סביר להניח שכמונו לא שמעתם על פיליפופוליס. מתברר שזו אחת הערים העתיקות באירופה, שכמקובל במקומותינו, נכבשה שוב ושוב – על ידי שליטי תראקיה, המקדונים, הרומאים, הביזנטים והעות'מאנים, עד שבסוף המאה ה-19 סופחה לבולגריה, ובשלב מסוים שונה שמה לפלובדיב. כשחיפשנו, זוג צלמים-טיילים, יעד קרוב וישיר לסופ"ש חורפי קצר – היא עלתה בחכתנו.
מצאנו עיר יפהפיה ותוססת, שנבחרה בשנת 2019 לבירת התרבות של אירופה, וממוקמת כ-170 ק"מ דרומית לבירה סופיה, מצפון לשרשרת הרי רודופי, הפרוסים בין בולגריה ליוון. פלובדיב, שגבעות סביב לה, ושנהר רחב (מריצה) חוצה אותה ממזרח למערב – שימשה אותנו לטיול כוכב בן ארבעה ימים מלאים. למרות שטסנו בסוף חודש ינואר, נהנינו ממזג אויר אמנם קריר, אבל בהיר.
אחרי טיסה שארכה פחות משעתיים וחצי נחתנו בצהרי היום בשדה תעופה קטן ונעים. השירות בדלפק השכרת הרכב היה יעיל ואדיב במיוחד, ועד מהרה התיישבנו ברכב המפנק ויצאנו לדרך. אחרי עצירה קצרה בעיירה אסנובגראד לקפה ובקלאווה (אצלנו יותר טעים), טיפסנו לכיוון ההרים והגענו למבצר אסן (Asen's Fortress), מונומנט פוטוגני מימי הביניים ובו כנסיה עתיקה ותצפית לנוף פנורמי.
בפלובדיב עצמה, עיר בעלת היסטוריה מרתקת ואדריכלות מגוונת, נהנינו לסייר במדרחוב שנחשב לארוך באירופה (כמעט 2 ק"מ אורכו) ובסמטאות העיר העתיקה, בין התיאטרון הרומי, בתים ישנים ומשוחזרים, ומגוון כנסיות. ברובע האומנות Kapana, המשובץ בחנויות מעצבים, בארים ומסעדות קטנות, היה נעים לסייר גם במהלך היום וגם בשעות הערב.
במתחם שבין קפאנה למדרחוב הגדול ניתן לראות בכיוון אחד את מסגד ג'ומאיה הגדול שהוקם על ידי העותמאנים במאה ה- 14, ומהצד השני שרידים של אצטדיון רומי גדול, שנבנה במאה הראשונה לספירה. במדרחוב עצמו מגוון גדול של חנויות, בתי קפה, מסעדות, ומופעים של אומני רחוב. התמקמנו באחד מבתי הקפה בכיכר המרכזית, ונהננו מקפה ועוגה-מתוקה-מדי, בעודנו סופגים את קרני השמש החורפית המלטפת.
בבוקר הבא השכמנו קום ויצאנו מערבה לכיוון העיר פרניק (Pernik). לא בטוח שהיעד היה מטפס לראש רשימת מוקדי העניין שלנו, אלמלא גילינו למרבה השמחה, שבימים בהם נשהה בבולגריה, מתקיים בפרניק פסטיבל המסכות הגדול של הבלקן, ה-Surva. הפסטיבל הוא חלק ממסורת הקוקרי שמאגדת טקסי פולחן ופולקלור צבעוניים ואטרקטיביים. כצלמים, הרגשנו בו כמו ילדים בחנות ממתקים, וצילמנו את הצועדים ואת מופעי הרחוב עד שממש כאבו לנו האצבעות.
יום שלם הסתובבנו בין קבוצות גברים ונשים בכל הגילאים והצבעים, שעטו מגוון תחפושות ססגוניות. חלקם העלו מופעים קצרים עם מוטיבים חוזרים של כומר-חתן-כלה-זקנה- דובים-לחם ותפוחים, וחלקם צעדו ברחוב המרכזי תוך שהם מרעישים עולמות באמצעות תופים ופעמונים בכל הגדלים והצורות. חגיגה אותנטית של צבעים וצלילים.
את הרעב והצמא שברנו בדוכני אוכל שהקיפו את מתחם הפסטיבל, והציעו מגוון עשיר של בשרים על האש, מאפים, שתיה חריפה, וממתקים.
ביום הבא החלטנו לנצל את מזג האויר השמשי ולצאת לטבע. הדרמנו מפלובדיב לכיוון ההרים, תוך שאנו חוצים עמקים רחבים ונהנים לטעות בדרכים הצידיות. נסענו לכיוון הכפרים ליקובו וסיטובו, ועצרנו לא אחת בצד הדרך לצלם את המורדות המושלגים, המפלים ופלגי המים הזורמים בנחת לכיוון העמק. הכפרים המנומנמים היו ריקים ברובם, והדרכים המפותלות שימשו אותנו באופן כמעט פרטי.
לקינוח הביקור שלנו בפלובדיב, התברר שמתקיימת בה תחרות סיף, ולא סתם תחרות, אלא אליפות העולם. לא פחות. מצוידים בגישה ישראלית ופוזה של צלמי ספורט, לא רק שנכנסנו לתחרויות, אלא שאף התיישבנו על המזרון מרחק מטרים ספורים מהסייפים. הידיים שרק סיימו להתאושש מהפסטיבל של היום הקודם, חזרו לעבוד קשה בצילום הקרבות הפוטוגניים. בלטה בהם הבולגריה המוכשרת יואנה, שניצחה את כל המתחרות וזכתה בתואר אלופת העולם!
בשעות שנותרו לנו עד החזרה הביתה, עצרנו ב-Plovdiv Plaza Mall, קניון גדול ובו מגוון עשיר של חנויות מותגים, מסעדות ובתי קפה.
מי שמחפש לגוון את הטיול ויש לו זמן נוסף, יכול לצאת מפלובדיב לכיוון הרי רילה, הרי פירין או יעדי סקי אחרים ברחבי בולגריה. העיר עצמה עשירה בגלריות, מוזיאונים ואתרי ספא, ולחובבי הז'אנר – יש בה לא מעט בתי קזינו במגוון גדלים. אנחנו לקחנו הימור, והחלטנו לוותר.
לסיכום, חזרנו מרוצים ומסופקים מסוף שבוע ארוך ביעד מפתיע, עשיר ונעים, שסיפק לנו תמורה נאותה לכסף, ולא פחות חשוב - קפסולה של אוויר לנשימה ולנשמה.
רפי קורן הוא מורה לצילום בעל ניסיון בהדרכת קורסים, הרצאות וסדנאות בארץ ובעולם. אתם מזומנים לבקר באתר האינטרנט שלו ולעקוב אחריו בפייסבוק ובאינסטגרם.
