יום שישי, 16:00, נאשוויל, טנסי, ארצות הברית. עשינו צ'ק-אין במלון, ואנחנו מודים: אפילו בחלומות הכי פרועים שלנו לא היה לנו מושג לאיזה סרט אנחנו נכנסים. יצאנו לרוד-טריפ של שבועיים מניו יורק לאוסטין, טקסס. כמה חודשים לפני כן, כשהתחלנו בתכנונים, חבר אמריקני אמר לנו, "אתם חייבים לעבור בנאשוויל". זרמנו עם הרעיון, חשבנו שזו עוד המלצה רגילה, ואמרנו למה לא, במיוחד שמדובר במדינת טנסי שטומנת בתוכה חלק גדול ומשמעותי ביותר מההיסטוריה של המוזיקה. כשהגענו, קיבלנו את האמת לפרצוף והבנו בדיוק למה הוא התכוון.
ברוכים הבאים לנאשוויל
(צילום ועריכה: רועי אלמן )
אנחנו יוצאים מהמלון וצועדים לעבר מרכז העיר, לרחוב ברודווי המפורסם, ומה שאנחנו רואים מול העיניים הוא לא פחות מטירוף. דמיינו את לאס וגאס — רק שבמקום קזינו, ז'יטונים ומזומנים, יש רק מוזיקה חיה. עכשיו דמיינו את רחוב החלונות האדומים באמסטרדם, רק שבמקום נשים מאחורי החלונות, בכל חלון ניצבת להקה שמנגנת בלייב.
זה בדיוק מה שקורה כאן. על הגגות – מסיבות. במרפסות – מסיבות. ברחוב – עשרות הופעות חיות ב-Live Music Bars שפרוסים לאורך השדרה המרכזית של נאשוויל. בכל אחד מהם במה שפונה לפנים הבר, כשמאחוריה חלון שמשקיף לרחוב. כך בעצם הולכי הרגל צועדים על המדרכה, והם יכולים לבחור אם שווה להם להיכנס פנימה. אהבתם? כנסו. לא אהבתם? תמשיכו לחלון הבא.
אסקפיזם בכמות גבוהה
מה שקורה כאן הוא קשה לעיכול — השעה רק 16:00 אחר הצהריים וההרגשה היא של חצות הלילה, רק שפשוט עדיין יש אור בחוץ. נאשוויל IS ON FIRE במלוא מובן המילה, והערב אפילו לא קרוב להתחיל. הרחוב כולו רועש, מואר, מבעבע, ובכל חלון אפשר להבחין בלהקה אחרת של נגנים עם כובעי קאובוי וגיטרות.
12 צפייה בגלריה
ההליכה בה מרגישה כמו בבועה או ביקום מקביל. נאשוויל
(צילום: Photo Spirit / Shutterstock.com)
מכוניות ספורט בוהקות חוצות את הרחוב, חבורות של נשים צעירות שחוגגות את הרגעים האחרונים של חיי רווקות מציפות את המדרכות, ורכבי מסיבות נוסעים הלוך ושוב עם מוזיקה בווליום שמקפיץ את כולם. ברגע הזה הבנו – נאשוויל תמיד הייתה פה מעבר לפינה, ולנו פשוט לא היה מושג על כל הטירוף הזה.
דמיינו את לאס וגאס, אבל במקום קזינו ומזומנים - מוזיקה חיה. דמיינו את רחוב החלונות האדומים באמסטרדם - רק במקום נשים, מאחורי החלון מופיעה להקה בלייב. זו נאשוויל
ההליכה ברחוב היא פשוט הליכה בבועה. בשנייה אחת אנחנו מתנתקים מהכול, מהעולם שבחוץ, ממה שעשינו אתמול, ואפילו החדר במלון נראה פתאום כמו יקום מקביל. רחוב ברודווי הוא שדרה רחבה מאוד, ובסופי שבוע היא נסגרת על ידי המשטרה המקומית והופכת למדרחוב.
ההליכה בה היא חווייתית, מגוונת וצבעונית – צועדים, נעצרים ליד חלון, צופים בלהקה, ואם אוהבים – נכנסים פנימה לכמה שירים, לכוס בירה קטנה וממשיכים הלאה. עברתם ליד חלון ולא התחברתם למוזיקה? ממשיכים לחלון הבא. כן, ההשוואה לרחוב החלונות האדומים באמסטרדם מתבקשת – זה פשוט אותו הדבר, רק שכאן הקונספט הוא מוזיקלי לחלוטין ולא מיני.
מוזיקאים מכל רחבי ארצות הברית עולים כאן על הבמות ומנגנים הכול מהכול, עם דגש על קאנטרי, אבל גם רוק, בלוז, ואפילו לפעמים פופ. ומה שמדהים הוא האיכות. ביצועי הלייב איכותיים, מדויקים, והקאברים פשוט נשמעים אחד לאחד כמו המקור.
אם תהיתם – זה לא במקרה. מסתבר שלהופיע בנאשוויל זה לא דבר פשוט. הדרך לבמות של הברים בעיר רצופה תחרות וציפיות גבוהות. רוב הברים המרכזיים מקיימים אודישנים קבועים למוזיקאים שמבקשים לעלות על הבמה. חלקם דורשים הרשמה מוקדמת, הופעה חיה מול צוות שופטים, ולעיתים גם קורות חיים מוזיקליים, רשימות שירים ודמואים. בעיר הזו, הנגנים הם לא "תחביביסטים" – הם מוזיקאים מקצועיים, רבים מהם חיים מהמוזיקה, ולעיתים זו הדרך שלהם אל החלום הגדול. גם בית הספר למוזיקה Honky Tonk School, שפועל בעיר, מסייע לאמנים צעירים להתברג בסצנה המקומית.
בתוך הברים, האווירה מחשמלת. מאות אנשים — צעירים, מבוגרים, וגם משפחות עם ילדים — תופסים מקום על הבר, סביב שולחן, בגלריה של הקומה השנייה, או פשוט עומדים מול הבמה ונהנים ממוזיקה חיה ברמה שלא מביישת הופעה בפסטיבל.
המוזיקאים כאן, כאמור, לא עושים את זה "על הדרך" — זו הקריירה שלהם, החיים שלהם. הביצועים, בין אם קאברים ובין אם שירים מקוריים, פשוט מצוינים. כל זה קורה ללא כרטיס, ללא עלות, והכניסה חופשית — אבל נהוג להוקיר תודה. באמצע ההופעה תסתובב בין הקהל קופסה עגולה מפלסטיק שנראית כמו חבית קטנה של צבע, ולתוכה רוב הנוכחים זורקים כמה דולרים כטיפ ללהקה.
העיר הזו היא חוויה בפני עצמה ומתאימה לכולם — בין אם אתם משוחררים אחרי צבא, משפחה עם ילדים, בני נוער או פנסיונרים. ואם אתם חובבי מוזיקה — מדובר ביעד חובה בביקור הבא שלכם בארצות הברית. נאשוויל מגיעה לשיא שלה בסופי שבוע. הטירוף מתחיל כבר ביום שישי בצהריים, ונמשך ברצף עד ליום ראשון בערב, אבל החוויה המוזיקלית נמשכת גם בימות השבוע. תאמינו או לא — גם ב-8 בבוקר תוכלו למצוא להקה שמנגנת בלייב באחד הברים הפתוחים.
אל תתקמצנו על המחיר – תסגרו לכם מלון במרחק הליכה ממרכז העיר. מדובר במיקום אסטרטגי ששווה כל רגע ויקל על החוויה שלכם. זו עיר שפשוט לא עוצרת — לא בלילה, לא ביום, ולא בכלל. היא פועלת על ווליום גבוה, דופק גבוה ואנרגיה שלא נגמרת.
אגב, בשנים האחרונות הפכה העיר לאחד היעדים הפופולריים ביותר בארצות הברית למסיבות רווקות — עד כדי כך שהיא זכתה לכינוי Nash Bash. בכל רגע נתון, במיוחד בסופי שבוע, אפשר לראות ברחוב ברודווי אוטובוסים פתוחים שועטים ברחובות, עם חבורות של בנות חוגגות, שותות, רוקדות ושרות בקול רם. האטרקציה הזו נקראת Honky Tonk Party Express — אוטובוס מסיבות ללא גג, שמציע סיור של שעתיים ברחבי העיר, עם ברמן פרטי, מערכת סאונד עוצמתית ורחבת ריקודים מוארת באורות LED. בשנת 2023 בלבד התקיימו בעיר למעלה מ-11,000 מסיבות רווקות — נתון שהפך את נאשוויל לבירת הרווקות הבלתי מעורערת של ארה”ב.
ברחובות מרכז העיר, בכל כ-10 דקות בממוצע שומעים צרחות ומוזיקה — ואז יודעים שעוד מסיבת רווקות בדרך. התופעה הזו אפילו הפכה למטרד בקרב המקומיים, שמנסים להיאבק בה.
בירת המוזיקה של ארצות הברית
נאשוויל, בירת מדינת טנסי, ממוקמת בלב אזור "מידל טנסי", על גדות נהר הקמברלנד. מתגוררים בה כ-690 אלף תושבים, ובמטרופולין כולו למעלה מ-1.3 מיליון. היא נחשבת לאחת הערים בעלות הצמיחה המהירה ביותר בארה”ב, ומשמשת מרכז כלכלי, פוליטי ותרבותי לכל האזור. יותר מכל, היא ידועה כבירת המוזיקה של ארה"ב — בית למוזיקת הקאנטרי, אך לא רק. זו עיר שבה הצלילים נמצאים בכל פינה, מהרחוב ועד האולפן.
נאשוויל שוכנת בלב טנסי, ומכונה "השער לדרום" — גם בזכות מיקומה, וגם בזכות האווירה הדרומית החמה והאותנטית. אפשר להגיע אליה בטיסה ישירה מניו יורק (כשעתיים וחצי), או להפוך את ההגעה לחוויה אמיתית של רוד טריפ אמריקאי של יומיים-שלושה — בו תחצו את ניו ג’רזי, פנסילבניה, מערב וירג’יניה וקנטקי, עם עצירות בעיירות דרומיות, שמורות טבע כמו Daniel Boone National Forest ופארק המערות הענק Mammoth Cave.
האנשים שמנגנים בחלונות של נאשוויל הם לא סתם עוברי אורח מזדמנים - הם מוזיקאים בנשמה שנדרשים לעבור אודישנים ולהציג קורות חיים מוזיקליים בשביל לקבל את הזכות לעלות על הבמה. את התוצאה שומעים היטב: הביצועים מדויקים, איכותיים ומרהיבים
לצד המוזיקה החיה, נאשוויל מציעה גם רובד חינוכי ותרבותי עמוק. במרכז הלמידה של טיילור סוויפט שב-Country Music Hall of Fame תמצאו סדנאות, תצוגות אינטראקטיביות וחוויות לכל הגילאים. המוזיאון עצמו כולל פריטים איקוניים של כוכבי קאנטרי, כולל רכב אספנות של אלוויס פרסלי. חובבי רוק ימצאו עניין במוזיאון ג’וני קאש, ואילו חובבי גוספל ייהנו מהמוזיאון למוזיקה אפרו-אמריקאית. לא רחוק משם נמצא גם Frist Art Museum, ומי שרוצה לצלול לתוך ההיסטוריה של הסאונד עצמו — חייב לבקר ב-RCA Studio B, שם הקליטו דולי פרטון, אלוויס ורוי אורביסון.
זו העיר שבה טיילור סוויפט גדלה כנערה. סוויפט אמנם נולדה וגדלה בפנסילבניה, אך את הקריירה המוזיקלית שלה היא התחילה כאן. בגיל 13 נסעה עם אמה לנאשוויל כדי לנסות את מזלה בעולם הקאנטרי, ובמהרה חתמה על חוזה עם חברת תקליטים מקומית. משפחתה עברה להתגורר בהנדרסונוויל — עיירה בפרברי נאשוויל — ומכאן החל הזינוק שלה לצמרת. היא הופיעה לראשונה ב־Bluebird Café האגדי בעיר, והקליטה את אלבום הבכורה שלה באולפנים המקומיים. מאז, הפכה לא רק לזמרת הפופ המצליחה בעולם — אלא גם לדמות שמזוהה עמוקות עם בירת המוזיקה של אמריקה. לא במקרה נמצא כאן ה-Taylor Swift Education Center, מרכז תרבותי-חינוכי שהיא עצמה סייעה להקים, בלב מוזיאון הקאנטרי האמריקאי.
ומסביב לחוויה המטורפת בברודווי, אפשר להתרחק קצת ממרכז העיר ולחוות את נאשוויל הרגועה יותר. את העיר חוצה נהר הקמברלנד. מזרח נאשוויל (East Nashville) הוא אחד האזורים המרתקים והייחודיים בעיר — שכונה שהפכה בשנים האחרונות למוקד תרבותי, קולינרי ואמנותי, עם אווירה שונה לחלוטין מההמולה של ברודווי. היא מתאפיינת בבתי עץ היסטוריים, רחובות ירוקים, סצנת מוזיקה חיה תוססת, קהילה יצירתית ומסבירת פנים, ומגוון רחב של ברים, מסעדות, חנויות בוטיק וגלריות.
השער לדרום: הקסם של מדינת טנסי
נאשוויל היא אייקון בפני עצמה, והמדינה שבה היא שוכנת — טנסי — היא אחת הקסומות בארצות הברית כולה. חצינו אותה ממזרח למערב ועברנו דרך פארקים לאומיים, אגמים ועיירות. המסע התחיל בעיירה פיג’ון פורג’ (Pigeon Forge), עיירת נופש מובהקת ששוכנת בלב הרי הסמוקי, ומהווה את אחת התחנות הכי אמריקאיות שתפגשו. זה המקום שבו המיתולוגיה הדרומית מתעוררת לחיים: שלטי ניאון מהבהבים, מסעדות בשר מעושן, גלריות מזכרות, הופעות מוזיקה חיה כל ערב — והכול עטוף באווירה עממית, חמה ולעיתים גם קיטשית במכוון.
כאן גם נמצא פארק השעשועים דוליווד (Dollywood), שנוסד על-ידי דולי פרטון, ומציג שילוב בין רכבות הרים מסעירות, מופעי מוזיקה דרומיים מסורתיים, חנויות קראפט ועולם תוכן שלם שמוקדש להיסטוריה, לאוכל ולעיצוב של הרי האפלצ'ים.
פיג'ון פורג' היא לא עוד עיירת מעבר — היא יעד בפני עצמו. זוהי חוויית אמריקה עם מגרשי מיני גולף מוארים, תיאטראות קאנטרי, מוזיאונים עם דינוזאורים ופסלים של סלבריטאים, מסעדות לכל המשפחה ומתחמי לייזר טאג וקרטינג. בין לבין תמצאו גם נהרות, רכסי הרים, גשרים תלויים ותחושה שהזמן כאן נע בין עבר דרומי רומנטי להווה צבעוני במיוחד.
הפארק הלאומי גרייט סמוקי מאונטיינז (Great Smoky Mountains National Park) הוא אחד מפלאי הטבע הגדולים של מזרח ארצות הברית — והמתויר ביותר מבין הפארקים הלאומיים במדינה. הוא שוכן לאורך הגבול בין טנסי לצפון קרוליינה, ונקרא כך בשל הערפל הקל והכחול שמרחף דרך קבע מעל רכס ההרים. הפארק משתרע על פני יותר מ-2,000 קילומטרים רבועים של יערות, נהרות, מפלים ורמות הרריות, ומציע מאות מסלולי הליכה, נקודות תצפית עוצרות נשימה, ומגוון ביולוגי עשיר של צמחים וחיות בר. בין המסלולים הפופולריים נמצאים Clingmans Dome — נקודת התצפית הגבוהה ביותר בטנסי, ו-Alum Cave Trail, המוביל דרך נקיקי אבן חול עוצרי נשימה. הפארק פתוח בחינם כל השנה, ומציע שילוב נדיר של טבע פראי, נגישות וקסם דרומי נצחי.
מנאשוויל מומלץ מאוד להמשיך ולחצות את טנסי לכיוון מערב — אל ממפיס, עירו של אלביס. ביקור באחוזת גרייסלנד הוא חוויה מרתקת, אך לא רק. במרחק קצר משם שוכן אחד המקומות החזקים והמרגשים בארצות הברית: מוזיאון זכויות האדם הלאומי, הממוקם במוטל לוריין — המקום שבו נרצח מרטין לותר קינג. המוזיאון מספר את סיפורה של התנועה לשוויון זכויות באמריקה, דרך פריטים מקוריים, מיצגים וחדרים משוחזרים.
פורסם לראשונה: 10:23, 18.04.25
