במהלך מלחמת וייטנאם, דה נאנג הייתה בסיס מרכזי הן לכוחות האמריקניים והן לכוחות דרום וייטנאם. חיילי הקרב האמריקנים הראשונים נחתו שם בשנת 1965, והעיר הפכה למרכז לפעילות וללוגיסטיקה. כיום, החופים היפים שלה – כולל החוף שכונה "חוף סין" על ידי האמריקנים והאוסטרלים ששימשו בו למנוחה והתאווררות – מתהדרים בבתי נופש פופולריים בקרב תיירים.
גלריה
השילוב הזה של תמונות מציג חיילים מחיל המשלוח ה-9 של הנחתים האמריקנים עולים לחוף בדא נאנג, דרום וייטנאם, ב-8 במרץ 1965, וילד משחק באותו מיקום ב-6 במרץ 2025
(צילום: AP Photo Yannick Peterhans)
את העבר קל יותר לדמיין במלון ויקטוריה לשעבר בעיר הו צ'י מין (שנודעה אז כסייגון), שבו שוכנו קצינים אמריקנים ושאף הותקף בשנת 1966 על ידי לוחמי גרילה מהווייטקונג. שלושה אמריקנים נהרגו והחזית של הבניין ניזוקה. הנזק תוקן מאז, אך המרפסות הסדוקות והדהויות עדיין מעוררות זיכרונות מהעבר.
החזית ההרוסה של מלון ויקטוריה, ששימש מגורי קצינים אמריקנים בסייגון, דרום וייטנאם, לאחר שהותקף על ידי לוחמי וייטקונג ב-1 באפריל 1966, ואותו מבנה בעיר הו צ'י מין, וייטנאם, ב-18 באפריל 2025
(צילום: AP Photo/John Nance, Thanh Hue)
לעומת זאת, ארמון העצמאות – ששימש בעבר ביתו ומקום עבודתו של נשיא דרום וייטנאם – הוסדר כיום במיוחד כדי להבטיח שהמבקרים לא ישכחו את מה שהיה בו.
השילוב הזה של תמונות מציג טנקים של המורדים שעצרו מול ארמון הנשיאות בסייגון, וייטנאם, ב-3 בנובמבר 1963 במהלך הפיכה שהובילה לנפילתם ולמותם של נשיא דרום וייטנאם נו דין דיאם ואחיו נו דין נו (למעלה), ואת אותו מיקום בעיר הו צ'י מין ב-18 באפריל 2025
(צילום: AP Photo/Thanh Hue)
טנקים מצפון וייטנאם פרצו בשערי הארמון ביום נפילתה של סייגון, והיום מוצגות בחוץ העתקות של אותם טנקים. בתוך המבנה, החדרים נראים קפואים בזמן, ומציגים את המשרדים, חדרי האוכל, הטרקלינים ואזורים נוספים ששימשו את הבכירים, כולל משטח נחיתה למסוקים על הגג וחדרי תפעול בבונקר תת-קרקעי.
תותחנים וייטנאמים מתכוננים לטעון מחדש תותח 105 מ"מ לאחר ירי לעבר אזור סמוך במסלול המרוצים פו תו שבמערב סייגון, ב-6 במאי 1968 (למעלה), אותו מיקום – שכיום משמש כמרכז הספורט פו נואן – בעיר הו צ'י מין
(צילום: AP Photo/Eddie Adams, Thanh Hue)
בדומה לכך, גם חלקים רבים מלב העיר ההיסטורית כמעט שלא השתנו, כמו בית האופרה שנבנה בתקופת השלטון הקולוניאלי הצרפתי. מאותה תקופה נותר גם בניין הדואר המרכזי של סייגון, ששימש מרכז תקשורת ועדיין עומד על תילו, כשמעליו מתנוססות שתי הצריחים התאומים של קתדרלת נוטרדאם של העיר.
תיירים רבים נוהגים ליהנות ממשקה על גג מלון קראוול הסמוך, מקום מפגש קבוע של כתבים זרים בתקופת המלחמה.
מסוק של חיל הנחתים האמריקני חולף מעל קתדרלת סייגון באפריל 1975 (למעלה), ואותו מיקום – מכוסה לעבודות שימור – בעיר הו צ'י מין, וייטנאם, ב-20 בפברואר 2025
(צילום: AP Photo/Matt Franjola, Hau Dinh)
מוכר עיתונים בסייגון, כשעל הכותרת מתנוססת ההודעה על נסיגת כוחות ארה"ב – שעות לפני שנשיא ארה"ב ניקסון עמד להכריז עליה רשמית, ב-16 בספטמבר 1969
(צילום: AP Photo/Nick Ut, Thanh Hue)
מסילות רכבת עילית העוברות במרכז שוק דונג שואן ההומה בהאנוי, בירת צפון וייטנאם, ב-2 באפריל 1973
(צילום: AP Photo/Horst Faas, Hau Dinh)
חיילים מצפון וייטנאם על גבי טנק מחוץ לארמון העצמאות בסייגון, ב-30 באפריל 1975 – היום שבו נכנעה ממשלת דרום וייטנאם, מה שסימן את סיומה של מלחמת וייטנאם, ואותו מיקום בעיר הו צ'י מין, וייטנאם, ב-20 בפברואר 2025
(צילום: AP Photo/Yves Billy, Hau Dinh)
ענן עשן ענק שמסמן את האזור בשכונת צ'ולון בסייגון ב-12 בפברואר 1968, שם התחוללו קרבות בין כוחות הברית ללוחמי וייטקונג, מה שאילץ אלפי תושבים להימלט
(צילום: AP Photo/Thanh Hue)
למעלה: טנקים של המורדים שעצרו מול ארמון הנשיאות בסייגון, וייטנאם, ב-3 בנובמבר 1963 במהלך הפיכה שהביאה לנפילתם ולמותם של נשיא דרום וייטנאם נו דין דיאם ואחיו נו דין נו
(צילום: AP Photo/Thanh Hue)
השילוב הזה של תמונות מציג חובש המטפל בפצועים, בזמן שחיילים אמריקנים יורים ונמלטים ברחוב היי בה טרונג בסייגון, ב-10 במאי 1966, לאחר פיצוץ מוקש חרסינה (Claymore) סמוך למגורי קצינים רווקים של צבא ארצות הברית על ידי הווייטקונג (למעלה), ואת אותו מיקום בעיר הו צ'י מין
(צילום: AP Photo/Thanh Hue)
למעלה: יותר מ-40 אלף דרום וייטנאמים שמילאו את הרחובות והכיכרות במרכז סייגון בהפגנה קתולית ב-7 ביוני 1964, שבה גינו את שגריר ארצות הברית הנרי קאבוט לודג'. למטה: אוטובוסי תיירים דו-קומתיים העוברים באותו מיקום בעיר הו צ'י מין
(צילום: AP Photo/Horst Faas, Hau Dinh)
