ונציה עמוסה, סנטוריני כבר מתקשה להכיל את המבקרים, ובכמה מהיעדים המפורסמים בעולם התיירות ההמונית הפכה לחלק בלתי נפרד מהחופשה. אבל לקראת 2027 יש מי שמציע להסתכל דווקא לכיוון ההפוך: חברת הטיולים האוסטרלית Intrepid Travel פרסמה את רשימת היעדים שעדיין לא "חמים" השנתית שלה (Not Hot List), ובה עשרה מקומות שפחות מוכרים לקהל הרחב – משמורת טבע בקניה ואזור הררי בגאורגיה ועד אי יווני שקט ועיר חוף בלטביה. המשותף לכולם: מספר מבקרים נמוך יחסית, תשתיות שמסוגלות להתמודד עם גידול בתיירות וסיבה חדשה להגיע דווקא בשנה הקרובה.
גלריה
נדנדות הענק בגבעת השיקילי, סמוך למסטיה שבחבל סוואנתי, גאורגיה - עוד נדבר על האזור הזה בהמשך
(צילום: EvaL Miko / shutterstock)
תיירות יתר בסנטוריני - יש לנו אי יווני מומלץ בשבילכם
(קרדיט: רויטרס)
הרשימה נבנתה בשיתוף חברת חיזוי הטרנדים Globetrender ובהסתמך על אנשי תיירות מקומיים, נתוני מבקרים ומחקר עצמאי. כדי להיכנס אליה, היעדים נדרשו לעמוד בשלושה תנאים מרכזיים: להיות פחות מוכרים ועמוסים מחלופות דומות באזור, להיות ערוכים לקלוט יותר תיירים באופן אחראי, ולהציע סיבה רלוונטית במיוחד להגיע ב-2027 – למשל שיפור בדרכי ההגעה, תשתיות חדשות, אירועים או יוזמות תיירותיות. ב-Intrepid מדגישים כי לא מדובר בדירוג מדעי, אלא בבחירה שמשלבת נתונים עם שיקול דעת של מומחים ואנשי תיירות מקומיים.
1. שמורת סמבורו, קניה
חובבי ספארי שמכירים את קניה בעיקר בזכות שמורת מסאי מארה עשויים למצוא בסמבורו חוויה אחרת, ובעיקר פחות עמוסה. השמורה נמצאת בצפון קניה, באזור של נופים מחוספסים, חורשות דקלים ויערות לאורך נהר אוואסו ניירו, ומתגוררים בה אריות, נמרים, ברדלסים, תאואים ופילים.
פיל אפריקני צועד במישורי השמורה הלאומית סמבורו, קניה
(צילום: Goldilock Project / shutterstock)
לצד בעלי החיים המוכרים של מזרח אפריקה, סמבורו מזוהה גם עם חמישה מינים המכונים "חמשת המיוחדים של סמבורו": ג'ירפה מרושתת, זברה גרבית, יען סומלי, ראם מזרח-אפריקני וגרנוק – אנטילופה בעלת צוואר ארוך. אלא שהנתון שמסביר היטב את מקומה ברשימה הוא מספר המבקרים: לפי הדוח, השמורה מקבלת בין 30 ל-40 אלף תיירים בשנה, כעשירית ממספר המבקרים במסאי מארה. גם שמי הלילה החשוכים של האזור מתחילים למשוך חובבי צפייה בכוכבים.
התיירות באזור משולבת גם בחיי קהילת הסמבורו המקומית, שחבריה עובדים עם מפעילי תיירות ומיזמי שימור. לפי Intrepid, חלק מההכנסות שמייצרת התיירות מופנה בין היתר לחינוך, לבריאות, לשימור טבע ולפרויקטים הקשורים לגידול בעלי חיים.
2. מסטיה, גאורגיה
הרבה לפני שמסטיה התחילה למשוך תשומת לב בינלאומית, היא שימשה כמרכז הקטן של חבל סוואנתי העליון בקווקז. בעיירה מתגוררים פחות מ-2,000 תושבים, והיא מוקפת פסגות שמתקרבות לגובה של 5,000 מטרים, כפרים עתיקים ומגדלי אבן מימי הביניים. בקיץ היא משמשת נקודת יציאה למסלולי הליכה בדרגות קושי שונות, ובחורף הופך האזור ליעד סקי עם כמויות שלג משמעותיות ומספר מבקרים נמוך יחסית לאתרי סקי מוכרים בעולם.
מבט אווירי על מסטיה
(צילום: klenger / shutterstock)
לפי הדוח, באזור יורדים בממוצע כ-300 אינץ' של שלג בשנה – כ-7.6 מטרים – ובשנים האחרונות הושקעו בו יותר משאבים בתשתיות סקי, מקומות לינה ודרכי גישה. פתיחת אתר הסקי Tetnuldi ב-2016 נתנה לכך דחיפה נוספת, וכעת מתוכנן גם טרמינל חדש בשדה התעופה המקומי ושופרו הכבישים המחברים בין סוואנתי העליון והתחתון.
גם כאן ההשוואה ליעד מוכר יותר עוזרת להבין את הבחירה: בעוד שקזבגי, אחד מאזורי ההרים המפורסמים בגאורגיה, מקבל לפי Intrepid כ-500 אלף מבקרים בשנה, במסטיה מדובר בעשרות אלפים עד מעט יותר ממאה אלף. רוב מקומות הלינה באזור עדיין נמצאים בבעלות מקומית.
3. הרמות הצפוניות, ירדן
רוב המטיילים שמגיעים לירדן מכוונים באופן טבעי לפטרה, ואדי רם וים המלח, אבל בצפון המדינה מחכה נוף שונה לגמרי. אזור הרמות הצפוניות, הכולל בין היתר את מחוזות ג'רש, עג'לון ואירביד, ירוק וקריר יותר, עם יערות, שמורות טבע, מסלולי הליכה ואתרים היסטוריים מתקופות שונות. בין האתרים הבולטים נמצאים האתר הארכיאולוגי של ג'רש ומבצר עג'לון מהמאה ה-12.
חורבות רומיות בעיר ההיסטורית ג'רש, ירדן
(צילום: Pelle de Graaf / shutterstock)
לפי Intrepid, בעוד שפטרה משכה יותר מ-580 אלף מבקרים ב-2025, התיירות בצפון מפוזרת בין שורה ארוכה של אתרי טבע, מורשת ויישובים. באזור כבר קיימים בתי הארחה, אכסניות אקולוגיות ומיזמי תיירות קהילתיים, ולכן בחברה מעריכים שהוא מסוגל לקלוט יותר מבקרים מבלי לרכז אותם בנקודה אחת. עבור מי שמכיר את ירדן בעיקר דרך נופי המדבר, זו הזדמנות לראות צד אחר שלה – הררי, מיוער ופחות מתויר.
4. ווייטהורס, קנדה
בירת טריטוריית יוקון שבצפון קנדה היא נקודת יציאה לאחד מאזורי הטבע הגדולים והדלילים במדינה. סביב ווייטהורס נמצאים הרים, אגמים שמוזנים מקרחונים, יערות ונהר יוקון, ולפי הדוח יש בסביבתה יותר מ-700 ק"מ של שבילים מסומנים. האפשרויות כוללות שיט בקיאק, טיולים רגליים, רכיבה על אופניים, סקי, מעיינות חמים וצפייה בזוהר הצפוני, שניתן לראות באזור בדרך כלל מסוף אוגוסט ועד אמצע אפריל.
מבט אווירי על מרכז ווייטהורס שבטריטוריית יוקון, קנדה, עם נהר יוקון ושוק הקהילה Fireweed, שפועל רק בקיץ
(צילום: Mark-Wu / shutterstock)
הסיבה לבחירה דווקא לקראת 2027 קשורה גם למהלך רחב יותר לפיתוח התיירות בצפון קנדה. רשת Arctic Canada Tourism Network שהושקה לאחרונה מבקשת לעודד ביקורים לאורך כל השנה ולחזק בין היתר עסקים בבעלות קהילות ילידיות. לשם השוואה, יוקון קיבלה ב-2025 מעט יותר מחצי מיליון מבקרים, בעוד שבקולומביה הבריטית השכנה ביקרו כ-10 מיליון.
5. אלוניסוס, יוון
כשאיים יווניים כמו סנטוריני ומיקונוס נאבקים כבר שנים בעומסי תיירות, אלוניסוס שבאיי הספוראדס מציע תמונה כמעט הפוכה. ב-2024 ביקרו באי כ-70 אלף תיירים בלבד, לעומת כ-500 אלף באי סקיאתוס הסמוך. העובדה שאין אליו שדה תעופה וניתן להגיע אליו רק במעבורת או ביאכטה מסייעת לשמור את מספר המבקרים נמוך יחסית.
אחד הנכסים המרכזיים של האי הוא הפארק הימי הלאומי של אלוניסוס וצפון הספוראדס, שמוגדר בדוח כאזור הימי המוגן הגדול באירופה ומשמש בין היתר בית לכלב הים הנזירי הים-תיכוני, מין שנמצא בסכנת הכחדה. מתחת למים מחכה גם אתר יוצא דופן: ספינה שטבעה במאה החמישית לפני הספירה ליד האי פריסטרה, ונפתחה לצוללים ב-2020 כחלק מהמוזיאון התת-ימי הראשון ביוון.
פטיטירי, עיירת הנמל של האי אלוניסוס, יוון
(צילום: Georgios Tsichlis / shutterstock)
חוף אגיוס דימיטריוס בעל חלוקי האבן הלבנים, בצדו המזרחי של האי אלוניסוס, יוון
(צילום: Andi111 / shutterstock)
6. דילי, מזרח טימור
פחות מ-100 אלף תיירים מגיעים למזרח טימור בשנה, מה שהופך אותה לאחד היעדים הפחות מבוקרים בדרום-מזרח אסיה. המדינה משלבת שוניות אלמוגים, רכסי הרים וחופים שנותרו רחוקים מתיירות המונים, והבירה דילי משמשת שער הכניסה העיקרי אליה.
לקראת 2027 ההגעה אל המדינה הופכת מעט פשוטה יותר: שדה התעופה בדילי עובר שדרוג, וחברת Aero Dili הוסיפה קווים מקואלה לומפור ומדרווין לרשת שכוללת גם את באלי וסינגפור. הצטרפותה של המדינה ל-ASEAN ב-2025 אמורה אף היא לסייע בקידום השקעות בתשתיות ובתיירות. זה עדיין רחוק מלהיות יעד שבו הכול מותאם ומוכן לתייר – וזה, מבחינת Intrepid, דווקא חלק מהמשיכה שלו.
פסל ישו "כריסטו ריי" בדילי, בירת טימור-לסטה, המשקיף אל האוקיינוס
(צילום: Travelanza Media / shutterstock)
7. שביל פקואה, סרי לנקה
300 ק"מ, 22 מקטעים, מטעי תה, יערות עננים, מפלים וכפרים מבודדים: שביל Pekoe הוא מסלול ההליכה הארוך הראשון של סרי לנקה ונועד מלכתחילה לפזר את התיירות מעבר לחופים ולאתרים המוכרים של המדינה. המסלול עובר באזור ההררי של סרי לנקה ומחבר קהילות קטנות, בתי הארחה ועסקים מקומיים.
למרות ההכרה הבינלאומית שהוא מתחיל לקבל, הוא עדיין רחוק מאוד מעומס: לפי הדוח, בשנה האחרונה נמכרו 9,589 אישורי מעבר במסלול בלבד. לשם השוואה, בקמינו דה סנטיאגו בספרד נרשמו יותר מחצי מיליון מטיילים ב-2025. הקלות במדיניות הוויזות וקווי תעופה חדשים לסרי לנקה הם בין הסיבות לכך ש-Intrepid מסמנת את המסלול כאחד המקומות שכדאי לעקוב אחריהם בשנה הבאה.
נוף להרים לאורך המקטע הראשון של שביל פקו בסרי לנקה
(צילום: Thetriggerhappydoc / shutterstock)
8. לייפאיה, לטביה
עיר חוף לטבית עם שמונה ק"מ של חול לבן אולי אינה הדבר הראשון שעולה לראש כשחושבים על חופשת קיץ אירופית, אבל לייפאיה עומדת לקבל זרקור גדול ב-2027. העיר נבחרה לבירת תרבות אירופית, ובמהלך השנה מתוכננים בה ובאזור שסביבה יותר מ-500 אירועים – מתערוכות וקונצרטים ועד פסטיבלים ומיצבים במרחב הציבורי.
למרות החוף הארוך והתשתיות התיירותיות, מספר המבקרים עדיין נמוך מאוד ביחס לערי נופש אירופיות מוכרות: ב-2025 לנו בעיר 119,840 תיירים. Intrepid משווה אותה לדוברובניק, שמארחת בערך מיליון מבקרים בשנה. לצד הים נמצאים בעיר פארקים, מוזיאונים ואולם הקונצרטים Great Amber, וכעת השאלה היא אם שנת התרבות תהפוך את העיר הלטבית הפחות מוכרת ליעד מבוקש הרבה יותר.
מבט אווירי על קתדרלת הצי סנט ניקולס בשכונת קרוסטה, רובע היסטורי של הצי הסובייטי בעיר לייפאיה, לטביה
(צילום: Alexandre.ROSA / shutterstock)
9. קרטרה אוסטרל, צ'ילה
אחד ממסעות הכביש המרשימים בדרום אמריקה עובר לאורך 1,240 ק"מ בפטגוניה הצ'יליאנית. כביש Carretera Austral, שמוכר גם ככביש 7, חוצה יערות גשם, אגמים, קרחונים, הרי געש ופארקים לאומיים – הרחק מהעומסים שמאפיינים אזורים מפורסמים יותר בפטגוניה, כמו טורס דל פיינה.
אפשר להשלים את הדרך בתוך כשבעה עד עשרה ימים, ולאורכה פזורים אתרי קמפינג, בקתות, בתי הארחה ומלונות קטנים. חלקים מהדרך עדיין אינם סלולים, אך ב-2026 החלה ממשלת צ'ילה בתוכנית רחבה לשיפור התשתיות והקישוריות באזור. השילוב בין דרך פראית יחסית לבין נגישות שהולכת ומשתפרת הוא בדיוק מה שהכניס אותה לרשימת 2027.
שלט המורה צפונה לאורך כביש קרטרה אוסטרל האגדי, כשברקע הרי האנדים המכוסים בעננים
(צילום: kavram / shutterstock)
10. דאלסלנד, שבדיה
יותר מ-2,000 אגמים, יערות צפופים וקניוני גרניט הופכים את דאלסלנד שבמערב שבדיה לאזור שמרגיש מבודד הרבה יותר מכפי שהוא באמת. ב-2025 הגיעו אליו כ-320 אלף מבקרים בלבד, לעומת כמעט 16 מיליון שביקרו בשטוקהולם באותה שנה. למרות תחושת הפרא, האזור נמצא במרחק של כשעתיים בלבד מגטבורג ומאוסלו.
גם כאן השיפור בתחבורה משחק תפקיד מרכזי: ביוני 2026 הושק קו רכבת ישיר באורך כ-600 ק"מ בין מאלמו לאוסלו, שהפך את האזור לנגיש יותר. מי שמגיע יכול לשוט בקאנו או בקיאק, לטייל בין האגמים או לנצל יותר מ-850 ק"מ של דרכי חצץ ו-17 מסלולים מעגליים לרכיבה על אופניים. חוקי הגישה החופשית לטבע בשבדיה מאפשרים גם לינה בשטח, בכפוף לכללים המקומיים.
בקתה אדומה מעץ על גדת תעלת דלסלנד בשבדיה
(צילום: Barnabas Davoti / shutterstock)
המכנה המשותף לעשרת היעדים אינו שהם "סודיים" או נטולי תיירים, אלא שהם עדיין נמצאים הרחק מהעומסים של היעדים המפורסמים שאליהם הם מושווים. מבחינת Intrepid, זו בדיוק הנקודה: להפנות חלק מהתנועה למקומות שכבר ערוכים לקבל יותר מבקרים – ולתת למטיילים הזדמנות להגיע אליהם לפני שגם הם יהפכו ללהיט.
