בסלון של בית קטן בגבעתיים מתאספים 10 גברים. הם יושבים במעגל, יש מנחה וכולם דרוכים. הבמה פתוחה, הראשון מקבל שתי דקות לספר מה שלומו, אבל לא מצליח למלא אותן. אחרי דקה של שקט הם עוברים לגבר הבא. וככה הם נעים בין אחד לשני, חלק מצליחים למלא את הזמן, אחרים אפילו כמעט גולשים ממנו, ויש כאלה שאחרי משפט וחצי משתתקים.
הזמן עובר והאווירה מפשירה. הכול על השולחן: משפחה, ילדים, בעיות בעבודה, תסכולים, חלומות, סקס ופורנו, זוגיות, הדברים שהם מתחרטים עליהם והדילמות לעתיד. השיחה מעלה הילוך, חלק מזדהים עם הבעיות והדילמות, אחרים לא מבינים על מה הם מדברים, אצלם זה לא קורה. אצלם קורה משהו אחר, שאולי רק חבר אחד במעגל יכול להבין, אבל זה מספיק – זוג עיניים אחד שמבין אותך.
שעתיים וחצי עוברות, המעגל מתפזר והם לוקחים הביתה לא רק תובנות חדשות, אלא בעיקר את התחושה שמישהו שמע אותם, הם לא לבד. הלבבות קלים יותר בדרך החוצה, עד השבוע הבא.
אלכס טוביס, מנחה ומשתתף במעגלים, אומר כי "גברים מגיעים למעגל בשלוש דרכים עיקריות – המלצה מחבר שזה עשה לו טוב, הכוונה מבת זוג או לאחר משבר. לצערי, הרבה גברים מסכימים לקבל עזרה ולהיתמך רק כשנהיה להם ממש קשה, וגם אני לגמרי הייתי במקום הזה".
לדבריו, "במקרה שלי המשבר היה הגירושים. כשהתגרשתי ידעתי שאהיה בלחץ כלכלי, שזו תהיה מכה עבור הילדים, שאני מאבד את האישה שאני אוהב שהייתה גם החברה הכי קרובה שלי. לא ידעתי שאני אאבד גם את רוב החברים שלי על הדרך, כי החברים המשותפים שלנו הזדהו יותר עם המצוקה שלה מאשר עם שלי".
איך התמודדת עם המשבר?
"ידעתי להסתיר את המצוקות שלי באופן מאוד יעיל. שידרתי שאני בטוב, שאני בסדר, אבל בעצם הרגשתי מאוד בודד. זכרתי את הרעיון שאישתי דאז והמטפלת הזוגית שלנו הציעו לי – ללכת למעגל גברים. דמיינתי גברים חלשים, חסרי אופי. לא חזקים כמוני. זלזלתי בקונספט הזה. אבל אחרי שכל החיים התפוצצו לי בפנים אמרתי לעצמי – יאללה, בוא ננסה. מה יש לי להפסיד. מאוד הופתעתי מהגברים שראיתי סביבי כשהגעתי למפגש הראשון שלי. הם היו פשוט גברים רגילים. עובדים בעבודות רגילות, בגילים שונים. כאלו שהייתי יכול לראות בשולחן לידי בפאב, אולי במילואים. ההבדל היה שהם ישבו במעגל ולא דיברו על ספורט או פוליטיקה. הם לא הוציאו קיטור על האישה והפכו את עצמם לקורבן. היה נראה שהם מסוגלים לדבר על מה שבאמת עובר עליהם. בגוף ראשון. הם דיברו על הקשיים שלהם, התסכולים, וגם על מה שטוב להם בחיים. הכי התרשמתי שהם הקשיבו אחד לשני ושאלו שאלות מתעניינות. לא ניסו למצוא פתרון או להציע עצות. פשוט היו אחד עם השני במין אכפתיות והבנה".
"גדלתי בברית המועצות. שם חינכו אותי שהדבר הכי טוב שאני יכול לעשות עם הגוף שלי זה להפוך אותו לגופה כשאני מקריב למען המולדת. זה לא כל כך השתנה כשבאתי לארץ"
ואיפה אתה נכנסת למעגל ממש?
"באיזשהו שלב גם אני אזרתי אומץ ושיתפתי את מה שעובר עלי. סיפרתי שהתגרשתי לא מזמן, ובמקום לתת לעצמי זמן לעכל את זה אני מוצא את עצמי מלא שעות באפליקציות של היכרויות, בלי שאני מרגיש שיש לי משהו טוב להציע שם למישהי כרגע – חודשים ספורים אחרי הפרידה שאני עוד כואב אותה כל כך. הייתי בטוח שישפטו אותי, שאצא מוזר. במקום זה קיבלתי 'ברור אחי. מכירים את זה. קשה לא לברוח לזה'. הרגשתי שירד לי טון מהכתפיים. חזרתי הביתה ושחררתי מהאפליקציות".
ואיך הגיעה התובנה שאתה יכול גם להנחות מעגלים?
"תמיד הייתי טוב בללמד ולהחזיק קבוצות וגם החבר'ה במעגל נתנו לי פידבק שמה שאני מביא למעגל, והאופן שבו אני מדבר הוא משמעותי להם. החלטתי ללכת ללמוד הנחיית מעגלים באוניברסיטת תל אביב, והתחלתי להנחות את המעגל הראשון שלי כבר תוך כדי הלימודים".
אנחנו מדברים על גברים, אבל גם נשים יכולות להיות מתוסכלות ומלאות בדילמות. מה ההבדל?
"לנשים יש חוסן בכך שהן מדברות יותר, מוכנות לחשוף את החולשות שלהן מול החברות והמשפחה. מותר להן להיות עצובות, לבכות, לפחד ולדבר על זה. כגבר קלאסי, הרגשות שבאמת היו זמינים לי לרוב זה רק שמחה וכעס, ואולי קצת עצב. לא הצלחתי כמעט להביא את עצמי לבכות. למשל, כשהיו אזעקות והבת שלי פחדה, ירדתי עליה ואמרתי לה 'אנחנו מוגנים, מה יש לפחד?'. הפחד שלה הלחיץ אותי ולא הצלחתי להרגיע אותה. זה מצב שהיה מבחינתי בלתי נסבל, כי הבת שלי תמיד אמורה להרגיש מוגנת כשהיא לידי, אחרת איזה מין אבא אני שלא מצליח לספק לבת שלי תחושת ביטחון? מה שהלחיץ אותי זה לא הטילים והאזעקה, אלא החוסר אונים שלי בתור אבא, וזה רגש שלא ידעתי להתמודד איתו, הדחקתי אותו והוא אוטומטית הופנה ממני החוצה, בצורת כעס על הילדה שלי".
איך מרגיעים ילדים? קודם כל זה תלוי בך
טוביס הוא מורה לציור ורישום בבצלאל ומקומות נוספים ואמן בעצמו. לאורך השנים הוא מצא חיבור לעולם ולעצמו דרך הציור והיצירה, אבל זה לא הספיק כדי להוציא אותו מהמסלול שאליו הוא אפילו לא ידע שהוסלל: "גדלתי בברית המועצות. שם חינכו אותי שהדבר הכי טוב שאני יכול לעשות עם הגוף שלי זה להפוך אותו לגופה כשאני מקריב למען המולדת. זה לא כל כך השתנה כשבאתי לארץ. בשביל שאתה תרגיש ככה, אתה צריך להיות מנותק מהגוף שלך ברמה מסוימת, אתה צריך להיות מנותק מפגיעות. אתה לא אמור להרגיש פחד וחוסר אונים. אתה אמור או להיות שמח, או כשמישהו מתקיף אותך להרגיש כעס".
"כל הקטע של המעגל הוא שאתה לא צריך לחפש פתרון. גם הרצון לחפש פתרון הוא חלק מהסללה מגדרית מאוד חזקה. גבר ברגע שהוא שומע בעיה הוא מחפש פתרון בשבילה. לפעמים אתה צריך להישאר זמן מה עם הבעיה כדי לדעת איך להתקדם איתה, או לפעמים צריך לשתף אותה ולשמוע איך אחרים חווים אותה"
ואיך המעגל גברים עוזר לך פה?
"בכמה דרכים. קודם כל ההבנה שזה לא רק מנגנון שלך. לפני כשנה גבר צעיר באחד המעגלים שהנחיתי הביא משהו שהזכיר לי את עצמי. הוא סיפר לנו איך ביום של המפגש הוא היה צריך לחזור מהעבודה בשביל להיות עם הבת שנתיים שלו כשאשתו לא הרגישה טוב. הוא סיפר איך הוא יצא לטייל עם הילדה, ניסה לקחת אותה לפארק, למגרש משחקים, לעשות איתה בבית דברים שהיא אוהבת, אבל היא פשוט לא הצליחה להירגע והוא לא ידע כבר מה לעשות, וכשהוא היה צריך לצאת למעגל הילדה נצמדה אליו והוא משך אותה מעצמו בכוח ובכעס, בתנועה חדה. במעגל הוא דיבר על כמה נורא הוא מרגיש על התנועה הזאת כלפי הבת שהוא הכי אוהב בעולם. ואז חבר במעגל מניח לו יד על הכתף ואומר לו – 'אני כל כך מבין על מה אתה מדבר אחי. למרות שאתה עושה את כל המאמצים הסוללה שלך הולכת ומתרוקנת ובסוף כבר לא נשאר ממנה כלום. קורה גם לי'. ואז עוד חבר מזדהה איתו, ואז עוד אחד".
הסיטואציה שאתה מתאר מוכרת לרבים, אבל מה הפתרון?
"אז אני אמרתי לו ששמעתי על הרבה דרכים יצירתיות בהן הוא ניסה לשפר את מצב רוחה של הבת שלו, אבל בכל הסיפור שלו לא שמעתי אותו חושב פעם אחת מה יעשה לו נעים, בלי קשר לילדה שלו. הורים שמחוברים לעצמם לא צריכים לשבור את הראש איך להרגיע את הילד שלהם. הם יידעו להכיל את זה שהילד בוכה, יחבקו אותו, יהיו איתו גם כשלא נעים לו. לא יבהלו מזה. לא ינסו לפתור את זה, אלא אם כן זה באמת איזה מצב אקוטי או רפואי. וזה פשוט יעבור. אבל אתה לא יכול להרגיע ילד כשאתה חסר אוויר בעצמך. כשאתה לא יודע לעצור ולשאול את עצמך רגע – איך אני מרגיש? מה שלומי היום? וזה חלק מאוד חשוב ממה שעושים במעגל – עוצרים לשאול מה שלומי. ככה אתה לומד להיות חבר יותר טוב של עצמך, אבא יותר מיטיב קודם כל לעצמך, וכל הקשרים הקרובים שלך מרוויחים מזה – ילדים, בת זוג, חברים".
לטפל בעצמך זה תמיד טוב, אבל למה אני צריך לשתף בבעיות שלי אנשים זרים, לא יותר קל להיפתח עם מטפל אחד?
"יש כמה סיבות, אבל בראש ובראשונה היכולת לקבל הזדהות ותמיכה מאנשים שמבינים בדיוק על מה אתה מדבר ואיך אתה מרגיש. אני הבאתי משהו שאני מתבייש בו וגיליתי שאני לא לבד. זה לא רק צרת רבים חצי נחמה, זה גם הבנה של המנגנונים שלי, זה להבין שזה לא משהו שדפוק אצלי ספציפית. אם אני מבין את המנגנון הזה, אז אני יכול גם, אם אני מצליח להסתכל עליו מהצד, להתחיל להזיז אותו אצלי, להיפרד ממנו, להתחבר שוב לעצמי, לסמוך על הקול הפנימי שלי שוב".
זאת אשתי או מישהי סקסית מבחוץ?
אחד הנושאים הכי מדוברים במעגלים הוא כמובן זוגיות וסקס. כמות התסכולים, חוסר הבהירות והחיכוכים הקטנים בין בני זוג, היא בלתי נגמרת.
באחד המעגלים העלה מישהו את אחת הדילמות הקלאסיות: הקושי שלו להפריד בין העובדה שאשתו היא גם יצור מיני אבל גם אמא ואשת משפחה. אחרים שיתפו שגם אצלם יש הפרדה בעייתית – הם אוהבים את האישה שלהם, אבל נמשכים מינית דווקא לנשים אחרות, שמייצגות משהו אחר, מיני ויצרי יותר, רחוק מענייני היום יום.
"דיברנו על זה, ניסינו להבין מאיפה נובע הפיצול הזה והתמודדנו עם ההפרדה הזאת של אישה-חברה מול אישה יצרית. זה עובד אגב גם אצל נשים – האבא החמוד והיציב מול 'הבאד בוי' של השכונה. אחרי שאתה מבין שאתה מוסלל לחשיבה התבניתית הזאת, יותר קל לך לחבר באותה אישה את שני החלקים האלה", מסביר טוביס.
אבל עצם הדיבור על זה הוא חלק מהתהליך, מחיפוש הפתרונות?
"להציף את זה ולדבר על הכול, זה כבר תורם הרבה מאוד. הבנה שעוד הרבה גברים מתמודדים עם אותן דילמות ותסכולים מאפשר לרבים להבין שזה משהו שהוא גדול מאיתנו, שלא בחרנו בו ואפשר אולי ללמוד לבחור אחרת".
זה לא מתמטיקה. להרבה דילמות ובעיות רגשיות אין פתרונות של אחד או אפס.
"נכון. כל הקטע של המעגל הוא שאתה לא צריך לחפש פתרון. גם הרצון לחפש פתרון הוא חלק מהסללה מגדרית מאוד חזקה. גבר ברגע שהוא שומע בעיה הוא מחפש פתרון בשבילה. לפעמים אתה צריך להישאר זמן מה עם הבעיה כדי לדעת איך להתקדם איתה, או לפעמים צריך לשתף אותה ולשמוע איך אחרים חווים אותה. אנחנו לא יכולים להעלים את הבעיות, אבל אנחנו יכולים לשקף לך שלכולם יש נושאים לא פתורים, שכולם כועסים לפעמים ולכולם יש פערים מול הציפיות לגבי איפה הם חשבו שהם יהיו בחיים. וזה בסדר גמור".
אז אולי המילה שאני מחפש פה להשלים את הטיעון שלך זה השלמה?
"זה השלמה, זה חיבור. כשאני לבד עם הדבר הזה זה מאוד קשה, אבל אם אחרים שומעים אותך זה יכול לקבל מקום אחר. כל מה שיושב עליך יכול לקבל עכשיו מבט מעיניים טובות ואחר כך אתה תיכנס לאותה סיטואציה עם הרבה יותר אוויר".
"אני פה בגלל אשתי"
מעגלי גברים תפסו תאוצה בעשור האחרון, והם כנראה יתחזקו עוד יותר על רקע המתחים הנפשיים שיצר המצב הביטחוני ואולי בעיקר עבור חיילים ואנשי מילואים שעברו תקופות קשות מאוד בשדה הקרב.
טוביס מספר בחיוך כי למרות שגברים רבים כבר מבינים את החשיבות ואת הכוח של המעגל, רובם עונים לשאלה למה הם נרשמו לזה עם התשובה הקלאסית: "אשתי שלחה אותי".
אשתי שלחה אותי זאת נקודה פתיחה טובה או לא טובה?
"מה שחשוב לי זה שהוא יהיה שם, שהוא יבוא, לא משנה לי הסיבה, העיקר שיגיע. זה לא קל לשכנע גברים להיכנס לתהליך כזה של התפתחות אישית. אחת התגובות הילדותיות הכי נפוצות היא הומופוביה, אנשים שחושבים שהמעגלים מתכנסים כדי לממש תשוקות הומו-אירוטיות מודחקות. יותר קל להם לדמיין דבר כזה, למרות שזה מאוד רחוק מהמציאות, מאשר גברים בדיוק כמוהם שמדברים שיח רגשי".
בסוף יש לך עשרה חבר'ה מאוד שונים, כל אחד בא מאיזה מקום אחר. איך אתה מייצר דינימיקה בין אלה שמנסים להשתלט על המעגל לבין אלה שהם יותר זבוב על הקיר?
"באופן כללי יש חשש טבעי לגבי 'השכנים בבניין החדש' - הגברים שאפגוש במעגל. גם אחרי כמה פגישות ראשונות יש שיגידו לי בפרטי – 'שמע, אני לא בטוח שהאנשים שם מתאימים לי. הם נראים לי בעייתיים, אני במקום אחר בחיים'. זה ממש טבעי שלוקח זמן להתחבר ולבנות בטחון בקבוצה. גבר שיביא סיפור אישי טראומתי במפגש הראשון או השני עלול להפנות את הקבוצה נגדו. מנגד, אותו סיפור במפגש חמישי-שישי יכול להתקבל כמשהו פורץ דרך ויעמיק את השיח במעגל, יאחד אותו. אני אומר לחבר'ה במעגלים שלי 'לא לקפוץ ראש' על ההתחלה, אפשר וטוב לשמור על עצמי. וזה גם יתרון של קבוצה – שאני יכול פשוט לשבת בשקט ולהקשיב עד שאהיה מוכן לדבר. בסוף כולם נכנסים פנימה".
סלח לי על השאלה הגברית, אבל אוקי הגענו, קילפנו קצת שכבות, דיברנו, יש פה שיח, המנחה נתן את שלו - בסוף אני אמור לצאת מהמפגש עם פתרונות?
"לא, זה לא עובד כזה ישיר. הידיעה שיש מקום לכל החלקים שלי – זו ידיעה יותר חשובה מכל פתרון של בעיה. במעגל היכולת להקשיב מתפתחת, היכולת להביא את מה שיושב עלייך עם פגיעות ואחריות ולא בכעס. זה מאוד משפר את היכולת שלנו להיות בקשר והאיכות של הקשרים שלנו זה הדבר הכי משמעותי שיש לנו בחיים. החיבור בין אנשים יכול להוביל אותך לחיבור עמוק יותר עם עצמך ומשם, להרגשה שיש לך מקום בעולם. תובנה מאוד חשובה, שיוצאים ממנה בקבוצות, היא שבסופו של דבר אין מקום אחר שיפתור לי את הדילמות. זה אני, זאת גם אחריות שלי, לפתור לעצמי את הדברים, להיות בצורה יותר מיטיבה עם עצמי. לגבי עצמי אני יכול להעיד שאני במקום אחר. אני מרגיש שהנוכחות שלי בעולם נוחה יותר".
