בחודש שעבר, בזמן מצעד צבאי חגיגי בבייג’ינג, תועדה שיחה לא שגרתית בין נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין לבין נשיא סין, שי ג’ינפינג. המצלמות והמיקרופונים קלטו את פוטין מהרהר בקול על אפשרות של השתלות איברים חוזרות ונשנות, כאלה שיאפשרו לאדם להישאר צעיר לנצח. הדברים, ששודרו ברחבי העולם, נשמעו לרגע כמו סצנה מסרט מדע בדיוני, אבל הם הציתו מחדש את השאלה המטרידה והמרתקת גם יחד: עד כמה אנחנו קרובים באמת להפוך את חזון הארכת החיים למציאות רפואית?
5 צפייה בגלריה
המיקרופונים קלטו את השיחה. פגישת ולדימיר פוטין וקים ג'ונג און
(צילום: AFP PHOTO/KCNA VIA KNS)
זו לא הפעם הראשונה שמתפרסמות ידיעות על ניסיונותיו של נשיא רוסיה להביס את מלאך המוות. בשנה שעברה הוא הורה להקים מרכז מחקר לאומי שמטרתו לפתח חידושים בתחום הארכת החיים, החל מטכנולוגיות לעיכוב הזדקנות תאים ועד נוירוטכנולוגיות מתקדמות.
מקורבו הוותיק, מיכאיל קובאלצ’וק, מוביל ברוסיה פרויקטים בתחום אלמוות, כולל השקעות בטכנולוגיות להדפסת איברים מתאי מעבדה. גם בתו הבכורה של פוטין, מריה וורונצובה, אנדוקרינולוגית במקצועה, קיבלה מענקים ממשלתיים אדירים למחקרים ברפואה רגנרטיבית ובחידוש תאים, והיא מעורבת בפרויקטים גנטיים הקשורים לקרמלין.
אבל האם אפשרות כזו, השתלות איברים חוזרות ונשנות, כאלה שיאפשרו לחיות לנצח, נשמעת כמו חזון דמיוני או כמו מציאות מדעית בהתהוות? לדברי פרופ' בנימין דקל, מנהל נפרולוגיה ילדים והמכון לחקר תאי אב בבית החולים ספרא לילדים במרכז הרפואי שיבא, ומנהל מרכז סגול לרפואה רגנרטיבית באוניברסיטת תל אביב - יש בזה גרעין של אמת.
"ברור שבתהליך הזקנה האיברים הולכים וכושלים ומתפקדים פחות טוב, ואם תשים במקומם איברים חדשים אתה יכול להאריך את התפקוד שלהם ולהאריך את החיים. יש בזה בהחלט מן ההיגיון", הוא אומר. "הזדקנות, אפילו ללא מחלה, יכולה להביא לחוסר תפקוד של איברים פנימיים, למשל בכליות. התפקוד שלהן יורד מתהליכי זקנה. אז באופן תיאורטי פוטין לגמרי צודק: יכולה להיות אינדיקציה של איבר שמסיים את דרכו כחלק מתהליכי ההזדקנות, או כתוצאה של מחלה ואתה מביא איבר חדש".
עם זאת, המציאות רחוקה עדיין מהחזון. "כיום, כדי שזה יהיה מציאותי, אנחנו צריכים שהחסמים של השתלת איברים יוסרו", מדגיש פרופ’ דקל. "קודם כול, אתה צריך למצוא תורם, ואחר כך אתה צריך לקחת תרופות לא פשוטות כל החיים, תרופות נוגדות דחייה שגורמות לתופעות לוואי משמעותיות. אני לא חושב שבנאדם יסכים לקחת את התרופות האלו אם אין לו מחלה, ולכן כרגע זה לא מציאותי".
לדבריו, כדי שהרעיון יהפוך למציאות, צריכים להתקיים שני תנאים: מאגר בלתי נדלה של איברים, והיכולת להשתילם בלי צורך בתרופות נוגדות דחייה. "אם תפתור את החסמים האלו, אז פתאום, מכיוון שהניתוחים הולכים ונהיים מבחינה טכנית מאוד אפשריים, תוכל לדבר על מציאות של החלפת איברים כשהם מזדקנים", הוא מסביר.
כדי להתגבר על מגבלת ההיצע, מסביר פרופ’ דקל, מתפתחים כיום שני כיווני מחקר עיקריים. הראשון: שימוש באיברים של חזירים מהונדסים גנטית. "קונספט אחד אומר: בוא נשתיל איברים מחזירים לבני אדם. קוראים לזה Xeno-Transplantation. נגדיל את האפשרות ליותר איברים להשתלה. הבעיה היא שבהשתלה מחזיר לבן אדם, הדחייה החיסונית היא עוד יותר מסובכת וקשה. לאחרונה מתמודדים עם החסם הזה על ידי זה שמצליחים להנדס גנטית את החזירים, כך שהמולקולות שקשורות לדחייה חיסונית לא יפעלו. היום יש עריכה גנטית – זה דבר מאוד מתקדם: עורכים גנטית את הגנים של מערכת החיסון כך שהגוף שלנו, של האדם, לא ידחה את השתל של החזיר. לעתים עורכים בו זמנית עשרות גנים".
לדבריו, בשנים האחרונות כבר נעשו כמה ניסיונות ראשוניים: "היו כמה השתלות לאחרונה של איברים של חזיר: כליה, לב וכדומה בארה"ב. זו דרך אחת. אבל אנחנו עדיין לא שם. פוטין צריך לשים הרבה מאוד כסף במחקר הזה. לא קל לשתק את הגנים שאחראיים לדחייה החיסונית בצורה כזאת שלא תהיה דחייה חיסונית בכלל. זה מורכב. וצריך גם לזכור שלחזירים יש זיהומים שיכולים לגרום אצלנו בעיות. כלומר, השתל נושא איתו כל מיני וירוסים שיכולים לגרום לבנאדם המושתל מחלות זיהומיות".
ובכל זאת, למרות המגבלות, דקל אופטימי לגבי הפוטנציאל: "זה כיוון מבטיח. אני מסכים שאם נדע לפתור את הנושא הזה של הדחייה מחזיר לבנאדם בצורה כזאת שזה יהפוך להיות common practice, אז צודק פוטין - יהיה לו מאגר, יהיו חוות חזירים שיהיו תורמים פוטנציאליים, וקדימה".
הכיוון השני מתרחש במעבדות, שם מנסים החוקרים ליצור איברים מתאי גזע. זהו תחום שאפתני במיוחד, משום שייצור איברים פנימיים שלמים מורכב בהרבה מהפקת תאים או רקמות. "אפשר ליצור תאים, אפשר ליצור אולי רקמות, אבל איברים שלמים, זה מסובך", מסביר פרופ’ דקל. "מאוד קשה לבנות ולחקות גם את האבולוציה במעבדה, לחקות את ההתפתחות האנושית במעבדה. ובכל זאת, גם פה יש התקדמויות: לאחרונה השגנו פריצת דרך כשהשתלנו רקמה של כליה, אבל עדיין מדובר ברקמה, ברכיבים, לא באיבר שלם."
אחד היתרונות בגידול איברים במעבדה הוא האפשרות ליצור אותם מתאי הגזע של האדם עצמו, ובכך למנוע דחייה חיסונית. עם זאת, גם לכך יש מגבלות. "הרבה פעמים אתה לא רוצה לייצר איבר חדש מהאדם עצמו, אתה רוצה מישהו בריא לגמרי", מסביר פרופ' דקל. "נניח אדם בן 75, אולי הוא ירצה תאי גזע מאוד צעירים המוכנים לשימוש. ולכן היום יש אפשרות לערוך את תאי הגזע שבונים את האיבר, לשתק להם את הגנים שאחראיים על הדחייה החיסונית, ואז לבנות כליה קטנה או כבד קטן ולהשתיל אותם. אם אתה מצליח בתאי גזע מתורם זר לערוך ולהשתיק את הגנים של מערכת החיסון, יש לך מאגר בלתי נדלה של איברים שאתה מגדל במעבדה ואין להם זהות אימונולוגית. הם יכולים לשמש להשתלה מבלי דחייה חיסונית."
ופריצת דרך נוספת כבר הוכיחה את עצמה: "לא מזמן לקחו שורות תאי לבלב של בנאדם זר, ערכו אותן גנטית והשביתו את הגנים שאחראיים לדחייה החיסונית", מתאר דקל. "הם השתילו את התאים המהונדסים לאנשים חסרי אינסולין, ואלה הפכו לתאי אי-לבלב שמייצרים אינסולין. הם לא נתקפו על ידי מערכת החיסון של המקבל, וזה כבר נחשב פריצת דרך".
שאלת מיליון הדולר: איך מחליפים את המוח?
אך בשביל לחיות “לנצח” צריך יותר מהחלפת חלקים: גם אם נצליח לבנות מאגר אינסופי של כליות, כבדים ולבבות, נשארת השאלה הגדולה שאין לה בינתיים תשובה: מה עושים עם המוח. הארכת חיים דרך החלפת איברים עלולה להיתקע במקום שבו הזיכרון, החשיבה והאישיות מתחילים להיסדק.
"השילובים האלה של תאי גזע ורפואה רגנרטיבית (תחום מחקר רפואי המתמקד בריפוי מומים בגוף החי באמצעות יצירת איברים/רקמות חדשות או תרפיה תאית במטרה להתחיל תהליך רגנרציה באזור הפגיעה) פותחים פה אפשרויות אינסופיות. השאלה מה עושים עם המוח", מסכים פרופ' דקל. "תמיד אני אומר: יהיו לך איברים חדשים, אבל מה תעשה אם תהיה דמנטי?", אומר פרופ’ דקל. "איך ניתן לשפר יכולות קוגניטיביות? זו שאלה מרתקת. יש עכשיו למשל ניסיונות להשתיל תאים שמפרישים דופמין בחולי פרקינסון, מחלה שמתבטאת בחוסר דופמין במוח. אתה משתיל שורות תאי גזע מייצרי דופמין וזה די מדהים".
אבל כאן מגיע קיר המציאות: "זה יכול לעזור במחלת פרקינסון, אך כרגע בכל המחלות הנוירו-דגנרטיביות אין לנו דרך לשפר קוגניציה, פונקציות גבוהות, זיכרון וחשיבה. אז אני אומר, פוטין יכול להיות עם איברים חדשים, אבל השאלה איך הוא יתפקד."
ועדיין, אם מקשיבים לפרופ' דקל, החזון רחוק מלהיות בדיוני לגמרי. במבט לעתיד הרחוק הוא מתאר תסריט שכמעט נשמע כמו ביקור במוסך, אבל הפעם לא לרכב, אלא לגוף שלנו.
"אפשר באופן תיאורטי להגיע למצב שיש לך כמו מן גראז’ כזה של אפשרויות שונות להחליף איברים", הוא אומר. "תחשוב: תהיה לך אפליקציה – תזמין איברים. אתה בא, בוחר איבר, מקבל איבר וזהו. אם אתה רואה שאתה מזדקן ואתה רוצה עוד להמשיך את החיים שלך - מה, לא תיכנס? תצטרך פעולה כירורגית, אמנם, אבל בהחלט יש בזה מן האמת. ככל שהמדע מתקדם וההבנה של מנגנונים שקשורים לדחייה חיסונית והמנגנונים של רפואה רגנרטיבית ילכו ויהיו יותר ישימים - אין לי ספק בכלל".
לדבריו, ברגע שיש לך עקרונות ביולוגיים, היישום לוקח זמן, אבל מגיע. "כשאני הייתי סטודנט כל הזמן דיברו על Xeno-Transplantation, והנה יש כבר שתלים בבנאדם מחזיר. כשהייתי סטודנט לפני 35 שנה, לא הכרנו את כל מנגנוני הדחייה, לא היינו ערים לאפשרויות הטיפוליות ולאופציות של העריכה הגנטית. יש הבדל מהותי בין מדע לרפואה. אנחנו תמיד מעריכים בחסר את זמן היישום. זה לוקח הרבה יותר זמן ממה שמתוכנן. אבל זה יקרה. אין לי ספק".
5 צפייה בגלריה
''תהיה לך אפליקציה – תזמין איברים. אתה בא, בוחר איבר, מקבל איבר וזהו''
(צילום: shutterstock)
אבל עד שיגיע היום שבו נשב רגל על רגל ונעיין בקטלוג איברים, כבר באופק הקרוב מסתמנות פריצות דרך צנועות יותר אך מעשיות בהרבה. לא מדובר בהחלפת איבר שלם, אלא בעצירת ההידרדרות של הקיים.
"לפני שייכנסו האיברים השלמים, יהיו לנו דרכים למנוע את ההידרדרות של האיברים הקיימים, וזה יותר ריאלי. זה מה שאנחנו עובדים עליו: מולקולות שתאי גזע מפרישים כדי למנוע הידרדרות. זו מציאות שתהיה תוך עשור. איברים שלמים עוד קשה לי לנבא. אבל זה גם יגיע."
בסופו של דבר, גם אם נגיע לעידן שבו איברים יוחלפו כמו חלקי חילוף ברכב, השאלה הגדולה לא תיעלם: מה נעשה עם השנים הנוספות שנרוויח, ומה יישאר מהזהות האנושית שלנו כשהגוף כבר לא יהיה המגבלה העיקרית? פוטין אולי מדמיין עולם שבו חיי נצח הם עניין טכני של השתלה חוזרת, אבל המדע מזכיר לנו שהחיים הם הרבה יותר מהלב, הכבד או הכליות שלנו. הארכת חיים אולי תוכל לדחות את מלאך המוות - אבל היא גם מחייבת אותנו לשאול איך אנחנו רוצים לחיות, ולא רק כמה זמן. ואולי-אולי, אלה הן השאלות המהותיות באמת.
