טיול לבד קרוואן בשממה הפראית של אוסטרליה הוא חוויה קיצונית, מסוכנת לפרקים ומופלאה. הגר רשף, הרפתקנית בת 21 מצורן, סיימה לאחרונה להקיף את יבשת אוסטרליה במסע שנמשך כשנה ושמונה חודשים בקרוואן ישן ומטופל היטב שעונה לשם שירלי. בשיחה עם ynet היא שיתפה אותנו בקצת מהחוויות שעברה לאורך הדרך.
הגר רשף, סולו בקרוואן באוסטרליה
(הגר רשף)
"אני מרגישה שאני רק מתחילה", אמרה הגר וסיפרה על ההחלטה לצאת לטייל בעולם: "הייתי צעירה, אחרי שסיימתי את השירות הלאומי, והרגשתי שאוסטרליה היא ההזדמנות שלי. לא היה לי מושג מה צפוי שם. כל הזמן קיבלתי כל מיני 'סימנים' מהיקום. ורק אחרי שהתמקמתי כאן הבנתי כמה זה שזה מקום מדויק עבורי. מאוד אהבתי את הרעיון של הרכב כבית. באוסטרליה זה נפוץ, הרבה אנשים חיים ברכבים, מטיילים במדבר או ליד החופים, הרגשתי שזה מקום שבו אני יכולה להיות עצמאית ולהרגיש חופשיה".
חששת לטייל לבד?
"לא פחדתי מטיול סולו כי זה היה החלום שלי ואני מטיילת סולו מגיל 15, אבל כן פחדתי להתחיל לנהוג על רכב כזה גדול. אני זוכרת את הפעם הראשונה שנהגתי עליו, זה היה מפחיד, אבל החלטתי לקחת את הסיכון ולהתנסות. לא ידעתי איך לחנות, ובכלל איך להסתדר איתו, אבל ברגע שעשיתי את זה, הרגשתי חופשיה כל כך. בכל מקום שהגעתי אליו - הרגשתי שאני בבית".
הגר לא רק שוברת את הסטריאוטיפים על נשים ותחזוקת רכבים, אלא גם מציבה מודל של עצמאות ושוויון שמאפשר לכל אחת למצוא את המקום שלה בעולם בלי להתחשב במגבלות מיותרות. "לא היו לי שום מגבלות שקשורות להיותי אישה", סיפרה. "אני יודעת לפתור כל תקלה, ללמוד ולהתנסות. ככל שעובר הזמן, אני מבינה שהכוח הפיזי לא בהכרח קובע. אם היו לי תקלות ברכב, הייתי חייבת ללמוד לתקן אותן בעצמי. זה היה קשה בהתחלה. אני לא מבינה כלום במכונאות, אבל גיליתי שאני יכולה להתמודד. כל תקלה רק חיזקה אותי. היום אני יודעת איך להחליף צמיג, איך לטפל במנוע, איך לנקות את המערכת.
"כשהגעתי לפה פחדתי מהבדידות. את לבד במדבר, ואת לא יודעת מה צופן לך כל יום, כל מקום שאת מגיעה אליו יש את החשש הזה, במיוחד כבחורה. אני לא יכולה לומר שאני לא חוששת, אבל אני תמיד שואלת את עצמי אם הפחד שווה להפסיק לחיות את החיים שאני רוצה. אני לא נותנת לפחדים להכתיב לי את הדרך. כל פחד שאני מתגברת עליו רק מחזק אותי".
איך התרבות האוסטרלית?
"אני חושבת שהתרבות כאן קשורה מאוד לטבע. האוסטרלים מחוברים לאדמה, כל דבר קטן הם מקשרים לטבע. האוסטרלים, במובנים רבים, חיים לפי עקרונות שמירה על הסביבה – לא משאירים זבל, תמיד אכפת להם מהמקום שבו הם נמצאים, תמיד יש פחים, תמיד שומרים על הסביבה".
מה הם חושבים על המלחמה בישראל?
"הם בדרך כלל שואלים אותי מאיפה אני. כשאני אומרת 'ישראל', הם הרבה פעמים עונים לי 'Good time to be here' (זמן טוב להיות פה) או משהו בסגנון, ואחר כך עוברים לנושא אחר". התרבות האוסטרלית, לפי הגר, היא תרבות מנומסת מאוד, שבה לא נוהגים להיכנס לעומק פוליטי, במיוחד לא כשמדובר במלחמות.
"האוסטרלים לא באים לשפוט, הם פשוט לא רוצים להיות מעורבים יותר מדי", אמרה. "יש כמובן גם את השכונות המוסלמיות, וההפגנות במלבורן, אבל רוב האוסטרלים שפגשתי לא הראו לי יותר מדי עניין בנושא. הם פשוט מנומסים מדי כדי להיכנס לדיונים פוליטיים מעמיקים".
איך מממנים טיול כזה?
"מה שנורא מיוחד בטיול באוסטרליה לעומת הודו ודרום אמריקה, זה שמגיעים לפה על ויזת חופשה ועבודה. הם מאפשרים לתרמילאים לעבוד ולהתפרנס בזמן שמטיילים, וזה פתרון נהדר. שכר המינימום פה הוא בערך 75 שקל לשעה, שזה שכר די טוב. הכסף הזה מאפשר לי להמשיך לנסוע, לעבוד בחוות, ולחוות את החיים הפשוטים – זה נותן לי את החופש, וגם את הגמישות לטייל ולהתנסות בכל מה שאני רוצה. בזמן העבודה אני פוגשת אנשים מכל העולם, וחווה חוויות שקשורות לטבע ולקשר עם האדמה, שזה פשוט מדהים".
לאחר שנה ושמונה חודשים באוסטרליה, הגר לא יודעת מתי תשוב לישראל. "אני לא רואה את עצמי כאן לעד, אבל אין לי תשובה מדויקת. אני פשוט מרגישה שיש לי את הזמן שלי כאן, והמסע עוד לא נגמר. זה גם לא רק המסע הפיזי, אלא מסע פנימי. אני מרגישה שזכיתי להכיר את העולם בצורה שונה – לא דרך חופשות, לא דרך חדרי מלון, אלא דרך כל יום שאני בוחרת אותו מחדש. בכנות, כל יום אני לומדת משהו חדש – על העולם, על עצמי, על איך החיים יכולים להיות פשוטים יותר כשאתה לא מוצף במידע ובחפצים".
