בעשור האחרון, סוגיות מגדריות בקרב קטינים הפכו מנושא שוליים למוקד של עימותים סוערים – במיוחד כשמדובר בהורים גרושים, או הורים המצויים בסכסוך. מה שבעבר היה נחלתם של מקרים רפואיים נדירים, כמו אנדרוגינוס שנדרש לקבל הכרעה רפואית מיד עם הלידה, או אינטרסקס הפך לדיון ציבורי מתמשך. היום, יותר ויותר ילדים ובני נוער מבקשים לשנות שם, לבוש והתנהלות בהתאם לזהות מגדרית שונה ממינם הביולוגי, והוריהם נקרעים בין תמיכה, התנגדות או המתנה זהירה.
אבל כשהדיון מגיע אל תוך סכסוך גירושים, העניינים מסתבכים. בית משפט לענייני משפחה יודע להתמודד עם שאלות של ניכור הורי, מסוגלות הורית, וחלוקת זמני שהות. יש לו יש רשימות מסודרות של מומחים מטעם משרד הרווחה לכל דבר ועניין כמעט – חוץ ממגדר של ילדים. אין פרוטוקול, אין מומחה רשמי, אין קווים מנחים. ולכן, כשמגיעה סוגיה של זהות מגדרית לתוך סכסוך גירושים, הנוסחה פשוטה – הסחבת היא הפתרון. במקום להכריע, מושכים זמן. שופטים נמנעים מקבלת החלטות ומנסים לדחות את הדיון עד שהילד יגדל, בתקווה שהסוגייה תיפתר מעצמה. הרי למה להכניס את הידיים לבוץ אם אפשר להמתין עד שהבעיה כבר לא תהיה רלוונטית. לא במקרה אין פסקי דין מחייבים בנושא. השופטים מעדיפים לשבת על הגדר, בניגוד, למשל, למקרים של חיסוני קורונה, שם לא הייתה להם ברירה אלא להכריע.
בישראל, התאמה מגדרית לקטינים מוסדרת על ידי משרד הבריאות, אבל עם כוכבית – ההליך מותנה באישור שני ההורים. לכאורה, עניין של אחריות הורית. בפועל, כשקטין מתעקש לשנות את זהותו המגדרית והוריו חלוקים, אף אחד לא באמת יודע איך הסיפור ייגמר.
את התחושה הזו מכיר היטב ד', אב למתבגר שנמצא בעיצומו של תהליך התאמה מגדרית. "לא באתי מבית מסורתי, אבל המחשבה שהילד שלי, בשר מבשרי, יעבור ניתוח כזה – היא פשוט בלתי נתפסת בעיניי. אני מתנגד לזה באופן הכי נחרץ שיכול להיות. הגרושה שלי, מנגד, מאמינה שזה מה שיגרום לו להיות סוף סוף מאושר, אחרי שנים של דיכאון," מספר ד'. "הגענו עם זה לבית המשפט, אבל אין תשובות. מושכים זמן, גוררים אותנו לדיונים על דיונים, והתחושה היא שהמערכת פשוט מעדיפה לא להכריע."
לדבריו, גם הילד עצמו קיווה שבית המשפט יספק לו תשובות. "בגיל 13 נכנס לו לראש הג'וק הזה, ואחרי שנה של ויכוחים אינסופיים, פנינו לבית המשפט. אבל עברו כבר שנתיים, וכלום. עכשיו הדיכאון שלו רק החמיר כי הוא מבין שעד גיל 18, בגלל חילוקי הדעות שלי עם אמא שלו – הוא לא יוכל לעשות את התהליך הזה." ד' לא מסתיר את תחושותיו: "בינינו? אני די שבע רצון מהדחייה. אבל אין ספק שהילד נקרע מזה – וגם אמא שלו שבורה מחוסר הוודאות."
המצוקה של הילד, כמו גם חוסר האונים של הוריו, ממחישים עד כמה היעדר הכרעה משפטית פוגע ישירות בטובת הקטין. במקום לקבל הכוונה ברורה, המשפחה מוצאת את עצמה במבוי סתום, שבו חוסר הוודאות רק מעמיק את המשבר.
הכלל המנחה, לפחות על הנייר, הוא "טובת הילד" – אותו מונח משפטי אלסטי הנמתח לכל כיוון בהתאם לפרשנות השופט. חוק הכשרות והאפוטרופסות מחייב את ההורים לפעול למען הקטין ולשתף פעולה, אבל מה קורה כשהילד דורש דבר אחד, ואחד מההורים מתנגד מכל סיבה שהיא?
אבל לצד חובתם של ההורים ולמרות חוסר הוודאות המשפטית, לילד יש זכויות ברורות – להגדיר את זהותו ולחיות לפיה. עקרון יסוד, שחוקרים ומשפטנים מסכימים עליו. אבל כשזה מגיע לאולם הדיונים, ההורים מגלים שאין מסלול ברור, נמנעים מהכרעות נחרצות. ולא שמישהו כאן פועל מרוע. הורים שמתנגדים להתערבויות רפואיות לרוב עושים זאת מדאגה אמיתית. אבל כשאין פסיקות מחייבות, אין מומחים רשמיים, ואין קווים מנחים – מה הפלא שאף אחד לא באמת יודע איך ייפול הפור?
בעידן שבו משפחות "חדשות" הן כבר עובדה קיימת, מתחייב עדכון ודיוק של הכלים המשפטיים. פרסום פסקי דין והחלטות בתחום אינו רק עניין עקרוני – הוא חיוני ליצירת ודאות משפטית עבור קטינים והוריהם, ולקידום שיח ציבורי מושכל בסוגיות משפחתיות מורכבות. ללא תקדימים ברורים, קטינים נותרים ללא מידע אמין, והוריהם נאלצים לנווט במציאות מורכבת ללא כלים של ממש. היעדר פרסומים והכוונה משפטית אינו מקרי – זו התחמקות.
3 צפייה בגלריה
אין פסיקות מחייבות, אין מומחים רשמיים, ואין קווים מנחים. שינוי מגדרי בקטינים
(צילום: shutterstock)
זה לא מקרה שהמדינה נמנעת ממינוי מומחים בתחום. לכאורה, מדובר בסוגיה רפואית גרידא – כמו כל אבחנה אחרת הדורשת חוות דעת מקצועית. אבל בפועל, השאלה המגדרית חורגת הרבה מעבר לגבולות הרפואה. היא נוגעת בפוליטיקה, בדת, ובמאבקי כוח בין תפיסות עולם מנוגדות. במדינה בה כל החלטה רפואית משמעותית – מחיסונים ועד טיפולי פוריות – עוברת דרך ועדות מומחים, דווקא כאן, כשהנושא רגיש ומעורר מחלוקת, המערכת מעדיפה לא לגעת. הכרעה פירושה קביעת עמדה, ומול המוקשים הפוליטיים של דת ומדינה, קל יותר פשוט להימנע.
בשנת 2025, הגיע הזמן שהנושא יקבל את המקום הראוי לו. על משרד הרווחה והביטחון החברתי לפרסם מכרז למינוי מומחים בתחום מגדר של קטינים, בדיוק כפי שקיימים מומחים לנושאים אחרים בדיני משפחה. זהו לא צורך – זו חובה. לטובת הילד והילדה, לטובת ההורים, לטובת מערכת המשפט והבריאות, ולטובת החברה הישראלית כולה.
כמה זמן המדינה עוד תמשיך לטמון את הראש בחול? כמה ילדים יישארו ללא תשובות וכמה הורים ייאלצו להתמודד לבד מול מערכת שמתנערת מאחריות? הגיע הזמן להפסיק למשוך זמן ולמנות את אנשי המקצוע שיתוו דרך ברורה – לפני שעוד משפחות ייפלו בין הכיסאות.
הכותב עומד בראש חברת עורכי דין ארתור שני ושות' העוסקת בדיני משפחה- לכל משפחה
פורסם לראשונה: 02:56, 20.03.25
