ילדה בכיתה ח' סיפרה בדמעות לאמא שלה שחברה טובה הוציאה אותה מה- close friends באינסטגרם (אל תרגישו רע אם אתם לא יודעים מה זה אומר - באינסטגרם אפשר ליצור רשימת חברים קרובים שרק הם חשופים לחלק מהסטורי שעולה). נשמע כמו דרמה נורמטיבית של גיל ההתבגרות לא? אין מה להתרגש, תמיד יש ויכוחים ואי הבנות.
אז זהו, שלא. זוהי רק דוגמה אחת מיני רבות למה שאנחנו המבוגרים לא מבינים. הרי בעולם הפיזי בני נוער לא אומרים אחד לשני ''תדע לך שלאחרים אני מספר דברים יותר אישיים…'', וזה בדיוק מה שאנחנו מפספסים. באפליקציות השונות המסר המתקבל הוא ישיר – ירדת בדרגה, ואת כבר לא נחשבת קרובה אליי כמו האחרים.
פנים מול פנים, זה יראה לנו כאילו הכל בסדר. תמיד יהיו ויכוחים ואי הבנות… סך הכל החיים ממשיכים במסלולם. וזה בדיוק העניין שרובנו לא בדיוק מצליחים לראות - באפליקציות בהן ילדינו מעבירים את זמנם, נוצרו נורמות, קודים חברתיים וכללי אתיקה המייחדים אותן ומבדילים אותן מהמרחב הפיזי שאנחנו מכירים. חלק הולך וגדל מהאינטראקציות החברתיות של הילדים מתרחשות שם, וזה משפיע על הרווחה הנפשית שלהם.
הכנס השנתי של מצמיחים, בשיתוף טיקטוק ישראל וקרן עזריאלי ישראל, התקיים בשבוע שעבר, והפעם התעסקנו בתוקפנות ברשתות החברתיות. התאספנו, נשות ואנשי חינוך שאכפת להם מעתיד ילדינו, לדבר על הזירה החמקמקה הזאת שרובנו לא חשופים אליה. כולנו מודעים לסכנות הפליליות כמו פדופיליה, סחיטה ובריונות קשה שאפשר לפגוש שם, אבל כשאנחנו מתעסקים רק בזה, המיקוד שלנו לא נכון, ואנחנו מפספסים את התמונה הגדולה - הדומיננטיות וההשפעה של התקשורת הדיגיטלית על חייהם החברתיים של הילדים והנוער.
ממי הם לומדים?
כשילד לומד לתקשר עם הסביבה, הוא עושה זאת באמצעות חיקוי המבוגרים שנמצאים סביבו. אנחנו, הדורות שגדלו ללא טלפונים ניידים, למדנו מהמבוגרים כיצד להתנהג, וכשנכנסנו לעולם הדיגיטלי כבר היינו מצוידים בכללים החברתיים, הנורמות והערכים הנדרשים כדי שנוכל להמירם לזירה ''הוירטואלית''.
בשונה מאיתנו, הדורות הצעירים יותר נולדים ומתפתחים לתוך זה. במסך הם לא רואים איך אנחנו, המבוגרים, מתנהגים, ואין להם אפשרות ללמוד מאיתנו ולחקות אותנו, לכן הם לומדים אחד מהשני ומפתחים לעצמם לבד נורמות התנהגות שחלק גדול מהן בעייתיות.
יש פער גדול בין העולם שהם חווים בחוץ לבין העולם שהם חווים בתוך האפליקציות - להגיד לילד שיצא מהמשחק בהפסקה זה לא כמו להוציא ילד מקבוצת וואטסאפ, לריב עם חבר פנים אל פנים זה לא כמו להעליב בקבוצה של 30 ילדים. סכסוכים מתחממים הרבה יותר מהר בהודעות ובקבוצות, הלחץ החברתי מורגש אחרת - זה עצים, מבלבל ומורכב.
תוקפנות ככלי לשיפור מעמד חברתי
למורכבות הזאת שנובעת בחלקה גם מחוסר הבנה וחוסר מודעות, מצטרף רכיב מרכזי שמאפיין ילדים ונוער - שימוש בתוקפנות מתוך רצון להשיג מעמד. בכל קבוצה חברתית ילדים רוצים להרגיש שייכים ואהובים. ישנם כאלו שמשתמשים בהתנהגויות תוקפניות ומורידות כדי להגביר את הפופולריות שלהם.
באפליקציות אפשר לראות את זה על ידי הפצת סטיקרים ותמונות פוגעניות, תגובות משפילות, קבוצות על ילדים, גרפיקות מזלזלות ועוד - האכזריות גורפת לייקים, ומגבירה את הפופולריות.
כך גם נמצא בסקרי התלמידים שלנו (2020,2025, Mind the gap ומצמיחים) - מעל 35% מהמשיבים ענו כי רוב התוקפנות ברשת מגיעה מתלמידים בעלי מעמד חברתי גבוה.
זאת אומרת שיש כוח רב שמנוצל ליצירת כאב בידי ילדים בעלי מעמד חברתי גבוה, לא רק פנים אל פנים, אלא גם ובעיקר באפליקציות.
חשוב לדעת שמאחורי המסך האלימות והתוקפנות מקבלות לפעמים ביטוי בדברים הקטנים, שאנחנו עלולים לא לשים לב אליהם בכלל, אלו ניואנסים שבכלל לא נמצאים במודעות שלנו.
למשל, נסו לדמיין שאתם מעלים תמונה לפייסבוק שלכם, האם תשימו לב שחבר/ה מסויימים לא יעשו לכם לייק? סביר להניח שלא וגם כנראה שלא תחוו את זה כלל כתוקפנות.
אבל נערה שפתאום חברים שלה לא מגיבים לה, לפעמים זה יכול להיות משהו מקרי ולפעמים זה יהיה חלק מדינמיקה חברתית שמשקפת דחייה או הדרה.
אז מה עושים?
יש פה בעיה, את זה כולנו מבינים. אבל אפשר להיות אופטימיים.
אנחנו יודעים לתקשר איתם - לדבר ולהקשיב, וזה מה שהכי חשוב בסיפור הזה.
הנה 3 דברים שכדאי ומומלץ לעשות:
1. לא לפחד לדבר על זה.
להסתקרן, לשאול, להקשיב. לנסות להכיר באמת את המרחב שהם חיים בו.
2. להראות להם איך אנחנו מתנהלים במרחב הזה.
ממש כך. כשאני מקבלת הודעה שעושה לי קווץ' בבטן, אני יכולה, בלי שמות וריכולים, לשתף אותם שקיבלתי הודעה שעשתה לי לא נעים, להתייעץ איתם ולספר להם לבסוף איך בחרתי לפעול.
3. לשתף אותם בפאשלות.
כולנו עושים אותן, כל הזמן. אם הם יראו אותנו מפשלים, הם ידעו שאנחנו לא מושלמים (אם הם לא קלטו את זה לפני כן), וישתפו אותנו בפאשלות שלהם גם.
אחרי 21 שנים של עבודה עם ילדים ובני נוער, אנחנו יודעים להגיד שנורמות יכולות להשתנות.
ועכשיו - בואו נשים זרקור על מה שקורה אצלם בטלפונים, נבין שזה חלק בלתי נפרד מהחיים החברתיים שלהם ושהגיע הזמן שניקח גם שם חלק.
הכותב הוא מנכ״ל ומייסד שותף של ''אקדמיית מצמיחים''
