"איך יכול להיות שלא לונדון, לא ניו יורק, לא אל איי או פריז, אלא דווקא ישראל היא הזירה השוקקת ביותר בעולם של הורות משותפת מבחירה?" שאלתי לא מזמן את ג'ייסון, אמריקאי שמתגורר בישראל ומזה 14 שנים מגדל ילד בהורות משותפת עם ישראלית. ג'ייסון ענה: "ברור שישראל היא המובילה הבינלאומית של הורות משותפת, זה משלב את שני הדברים שישראלים הכי טובים בהם - משפחתיות וחדשנות. זה סטארט אפ משפחתי". הוא חושב שסוד הקסם הוא תמהיל ייחודי בין שמרנות לחדשנות, ולכן ברור שמי שמוביל את הזירה הזאת הם ישראלים.
השאלה הזו מנקרת לי במוח ללא הרף כבר חמש שנים, מאז הפסקתי לכהן כחברת כנסת וצללתי לעולם ההורות המשותפת - מודל משפחתי המאפשר להגשים את חלום ההורות, ללא קשר רומנטי בין ההורים ובמשקי בית נפרדים. ככה הבאתי לעולם את שני ילדיי, עם נמרוד השותף שלי להורות, וברמה המקצועית - פתחתי את "החסידה", התאמת פרטנרים להורות משותפת. 41 תינוקות שעזרתי להם להגיע לעולם נולדו ככה (ועוד היד נטויה) על ידי "שידוך" בין ההורים כפרטנרים להורות משותפת, כי מה לעשות, גם כשהמודל חדשני, תפקיד השדכנית זה משהו שכנראה עובר בדי. אן. איי היהודי.
בתל אביב רבתי, נראה שכמעט ואין גן ילדים ללא משפחה אחת לפחות בהורות משותפת. אפילו מחוץ לתל אביב, בגן של הגדולה שלי, אנחנו שלוש משפחות בהורות משותפת. אם משווים לניו יורק למשל- לכאורה, מתקיימים שם כל שלושת הרכיבים הבסיסיים הדרושים לפריחת מודל ההורות המשותפת - קרייריסטיות רווקות שנושקות ל-40 לצד קהילה גאה ענפה, וכמובן הצלע הכי פחות מדוברת בהקשר - אימהות יהודיות שרוצות נכדים.
אחרי שנתיים של שיחות רקע עם עשרות חברים ומכרים שמתגוררים בניו יורק, לקראת מהלך התרחבות לארה"ב שיצא לדרך ממש בימים אלה - הם לא הצליחו לנקוב בשמו של אדם אחד שהם מכירים באופן אישי שמגדל ככה ילדים; בהסכמה מראש, בסמיכות גיאוגרפית ובמודל שוויוני. בישראל המודל הפך לנפוץ מזמן ולא פסח על הסלבס: הזמרת דיקלה הביאה לעולם את בתה רנה עם הבמאי שלומי אלקבץ שחי בתל אביב עם בן זוגו. בשנה שעברה הזמר שי גבסו הפך לאב לבת במסגרת הורות משותפת.
כשאני מנסה לפצח איך זה יכול להיות שדווקא ישראל היא מובילה בתחום, אני חושבת על התובנות והחוויות של ג'ייסון, כאמריקאי שחי כאן ומכיר את שני העולמות. בשמרנות הוא נתקל למשל, כשנשאר בבית לגדל את בנם התינוק בשנים הראשונות של החיים בישראל, וספג הרמות גבה מרובות, בזמן שבקרב חבריו האמריקאים, לא היה שום דבר מיוחד בגבר שנשאר בבית לגדל את הילדים. החשיבה מחוץ לקופסא מאידך, גרמה לידידה מהעבר להזמין אותו לעבור להתגורר פה, בצד השני של העולם, ולהביא איתה ילד במודל שלא שמע עליו מעולם. במקרה שלו, דאז, עם כל הליברליות שלהם, המשפחה וחבריו בארה"ב ממש חשבו שהשתבשה עליו דעתו.
היום, כבר ברור לי מה הופך את ישראל למקום הכי פורץ דרך בתחום.
המעמד המרכזי של המשפחה בישראל
הגורם הראשון והמובהק ביותר הוא חשיבות המשפחה בתרבות הישראלית. מלבד הורות משותפת, ישראל גם מובילה בשיעור היחידניות ובאחוז זוגות הגייז שפונים לפונדקאות. כך למשל, בזמן שחבריהם ברחבי העולם לעיתים מאמצים, ולפעמים פשוט חיים את חייהם המלאים ללא ילדים, אין אח ורע בכל העולם לאחוז הגבוה של זוגות גאים שמביאים ילדים בפונדקאות, כמו פה.
אם לוקחים ערכים חברתיים-קהילתיים הדוגלים בהבאת ילדים לעולם, בתוספת יוקר המחייה שמרקיע שחקים, אפשר אולי להבין מאיפה צמח הצורך במודל שמאפשר לחלוק באחריות ובנטל הכלכלי שמתלווים להבאת ילדים לעולם.
טיפולי פוריות נגישים
בהמשך לסיבה הקודמת וכפועל יוצא מחשיבות המשפחה בהוויה הישראלית, אצלנו ניתנת גישה כמעט בלתי מוגבלת לטיפולי פוריות במסגרת סל הבריאות. כדי לסבר את האוזן, במדינות אירופאיות מתקדמות נהוג לסבסד כארבעה סבבים של טיפולי פוריות, ובישראל רק אחרי שמונה סבבים של טיפולי הפריה ללא שהושג הריון מישהי עלולה לאבד את זכאותה לטיפולים חינמיים. מכיוון שרוב הנשים מגיעות להורות המשותפת עושות זאת לקראת גיל 40 ואף לאחריו, ללא טיפולי פוריות, ההסתברות להגיע להריון ולידה פוחתת מאוד. העלות בניו יורק של סבב הפריה היא בסביבות 20,000 דולר, כך שייתכן שזה מהווה שיקול מכריע לוויתור על התהליך מראש בשל היתכנות נמוכה וצורך בכיסים עמוקים.
יצירתיות וגמישות
נראה כי היצירתיות והגמישות הישראלית בכל הנוגע למציאת פתרונות למצבים מורכבים תורמת לייחודיות של היקף התופעה. יצא לי לפגוש רבים מחלוצי המודל בארץ. המציאות קדמה להמשגה: הם בכלל לא ידעו שיש לזה שם. אחת מהן סיפרה לי שלפני יותר מ-20 שנה היא התחילה טיפולים בעצמה באמצעות בנק הזרע. טיפולים מפרכים. במהלך התקופה חזר לחייה ידיד גיי אחרי שנים בחו"ל, והגיע איתה לטיפולים כדי לתמוך בה. היה איזה רגע שהם הסתכלו האחד על השנייה ופתאום חשבו - וואו, למה שלא נעשה את זה ביחד. ככה, צמד ועוד צמד, בהתחלה בטפטופים, שהפכו לזרם מתגבר. בשנים האחרונות גם גברים סטרייטים גילו את המודל, ואני יכולה לומר שחצי מהלקוחות הגברים שלי כיום הם גברים סטרייטים שמבינים שהמודל הזה מתאים יותר לאורח חייהם ומאפשר שילוב מוצלח בין הורות, קריירה ופנאי.
מערכת משפטית תומכת
בישראל יש שילוב של שמרנות וחדשנות בילט אין במערכת: כשגבר ואישה בישראל מביאים יחד ילד, לא נדרש שום הליך מיוחד. בדוכן של משרד הפנים נשאלים מי האבא ותם ההליך. גם בטיפולי הפוריות לא מופלים צמדים לא נשואים, בי"הח רק מוודא שיש ביניהם הסכם חתום - וזהו.
גם המערכת המשפטית בישראל שומרת על זכותם של יחידים ויחידות להביא ילדים לעולם בדרכים לא מסורתיות. בשנים האחרונות הצטבר נסיון רב בחוזים משפטיים של הסכמי הורות משותפת שמגנים על זכויותיהם של שני ההורים, דבר המקל על תהליך קבלת ההחלטות ומאפשר גישה שוויונית של משמורת משותפת באמת.
תמיכה קהילתית ורשתות חברתיות
בישראל קיים עושר של מיזמים להורות משותפת וברשתות החברתיות שוקקות קהילות וקבוצות תמיכה המציעות מידע, ליווי וסיוע במציאת שותפים להורות והתמודדות מול אתגרי החיים, תוך התבססות על הניסיון והידע הקולקטיביים שהצטברו בשני עשורים של הורות משותפת בישראל.
איך אמר ג'ייסון, הורות משותפת זה סטארט אפ משפחתי, וכשהוא מנסח את זה ככה, ברור למה אנחנו מובילים בתחום. עכשיו הגיע הזמן להביא את הבשורה גם לעולם, כמו ביתר התחומים בהם היצירתיות והתעוזה שלנו פורצות דרך.
הכותבת הייתה חברת כנסת במפלגת "העבודה", מייסדת "החסידה" מיזם להתאמת פרטנרים להורות משותפת מבחירה בישראל ובעולם
