כל הורה ומורה נתקלים בהתפרצויות זעם של ילדים ובני נוער בתדירות משתנה. הדרך למניעתן או למתונן מתחילה בזיהוי והבנת מקור ההתפרצות הרגשית. לעיתים, התגובה האוטומטית של ההורים דווקא מחמירה את המצב, מעצימה את ההתפרצות ומונעת מהילד לפתח יכולות ויסות רגשי.
הסיבות להתפרצויות מגוונות. חלקן ביולוגיות כמו הפרעות קשב, לקויות למידה, חוסר איזון הורמונלי, כאב כרוני או הפרעות פסיכיאטריות, שדורשות בירור רפואי. למשל, טיפול בחוסר איזון בבלוטת התריס עשוי להפחית התפרצויות ולשפר את מצב הרוח.
במקביל, התפרצויות עשויות לנבוע מגורמים סביבתיים ורגשיים כמו רעב, עייפות, קושי בעיבוד חושי – רגישות לרעש, אור ומגע, סגנון הסמכות ההורית, תחושת חוסר אונים, סוד שהילד מסתיר, הערכה עצמית נמוכה, חרדה, דיכאון ומצבי חוסר אונים שבהם הילד אינו יכול להביע כעס ומחאה על עוולות שהוא חווה.
אז איך אפשר לעזור לילדים ולמנוע את ההתפרצויות? הכול מתחיל בזיהוי מקורות ההתפרצות. לאחר מכן, ישנן מספר פעולות חשובות שיתרמו לרווחה נפשית ויסייעו במניעת התפרצויות בעתיד.
להעריך, לעודד אבל לא לשכוח לשים גבול
זיהוי ושינוי מחשבות שמעוררות מצוקה יכולים לשנות את החוויה הרגשית. למשל, אם הילד כועס כי חברו לא הגיע לשחק איתו, ניתן לעזור לו להבין שהחבר בחר לבלות עם סבתו, ולא מתוך דחייה כלפיו. שינוי הפרשנות מסייע להפחית תחושות של כעס ואכזבה.
חשוב גם לזכור לפעול להבעת הערכה חיובית שאינה מותנית – להעריך ילדים על מאמציהם ולא רק על הישגיהם, ולעודד הצלחות בתחומים שהם בוחרים, גם אם אינם תואמים את המלצות ההורים. מבוגרים רבים מעידים כי לו רק היו שומעים מהוריהם שהם גאים בהם, הדבר היה משפר את ביטחונם העצמי. לעומת זאת, ביקורת מתמשכת תורמת להערכה עצמית נמוכה. כפי שאמרו מבוגרים ששיקמו את ביטחונם העצמי: “אילו שמעתי מאבא שלי שהוא מעריך אותי”, או “אם רק ההורים היו אומרים לי מדי פעם שהם גאים בי”.
אל תשכחו גם להציב גבולות – הורים צריכים לקבוע כללים ברורים, תוך הפגנת אהבה, הבנה ויכולת הכלה. סמכות הורית אינה מבוססת רק על דרישות וציפיות, אלא גם על אמפתיה כלפי הקשיים של הילד. היא צריכה לכלול התנהלות ברורה עם הילדים – הצבת כללים וגבולות, דרישה עקבית ואחידה מצד ההורים – לצד קרבה אישית, אהבה ללא תנאי, הבנה ויכולת הכלה. הורה סמכותי יודע לבטא את ציפיותיו, אכזבתו או כעסו כשילדיו אינם עומדים בדרישות, תוך הפגנת אמפתיה לתסכולים ולקשיים שהם חווים.
״אף אחד לא מכיר את הילד שלי כמוני, אין לי צורך בהדרכה״ – זה משפט נפוץ שאפשר לשמוע כמעט מכל הורה. אז נכון, איש כנראה לא מכיר את ילדכם כמוכם, אבל באותה מידה אין לכם כהורים את כל הידע והכלים שאנשי מקצוע יוכלו להעניק לכם. קבלת הדרכה הורית מאפשרת לזהות בעיות מוקדם ולפתור אותן לפני שהן מחמירות. שינוי קטן בהתנהלות מול הילד עשוי להביא לשיפור משמעותי בהתנהגות וברווחת הילד והמשפחה. הדרכה הורית עשויה להוביל לשינויים קטנים בגישה, אך השפעתם יכולה להיות מהפכנית ולשפר לא רק את תפקוד הילד, אלא גם להביא לרווחה ושלווה להורים.
עודדו את תרבות בקשת העזרה של הילד בבית ובכיתה. כאשר אנחנו נתקלים במשימה שנראית קשה או מורכבת, אנחנו מתמודדים או מוותרים על ההתמודדות בהתאם לתחושת המסוגלות והמוטיבציה שלנו. היכולת שלנו לבקש עזרה והנכונות לקבלה ולהסתייע תאפשר לנו לחוות תחושת יכולת, סיפוק והנאה.
ולבסוף, חשוב לזכור שמשחקים הם כלי משמעותי ללמידת נורמות חברתיות. המשחק הוא למעשה אימון במיומנויות של שליטה עצמית, עבודת צוות, משמעת, דחיית סיפוקים והתמודדות עם תסכולים – כמו הפסד. ילד שלומד לכבד את חוקי המשחק יתקשה פחות בכיבוד כללים במסגרת החינוכית. מעבר לכך, המשחק מפתח מיומנויות נוספות כמו הצבת יעדים לטווח ארוך, תכנון והתמודדות עם חוויות של אי הצלחה – כלים חשובים שילוו את הילד גם בעתיד.
הכותב הוא מחבר הספר "כלים יישומיים בהורות ובחינוך ברוח מודל הדבש", פסיכותרפיסט CBT, מרצה בבית הספר לחינוך במכללה למנהל ומנהל כפר הנוער כנות-נעמת
