיר את החתול מהספר של ד"ר סוס).
אחר כך ירדנו לחוף Ribeira da Janela, מולו מתנשאים שני סלעי בזלת עצומים מתוך הים. מראה דרמטי ומרשים במיוחד.
מרחק קצר משם נמצאת כנסייה מיוחדת, אשר ממוקמת על גבעה ומשקיפה על כל האזור - Capelinha de Nossa Senhora de Fátima. עלינו את המדרגות הרבות המובילות לכנסייה והגענו למבנה שכולו צבוע לבן ובנוי כמגדל, עם נוף נהדר מכל עבר.
המשכנו לאורך למספר נקודות תצפית נהדרות על החוף הצפוני של האי - Miradouro de São Cristovão ששם ישבנו עם משקה מקומי להנות מהנוף וב-Miradouro da Beira da Quinta אשר הינה נקודת תצפית גבוהה על מצוק.
היעד שלנו היה המלון בעיירה המקסימה Santana אשר ידועה בבתים דמויי משולש מיוחדים, אשר שימשו את המתיישבים המקוריים של המקום. לקראת השקיעה עשינו נסיון לעלות לאחת מנקודות התצפית הגבוהות באי, Achada do Teixeira, אשר נמצאית רק 20 דקות מהעיירה, אבל כשהגענו אליה כיסה אותנו ענן ולא ניתן היה לראות את הנוף.
למחרת בבוקר החלטתי שאני חייב לנסות לתפוס את הזריחה ב-Achada do Teixeira ולמזלי כאשר הגעתי לשם לא היו עננים שחסמו את הנוף וזכיתי לזריחה צבעונית מדהימה, אשר נפרשה מעל ההרים.
באותו יום החלטנו לתת סיכוי נוסף לפסגה שנחשבת היפה באי - Pico do Areeiro. כשהגענו ברכב לפסגה לא היה עמוס במיוחד ולמזלנו מצאנו מקום חניה פנוי (אחרת היינו נאלצים לחנות כמה מאות מטרים למטה ולטפס את כל הדרך). הראות היתה סבירה והתחלנו את המסלול לנקודת התצפית הראשונה. האנשים שהגיע מהכיוון השני התנשפו בכבדות, כך שהבנו שהמסלול לא קליל כמו שהוצג בביקורות, אבל החלטנו להגיע לפחות לנקודת התצפית המומלצת. הנופים לאורך הדרך מרשימים ביותר, אבל ככל שהתקדמנו התחילו להיעלם אל תוך העננים, אשר לאט לאט כיסו את כל הנוף וכאשר הגענו לנקודת התצפית רק הצלחנו לראות מדי פעם מצוק שצץ מתוך הערפל. הייתה חוויה לעמוד בתוך העננים, אבל לא זכינו לראות את מלוא הנוף שנשקף משם.
המשכנו משם למסלול נהדר נוסף לאורך אמת מים - Levada do Caldeirão Verde PR9. לא עשינו את כולו, אבל גם החלק הקצר היה כמו כניסה לגן עדן ירוק: יער טרופי, מים שמטפטפים מכל סלע ודגים באמת המים.
ביום האחרון הייתה לנו טיסה חזרה לליסבון ומשם לארץ, כך שניצלנו את השעות עד הטיסה למסלול אחרון בפסגת Achada do Teixeira. בניגוד לפעם הקודמת שהגענו לשם, הראות הייתה טובה והספקנו לעשות מסלול מעניין עד שהגיעו שוב העננים וכיסו את הנוף. המסלול עובר לאורך פסגת ההר, כאשר בנקודות רבות ניתן לצפות בנוף הנשקף משני צידי ההר. מהצד הצפוני רואים עד הים וחלק גדול מקו החוף, נוף מרשים ביותר.
מה שהופך את מדיירה ליעד כל כך נוח זה הגודל שלו. האי קטן, אפשר להקיף אותו בכשלוש שעות, והמערכת המדהימה של המנהרות חוסכת זמן אינסופי. זה אומר שתמיד אפשר לשנות מסלול לפי מזג האוויר, ולשלב ביום אחד גם חוף טרופי וגם פסגה גבוהה.
במהלך הטיול הבנתי למה צלמים מכל העולם מגיעים לכאן: כל פנייה בכביש נראית כמו גלויה. ואפילו אחרי כמה ימים – עדיין הרגשתי שרק גירדתי את פני השטח.
