העלייה בתוחלת החיים במדינות עשירות נבלמת באופן משמעותי, ולפי תחזיות חדשות אף דור שנולד אחרי 1939 ועד שנת 2000 לא יגיע בממוצע לגיל מאה. המסקנה הזו עולה ממחקר רחב שפורסם ב־Proceedings of the National Academy of Sciences , ובוצע על ידי חוקרים ממכון מקס פלאנק למחקר דמוגרפי בגרמניה, המכון הלאומי למחקר דמוגרפי בצרפת (INED) ואוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון בארצות הברית.
במסגרת המחקר נותחו נתוני תמותה מקיפים על דורות שנולדו ב־23 מדינות בעלות הכנסה גבוהה ותמותה נמוכה, בהן מדינות אירופה, ארצות הברית, יפן, קנדה ואוסטרליה. החוקרים השתמשו במודלים סטטיסטיים מתקדמים לתחזיות דמוגרפיות כדי לבחון את תוחלת החיים האמיתית של קבוצות לידה לאורך זמן.
הממצאים מצביעים על כך שבין 1900 ל־1938 תוחלת החיים עלתה בכחצי שנה בממוצע לכל דור, אך בקרב אלה שנולדו אחרי 1939 קצב העלייה ירד לפחות מחצי שנה לדור והסתכם לרוב ברבע שנה בלבד. החוקרים מציינים כי ההאטה נובעת בראש ובראשונה מירידה כמעט מוחלטת בתמותת ילדים, וכן מהאטה בשיפור שיעורי התמותה בקרב צעירים ובני נוער. גם בגילאים מבוגרים נרשמו שיפורים, אך הם לא הספיקו כדי לפצות על הירידה בקצב.
בתחילת המאה העשרים תוחלת החיים זינקה בקצב כמעט מסחרר: אנשים שנולדו בשנת 1900 חיו בממוצע עד גיל 62, בעוד ילידי 1938 חיו בממוצע עד גיל 80. "אם הדורות של היום היו ממשיכים באותו קצב כמו במחצית הראשונה של המאה העשרים, אדם שנולד ב־1980 היה יכול לצפות לחיות עד גיל 100", הסביר חוסה אנדרדה, מחבר ראשי וחוקר במכון מקס פלאנק למחקר דמוגרפי.
בין 1900 ל־1938 עלתה תוחלת החיים בכחמישה וחצי חודשים בממוצע לכל דור. בין 1939 ל־2000 ההעלייה ירדה לחודשיים וחצי עד שלושה וחצי חודשים בלבד. החוקרים הדגישו כי התוצאות יציבות במיוחד: גם אם הישרדות המבוגרים תשתפר בקצב כפול מהתחזית, העלייה בתוחלת החיים עדיין תהיה נמוכה מזו שנצפתה במחצית הראשונה של המאה העשרים.
"החברה והמדיניות הציבורית חייבות להסתגל למציאות חדשה שבה ההתקדמות קיימת אך מתונה, והעתיד ידרוש מיקוד לא רק במספר השנים שאנשים חיים אלא גם באיכות חייהם", נכתב בדוח.
החוקרים מדגישים כי תחזיות תמותה אינן ודאיות, שכן אירועים בלתי צפויים כמו מגפות, טיפולים רפואיים חדשים או שינויים חברתיים עלולים להשפיע משמעותית על תוחלת החיים בפועל. לכן יש לראות בתחזיות הערכות מושכלות בלבד, המתייחסות לאוכלוסיות ולא ליחידים.
הצוות מזהיר כי למגמות אלו השלכות רחבות על מערכות פנסיה, בריאות ורווחה במדינות עשירות. במקום להניח שתוחלת החיים תמשיך לעלות בקצב מואץ כפי שהורגלנו בעבר, יש לבנות תכניות המבוססות על מציאות של עלייה מוגבלת יותר. החוקרים ממליצים על השקעת משאבים בשיפור איכות החיים בגילים מבוגרים, במניעת מחלות כרוניות ובהתאמות כלכליות ארוכות טווח כדי להתמודד עם האתגר.
