מה הייתם עושים עם שאריות של סלק, עלים של צנון או סיבי קוקוס? סביר להניח שהייתם זורקים אותן לפח - וחבל. סדרת מחקרים חדשה מציגה דרכים מפתיעות להפוך את הפסולת הזו לאוצר של ממש: ממוצרים חקלאיים ידידותיים לסביבה, דרך רכיבים לתעשיית התרופות והקוסמטיקה – ועד חומרים שמועילים למעיים שלנו.
המחקרים פורסמו בכתבי העת של האגודה האמריקאית לכימיה (ACS), ומציגים ארבע דוגמאות. כך למשל, עיסת הסלק שמופקת בתהליך ייצור סוכר - ומהווה כ-80% מהצמח - נחשבת בדרך כלל לשארית חסרת ערך. אלא שחוקרים גילו שאפשר להפוך אותה לחומר שמפעיל את מערכת ההגנה הטבעית של צמחים. בניסויים שבוצעו על חיטה, נמצא שהתוצאה היא פחות זיהומים פטרייתיים - ובעיקר פחות צורך בשימוש בחומרי הדברה.
גם בתחום השתילה נמצא פתרון מפתיע וירוק יותר מהמקובל. במקום להשתמש בכבול, חומר שתילה נפוץ שמופק מביצות וידוע כמזיק לסביבה, החוקרים הציעו חלופה מפתיעה: סיבי קוקוס שעברו עיבוד טבעי על ידי רב-רגליים. השילוב ביניהם לבין חומרים צמחיים נוספים יצר קומפוסט שתמך בצמיחה בריאה של שתילי פלפל – ביעילות דומה לזו של תערובות כבול מסורתיות, אבל בלי המחיר הסביבתי.
בתחום הבריאות, עלי הצנון - אלה שלרוב נזרקים - מתגלים כמזינים יותר מהשורש עצמו. הם עשירים בסיבים ובתרכובות ביו-אקטיביות כמו נוגדי חמצון, ובניסויים שנעשו על בעלי חיים ובמעבדה, הם קידמו את הגידול של חיידקי מעיים מועילים. המסקנה: ייתכן שהם יכולים לתרום גם לבריאות העיכול של בני אדם.
הפתעה נוספת הגיעה מעלי סלק, שבעזרת טכנולוגיה חדשה שומרת על התרכובות הביו-אקטיביות שבתוכם. החוקרים יצרו קפסולות קטנטנות על בסיס תמצית עלי סלק וביו-פולימר טבעי, וגילו שהן שומרות על היציבות והאפקטיביות של נוגדי החמצון - יותר מאשר החומר הגולמי עצמו. בזכות זה, הן מתאימות לשימוש בתעשיית המזון, התרופות והקוסמטיקה – למשל בקרמים לפנים שמבוססים על רכיבים טבעיים.
המחקרים האלה ממחישים עד כמה כדאי לבחון מחדש את מה שנראה לנו מובן מאליו – ואולי להפסיק לזרוק לפח רכיבים שיכולים להועיל לבריאות שלנו ולעולם כולו.
