שנים חלמנו על הרגע הזה: הדיאטה נותנת עבודה, המשקל יורד, המכנסיים מתרופפים, המחמאות זורמות, אלא שמול המראה במקלחת, בסופו של יום, מתגלה האמת: עודפי עור שכאילו נמצאים שם רק בשביל להתריס ולקלקל את החגיגה.
אם פעם עודפי עור היו נושא שהשתיקה הייתה יפה לו, היום כבר הכול על השולחן. העלייה במודעות לאורח חיים בריא, תרופות ההרזיה שהפכו לשם דבר וגם הניתוחים הבריאטריים הוותיקים שעוד נמצאים כאן מלמדים אותנו שלהגיע למשקל המטרה, הוא בכלל לא המטרה: התחנה האחרונה, אם כבר, היא ניתוח שמקבע את סמל הסטטוס החדש קבל עם ואינסטגרם – גוף מתוח ונטול עודפי עור.
הסלבס (יותר נכון - הסלביות) מפרסמים בגאווה, אנשים ממהרים לשתף את הגוף החדש תחת האשטג NO FILTER, והמחלקות בבתי החולים לעיצוב הגוף לאחר ירידה במשקל קולטות בכל יום מטופלים חדשים. אז איך בדיוק נראית התחנה האחרונה הזו, למי היא מתאימה ומה חשוב לדעת לפני שנכנסים לחדר הניתוח?
תקציר תולדות ההרזיה
קודם כל, קצת היסטוריה. אולי כבר הספקנו לשכוח, אך זה כבר כמה עשורים שעולם הרפואה מנסה להשיב מלחמה למגפת ההשמנה שממדיה רק הולכים ותופחים בעולם באופן מעורר דאגה. זה התחיל כבר לפני יותר מעשרים שנה, עם הופעתו של ניתוח "קיצור הקיבה" הראשון – ניתוח הטבעת.
"הניתוח הזה נועד לחסום חלקית את הכניסה לקיבה ולמנוע צריכת מזון מוצק", מספר היום ד"ר ערן מילט, מומחה לכירורגיה פלסטית, ניתוחי חזה וניתוחים לעיצוב הגוף. "הוא אמנם סייע לאנשים לרדת במשקל, אך נזנח די מהר – אף על פי שהותיר אחריו לא מעט מטופלים שהצליחו להפחית קילוגרמים רבים".
בהמשך הגיעו ניתוחי השרוול שהתאפיינו בהסרת חלק מהקיבה במטרה להקטין את נפחה וליצור תחושת שובע מוקדמת, אך גם הם לא נעדרו חסרונות: "הבעיה בהם היא שאם המטופל לא משנה הרגלי תזונה ומקפיד על פעילות גופנית, הוא חוזר מהר מאוד למשקל העודף", מוסיף מילט.
"בהמשך הגיעו ניתוחי המעקף, המובילים את תחום הניתוחים הבריאטריים היום, שבמהלכם מקצרים אזורים מסוימים במעי הדק. כך נגרם מצב של היעדר ספיגה, שמצד אחד מזרז ירידה במשקל גם ללא שינוי קיצוני באורח החיים, אולם מצד שני גם מביא לחוסרים תזונתיים של ויטמינים ונוטריינטים ובעיות עיכול שונות".
נקודת המפנה האמיתית הגיעה בשנים האחרונות, כאשר התברר לגמרי במקרה שתרופות מסוימות לטיפול בסוכרת מאטות את ריקון הקיבה ומייצרות תחושת שובע ממושכת. "בהתחלה זה הביא למצב שבו אנשים שבכלל לא סבלו מסוכרת ניסו לקבל את התרופות האלה בכל מיני דרכים עקיפות", מתאר ד"ר מילט, "היום כבר נותנים אותן גם לאנשים שאינם חולי סוכרת ובצורה מבוקרת וטובה יותר".
בעוד הניתוחים הבריאטריים היו שמורים לאנשים שסבלו מהשמנה ניכרת, או במונחים יותר מקצועיים – השמנה חולנית, וכפועל יוצא אף דרשו ועדות רפואיות על מנת לאשרם, הרי שפריצתן של תרופות ההרזיה הביאה לשינוי מגמה בתהליך ההרזיה של האוכלוסייה הרחבה יותר. הדבר הזה, יצר אפקט משל עצמו.
"פתאום יש לנו כמות הרבה יותר גדולה של אנשים שלוקחים את התרופות האלה, להבדיל מניתוחים בריאטריים – כך שאנחנו חווים הרבה יותר אנשים שיורדים או שומרים על משקל נמוך בזכות התרופות", מסביר ד"ר מילט.
גם ד"ר טלי פרידמן, כירורגית פלסטית, מומחית בניתוחים לעיצוב הגוף, שמה לב לשינוי הדרמטי בהיקף הפניות. "ההתמחות שלי בתחום הייתה בחו"ל, כשהכל עוד היה בחיתולים", היא נזכרת, "חזרתי לארץ בשנת 2009, ובמהלך 16 השנים האחרונות חלה עלייה דרמטית בדרישה לניתוחים לעיצוב הגוף של מאות - ואולי אלפי אחוזים. כל התחום התרחב וגלש מאוכלוסייה שירדה הרבה במשקל לאוכלוסייה רגילה עם משקל גוף תקין. היום יש כבר שיטות חדשות עם תוצאות טבעיות, לכן הניתוחים האלה כל כך שכיחים בקרב מגוון רחב של אנשים".
מה בעצם קורה לגוף מבחינה אסתטית כשאדם יורד במשקל?
"תהליך ההשמנה בעצם מגדיל בנפח באמצעות שומן אזורים מאוד ספציפיים, כאשר האזורים הכי שכיחים הם כמובן אזורי הבטן, שדיים, ירכיים צדדיות, ישבנים, זרועות וכו', אך כתוצאה מהירידה במשקל, העור אמנם מנסה להתכווץ בחזרה כמיטב יכולתו, אך נותרות שאריות של עור – ממש כמו בלון שהיה נפוח", מסבירה ד"ר פרידמן. "יש פה שני אלמנטים: אנחנו גם מגלים עודפי עור וגם עור פגום, כי בגלל ההשמנה התבצעה מתיחה מהירה וממושכת של העור וסיבי האלסטין והקולגן שלו נקרעו – כלומר, הוא נפגע באיכות שלו".
"הדבר שהכי התפרסם בתקשורת הוא ה'אוזמפיק פייס', כי הדבר הראשון שרואים זה שהפנים מתרוקנות משומן מה שמביא לצניחה מוקדמת של הפנים לעומת בנאדם ששומר על משקל יציב כל חייו", מוסיף ד"ר מילט. "כאשר מדובר בגוף, המצב דומה לנשים שבזמן היריון עלו וירדו במשקל - מן מצב ביניים מבחינת כמות עודפי העור בין מנותחים בריאטריים לנשים לאחר היריונות. יש פה גם פקטור של גיל. ככל שהגיל יותר מבוגר, העור פחות אלסטי".
מצוקה נפשית קשה
בעוד עודפי העור מהווים אתגר אסתטי, עבור רבים הם הופכים גם למעמסה נפשית אמיתית. התחושה היא שהגוף שתמיד חלמנו עליו חומק שוב מבין האצבעות, והנפש — שמצפה ליחס אחר מהסביבה — חווה אכזבה חוזרת. כשזה קורה בחדר הכושר, בחוף הים או מול מראה ביתית, חוסר הביטחון שוב מרים ראשו.
"יש השפעה מאוד גדולה על הדימוי העצמי", אומר ד"ר מילט. "אנשים שסובלים מעודפי עור ונמצאים בסביבת אנשים אחרים, בין אם לדוגמה, בחוף הים או בחדר הכושר, לא מצליחים להיראות טוב עם הירידה במשקל שלהם. זה גורם להם לחוסר ביטחון ממשי".
גם ד"ר פרידמן מאשרת שהמצוקה הנפשית יכולה להיות קשה, עד כדי כך שחלק מהמטופלות מתחרטות בדיעבד על עצם ההרזיה. "פתאום מתברר שאחרי הספירה היורדת של הקילוגרמים, יש עוד תחנה בדרך. יש לי מטופלות שאומרות: 'לו היינו יודעות איך ניראה עם עודפי העור, לא בטוח שהיינו יורדות במשקל", היא מספרת. "קפלי העור ממחישים להן את ההשמנה שהייתה, ולכן רק ירידה במשקל לא מספיקה – הן זקוקות לסגירת המעגל, אחרת הקושי הנפשי לא נעלם".
נעמה (39) חוותה את הקושי הנפשי על בשרה. בגיל 34 נכנסה לניתוח שרוול במשקל 130 ק"ג. כעבור שנתיים מצאה את עצמה שוקלת 75 ק"ג שחלק מכובד מהם הוא עור עודף.
"זה הדבר הכי מכוער בעולם" היא אומרת, "הכול נוזל ומעוות. אומנם הייתי שמנה מאוד קודם אבל לפחות העור שלי היה מתוח ונראה צעיר. עכשיו אני מתביישת בגוף שלי הרבה יותר ממה שהתביישתי בו לפני הניתוח. אני שוכבת עם בעלי עם חולצה שמסתירה את העור בבטן - כי בבטן זה הכי נורא. על ללכת לים אין בכלל מה לדבר, גם לא מכנסיים קצרים. אני מסתובבת עם מחטב גם בקיץ והוא "מחזיק" את העור במקום, מה שאומר שאני נראית מעולה עם בגדים אבל מתחת - אללה יוסטור. אנשים מחמיאים לי כל הזמן אבל אין להם מושג איך אני נראית בעירום".
בימים אלה, נעמה נמצאת בהליך בירוקרטי מול קופת החולים שלה שמטרתו לאשר ניתוח הסרת עודפי עור. "אני מחכה לזה הרבה יותר ממה שחיכיתי לניתוח שרוול. אני מרגישה שעברתי דרך ארוכה ושהתאמצתי אבל בינתיים, לא באמת נהניתי מהתוצאות וזה לא פייר. צריך להגיד לכל מי שמתחיל תהליך מהיר של הרזיה, בין אם בניתוח ובין אם בזריקות, שהדרך שלו לא מסתיימת במשקל היעד. שייקח בחשבון שמחכים לו ניתוחים כואבים כדי להיראות סבבה".
בטן, חזה, פנים
ויש גם – איך לא, אלמנט בריאותי, כפי שמתארת ד"ר דלית עמאר-לישה, מנהלת היחידה לעיצוב הגוף לאחר ירידה מאסיבית במשקל, במרכז הרפואי האוניברסיטאי הדסה עין-כרם.
"אנשים שירדו הרבה במשקל סובלים מעודפי עור שפוגעים באיכות החיים שלהם, וזאת כי קיים גירוי עורי משמעותי מתחת לקפלי העור, שיכול להוביל לפטרת ולאי-נוחות תפקודית משמעותית", היא אומרת. מצב זה הוביל לכך שבעשור האחרון נפתחו בבתי החולים מחלקות ייעודיות המציעות ניתוחים לעיצוב הגוף לאחר הרזיה.
"העניין הוכר כבעיה רפואית גרידא בקופות החולים בעשור האחרון, והיות שכך – רוב הניתוחים הללו מאושרים על ידי הביטוחים הכלליים של קופות החולים", מוסיפה ד"ר עמאר-לישה, זה מאפשר לרוב אוכלוסיית המטופלים במדינה שלנו לעבור את הניתוחים הללו במסגרת ציבורית".
9 צפייה בגלריה
פגיעה באיכות החיים. ד"ר דלית עמאר לישה
(צילום: University of Pittsburgh Medical Center, Pittsburgh, Pennsylvania)
אחרי שמבינים מה גורם לעודפי העור ומה המחיר הנפשי והבריאותי שהם גובים, נשאלת השאלה: איך מתחילים בכלל לטפל בכל זה? מסתבר שהתשובה לא תמיד אחת — קיים מגוון רחב של אפשרויות, והתהליך משתנה מאדם לאדם, בקצב ובשלבים שמתאימים לנסיבות הירידה שלו במשקל. ד"ר מילט, למשל, מציע במרפאתו תוכנית אישית בשם WLM – Weight Loss Makeover שמאגדת כמה פרוצדורות אפשריות ומאפשרת לכל אחד לבחור, יחד עם הרופא, את התמהיל המתאים לו ביותר.
"התוכנית מורכבת הרבה פעמים מכמה דברים ביחד — גם ניתוחים, גם הזרקות", מסביר ד"ר מילט. "היא מתבצעת בשלבים, באופן שמתאים לקצב הירידה במשקל של כל אחד כי תהליך הירידה במשקל הוא אינדיבידואלי ומשתנה מאדם לאדם - חלק מהדברים אפשר לעשות כבר במהלך הירידה במשקל, ואחרים אנחנו מעדיפים לבצע בסיומה".
שלושת הסוגים הנפוצים ביותר של ניתוחים לעיצוב הגוף לאחר ירידה במשקל מתמקדים בשלושה אזורים עיקריים שנפגעים כתוצאה מהירידה במשקל – בטן, חזה ופנים. כמובן שלכל ניתוח מגוון וריאציות שונות הנבדלות בהיקף האזור המנותח והמטרה העיקרית.
ניתוח מתיחת בטן, למשל, מטפל בעודפי העור באזור הבטן. הוא יכול להיות להתבצע בהיקף קטן (מיני מתיחת בטן), היקף גדול יותר (מתיחת בטן קלאסית) או אף להתרחב בהיקפו לאזור המותניים הגב התחתון והישבן (מתיחת בטן היקפית).
בנוסף למתיחה של העור, בניתוחים אלה כמעט תמיד משולבת גם שאיבת שומן לעיצוב הבטן. "תחשוב שהשומן מפוזר בצורה לא אחידה ואצל חלק מהאנשים יש הצטברויות באזור הגב והמותניים. שאיבת השומן משלימה את כל התהליך הזה", אומר ד"ר מילט.
גם החזה הנשי, כאמור, לא נשאר מאחור. "ניתוחי חזה אחרי ירידה במשקל מתמקדים בהרמה של החזה — כלומר, עיצוב שלו עם הרקמות הטבעיות הקיימות. באופן כללי, אנחנו רואים שנשים רוצות היום חזה יותר קטן, ואפשר לעצב ולתת חזה מלא וקטן על ידי הרמה שלו. זה נותן תוצאה יפה וטבעית שלא דורשת תחזוקה לאורך שנים, וללא שתלים", מסביר ד"ר מילט. במקרים שבהם המטופלת בכל זאת מעוניינת בנפח גדול יותר מוסיף ד"ר מילט כי "במקרה הזה, עומדות בפנינו שתי אפשרויות: הזרקות שומן או הגדלת חזה באמצעות שתלים".
אך הגוף אינו היחיד שמושפע מאובדן הקילוגרמים — הפנים הן גם חלק בלתי נפרד מהסיפור, וכמו שכבר הוזכר קודם לכן, לעיתין הן הסימן הראשון שמתריע על סימני ההרזיה.
"השימוש בתרופות הרזיה משפיע בעיקר על השומן בפנים. בעולם יש היום טרנד של מתיחות פנים, אבל לא פעם הזרקות שומן לאזורים ספציפיים מסוגלות למנוע את הצורך במתיחת פנים קלאסית. למתיחת פנים סוגים שונים: יש כאלה שמטפלות רק בפנים, אחרות כוללות גם את הצוואר, ויש שמתמקדות באזורים כמו העיניים והעפעפיים".
מעבר לכך, למעשה כל אזור המתאפיין בעודפי עור מרובים, ניתן לטפל בו בניתוח. "אנחנו מבצעים ניתוחים לזרועות, חזה גברי ונשי, גב עליון, גב תחתון, מותניים, צדי הגוף, ירכיים גם צידיות וגם פנימיות", מוסיפה ד"ר עמאר-לישה.
ציפיות ריאליות
עם הזינוק בשיעור הביקוש בשנים האחרונות, גם הפתרונות לעיצוב הגוף התקדמו בקצב מרשים – לא עוד הליכים כבדים עם סיכון גבוה, אלא טכנולוגיות מודרניות ושיטות מושכלות שמבטיחות החלמה מהירה.
"נושא הבטיחות הלך והשתפר מאוד", מסכימה פרידמן. "מדובר פה בניתוחים מאוד בטוחים עם שיעור סיבוכים נמוך, עם אפשרות לנתח מספר אזורים בו זמנית וחזרה מהירה לפעילות שגרתית ולניידות".
גם נושא הצלקת הניתוחית – פקטור שמהווה נושא לחשש בקרב כל מטופל הניגש לניתוח השתפר לא מעט. "חשוב לזכור שאנחנו עושים טרייד אוף - משפרים אזור מסוים, כלומר מסירים עודפי עור, אך במחיר של צלקת, ולכל בנאדם יש את הגנטיקה שלו - כל גוף מרפא צלקות לפי התכונה של ריפוי צלקות הספציפית לאותו גוף", מסבירה ד"ר פרידמן.
"עם זאת, קיימים היום שיפורים טכנולוגיים מדהימים שיודעים לתת מענה איכותי לכל מטופל ומטופלת ולאפשר צלקות שבהחלט ניתן לחיות איתן. אצלי למשל, יש מרכז לייזר שנותן מענה".
איך קובעים אם מטופל מתאים לניתוח כזה? האם יש קריטריונים רפואיים או אסתטיים ברורים?
ד"ר פרידמן: "ראשית נתחיל עם זה שהמטופל יבקש עזרה מאיתנו — זאת אומרת, הוא מרגיש שעודפי העור גורמים לו לאי נוחות, והוא מעוניין לנתח. הקריטריון השני זו נוכחות של עודפי עור אמיתיים. משם אנו מתקדמים הלאה לכשירות רפואית — האם המצב הבריאותי של המטופל או המטופלת מאפשרים לנו לעשות את הניתוח - אם יש מחלות רקע לא מאוזנות — צריך לאזן אותן לפני.
"המטופלת או המטופל צריכים לבוא עם BMI שהוא פחות מ-35, ועם משקל יציב לפחות שלושה חודשים. בנוסף, במידה והמטופלת או המטופל מעשנים — צריך להפסיק לעשן. אם יש מחלות רקע רפואיות — צריך לאזן אותן. ואנחנו אפילו מפסיקים כל מיני תוספי מזון שעלולים לפגוע במנגנון קרישת הדם, כמו מגנזיום, אומגה 3".
ומה לגבי מוכנות נפשית?
ד"ר פרידמן: "בגלל שהניתוחים האלה הם ניתוחים אלקטיביים — הם צריכים להתבצע בתקופה של מוכנות נפשית מקסימלית וגופנית. אם היו קשיים נפשיים, אם היה חוסר איזון נפשי, נרצה לוודא שהמטופלת או המטופל מגיעים עם מספיק רזרבות נפשיות כדי לטפל בעצמם לאחר הניתוח ואפילו ליהנות מתקופת ההחלמה".
למרות שהניתוחים לעיצוב הגוף הפכו לפופולריים ובטוחים יותר מאי פעם, חשוב לזכור שמדובר בפרוצדורות ניתוחיות לכל דבר – עם כל המשתמע מכך. זה אולי נראה זוהר באינסטגרם, אך מאחורי הקלעים של חדר הניתוח עומדת מערכת שלמה של הכנות קפדניות, שנועדה להבטיח שההליך יעבור בצורה חלקה ובטוחה ככל הניתן.
"קיימים סיכונים כלליים שכרוכים בניתוחים שנעשים בהרדמה כללית. היות שהניתוחים הללו הם ממושכים, גם ההרדמה הכללית היא ממושכת. לרוב אנחנו מבצעים גם שינויי תנוחה במהלך הניתוח", מאשרת ד"ר עמאר-לישה.
"מסיבה זו ההכנה הטרום־ניתוחית צריכה להיות מלאה ומוקפדת. אנחנו עושים 'ריבוד גורמי סיכון' — עוברים מחלה־מחלה או גורם סיכון של כל מטופל ומנסים לאזן אותו בצורה מקסימלית. עם זאת יש לציין כי הסיכון אמנם קיים, אך הוא די סטנדרטי בהשוואה לכל ניתוח אחר בהרדמה כללית ממושכת".
מהו פרק הזמן הממוצע להחלמה מלאה?
ד"ר עמאר-לישה: "פרק הזמן הוא חודש, כשיש שלבים להחלמה. בשלב הראשון, לפחות אצלנו בהדסה, אנחנו משאירים את המטופלים באשפוז למשך שלושה ימים בממוצע לאחר הניתוח. לאחר מכן המטופל משוחרר הביתה, וההנחיות בשחרור הן למעשה מנוחה מלאה בבית במשך חודש ימים, הימנעות מכל פעילות גופנית מאומצת, מנשיאת משאות כבדים למעלה משלושה קילו - וכל פעילות שיכולה לגרום למאמץ אפילו קל. אם הניתוח התבצע באזור הבטן יש ללכת עם כיפוף קל. בנוסף יש ללבוש חבישת לחץ על האזור שנותח".
מה לגבי הציפיות? למה אפשר לצפות מניתוח כזה?
ד"ר עמאר-לישה: "תיאום ציפיות בין הרופא המנתח למטופל זו הסוגיה הכי חשובה בניתוחים פלסטיים אסתטיים בכלל, ובניתוחים המשחזרים של עיצוב הגוף בפרט. לעיתים הוא מתפרש אצלנו על פני מספר פגישות לפני הניתוח, וכולל שימת דגש על התוצאות הצפויות מהניתוח".
איך זה מתבצע?
ד"ר עמאר-לישה: "במילים פשוטות: על מטופל להבין שנתוני הגוף שלו הם אלה שמכתיבים את התוצאה הסופית, ולא איזשהו מודל גופני לא בר־יישום. זאת אומרת, לא ניתן להראות לרופא תמונה של דוגמנית, למשל, ולצפות שיפסל את הגוף שלהם בהתאם. אנחנו עושים את המקסימום כדי להגיע לעיצוב גוף אסתטי מקסימלי ומשביע רצון. הרוב המוחלט מרוצה.
"למשל אצל גברים, הציפייה היא להיות מסוגלים ללבוש חולצה בתוך המכנסיים מבלי שעודפי העור והשומן יבלטו במתאר הבגדים. נשים רוצות להיות מסוגלות ללבוש בגדים יותר צמודים, כמו שמלה ודברים כאלה, ולהרגיש יותר בטוחות בעצמן — והדבר הזה מושג בניתוחים שלנו. ברגע שהציפיות הן מציאותיות, אז רמת שביעות הרצון היא כמעט מקסימלית. הם חוזרים לעוד ועוד ניתוחים".
אמנם הדרך אל הניתוח אולי ארוכה ומלווה לא פעם בחששות, שאלות ואפילו פחדים, אבל ברגע שהתחבושות יורדות, הבצקות מתפוגגות והתוצאות נחשפות – ההתרגשות מגיעה לשיא. עבור מי שעברו תהליך ירידה משמעותי במשקל, מדובר הרבה מעבר לאסתטיקה: הניתוחים האלה הם לא פחות מאשר הגשמת חלום והשלמת מהפך חיים.
