התסריט מוכר: אתם בשלכם, באמצע יום עבודה, מול הטלוויזיה או סתם שרועים על הספה, כשלפתע העפעף מתחיל לקפוץ. לפי אמונה עממית אחת, זה סימן שמישהו מדבר עליכם. לפי האינטרנט, כנראה חסר לכם מגנזיום. ולפי רמת החרדה באותו רגע, ייתכן שמשהו נורא קורה. בפועל, ברוב המקרים האמת הרבה פחות דרמטית. אז מה בעצם גורם לעפעף לרצד, למה זה קורה דווקא בתקופות מסוימות, ומתי בכל זאת מדובר בסימן שכדאי לבדוק? ynet עושה סדר באחת התופעות השכיחות (ויש שיגידו מעצבנות) באזור העין.
בפועל, העין עצמה כלל לא "קופצת". ברפואה התופעה הזאת מוכרת כמיוקימיה של העפעף (eyelid myokymia), ומקורה בשריר העפעף, או ליתר דיוק בפעילות בלתי רצונית של יחידה קטנה בתוכו. "השרירים בגוף בנויים מיחידות-יחידות. מאיזושהי סיבה, לא ברור אם זו הוראה שמגיעה מהעצב אל השריר או שיש הפעלה עצמונית של השריר, אותה יחידה משופעלת ומתכווצת שוב ושוב בצורה בלתי רצונית. כתוצאה מכך אותו אזור בעפעף מרצד, מתכווץ ומרפה, שוב ושוב", מסבירה ד"ר עינת קליין, מנהלת היחידה לנוירו-אופתלמולוגיה במרכז הרפואי איכילוב ויו"ר החוג לנוירו-אופתלמולוגיה בישראל.
מה שמתרחש בשריר זעיר למדי, מורגש היטב מבחוץ, ולעיתים גם מצליח להשתלט על תשומת הלב הרבה מעבר לגודלו. "כשמדברים על ריצוד של העפעף, לא מדובר בכך שהעפעף כולו נסגר, אלא ברעד קטן ומקומי. לפעמים אפשר לראות אותו במראה, אבל בעיקר מרגישים אותו, כמו נמלים שקופצות וזזות בעפעף, כאילו מישהו הפעיל שם איזה רטט", אומרת ד"ר קליין. "הריצוד יכול להופיע בכל פעם למשך כמה שניות או דקות, כמה פעמים ביום, ואחרי מספר שבועות להפסיק. הוא גם יכול לחזור שוב אחרי שנה, שנתיים או שלוש".
כאן מתחילה דווקא אי-הוודאות: הרפואה מכירה כמה מצבים שבהם הריצוד מופיע יותר, אבל עדיין לא יודעת להסביר בדיוק למה הוא מתחיל. "אנחנו לא יודעים בדיוק מה הגורם לתופעה, אלא בעיקר מהם גורמי הסיכון, כלומר מה מעלה את הסיכוי שהיא תופיע", אומרת ד"ר קליין. "אנחנו יודעים שהתופעה מתרחשת יותר בתקופות של סטרס ולחץ, בעייפות קיצונית ואצל אנשים שצורכים הרבה קפאין. גם עישון נמצא כגורם שאולי יכול להעלות את השכיחות. אלה דברים שמשחררים יותר אדרנלין והמתח עולה, ויכול להיות שזה קשור, אבל אין לזה הסבר חד-משמעי. לפעמים גם גירוי של העין יכול להחמיר את התופעה אם העין מאוד יבשה, אם יש פצע בעין או דלקת".
"אנחנו יודעים שהתופעה מתרחשת יותר בתקופות של סטרס ולחץ, בעייפות קיצונית ואצל אנשים שצורכים הרבה קפאין"
ומה לגבי צריכת מגנזיום, אחד ההסברים הפופולריים ביותר ברשת? לפחות נכון להיום, אין ראיות טובות לכך שמחסור בו הוא גורם שכיח לריצוד בעפעף. במחקר שפורסם ב-2024 והשווה בין 103 אנשים שסבלו מריצוד ממושך בעפעף לבין 103 נבדקים ללא התופעה, לא נמצא הבדל ברמות המגנזיום בדם, וגם לא ברמות הסידן, הנתרן והאשלגן. לעומת זאת, המשתתפים שסבלו מהריצוד בילו זמן רב יותר מול מסכים - מה שתורם לתיאוריה שיובש עיני מגביר את התופעה.
עם זאת, כאשר מדובר בריצוד המבודד והשכיח שתואר כאן, ד"ר קליין ממהרת להרגיע. ברוב המכריע של המקרים הוא אינו סימן למשהו מאיים. "מדובר בתופעה שפירה שלא נובעת ממחלה ואין לה בסיס אורגני. היא לא נובעת, חס וחלילה, מגידול, מדלקת או ממחלה שמסכנת את העפעף, את ארובת העין, את הראייה או את החיים".
יובש יכול להגביר את הריצוד
(צילום: shutterstock)
ומה כן צריך להדליק נורה אדומה? כל עוד מדובר בריצוד מקומי ומבודד של עפעף אחד, עליון או תחתון, ימין או שמאל, ללא תסמינים נוספים, לרוב אין צורך בבירור. "אם אין סגירה מלאה של העפעף, אין פזילה או כפל ראייה ואין עווית באזורים אחרים של הפנים, לרוב זה לא דורש פנייה לרופא עיניים", אומרת ד"ר קליין. "יש לפנות לרופא עיניים כשהתופעה ממושכת ולא חולפת, או כשמופיעים סימנים נוספים"
ובכל זאת, יש גם מצבים נוירולוגיים שבהם ריצוד בעפעף עשוי להופיע לעיתים קרובות יותר. "יש מחלות נוירולוגיות שבהן התופעה הזו שכיחה יותר, אבל גם במחלות האלה היא לא מופיעה כסימפטום ראשוני ולא כסימפטום בודד", מדגישה ד"ר קליין. "לפעמים היא יכולה להיות חלק מסינדרומים מקבוצת הפרקינסון או מבעיות בגרעינים הבזליים (קבוצת מבנים עמוקים במוח שמעורבים בין היתר בשליטה על תנועה). היא יכולה להיות שכיחה יותר גם במטופלים עם מיאסטניה גרביס, מחלה שבה יש בעיה בתקשורת בין העצב לשריר, וגם בחולים עם טרשת נפוצה".
חשוב גם להבדיל בין הריצוד המוכר של העפעף לבין תופעות אחרות, שבהן ההתכווצות נרחבת יותר. "זה שונה מתופעה שבה שתי העיניים, שני העפעפיים, מתכווצים בו-זמנית ונסגרים לגמרי. זה מצב שנקרא בלפרוספזם שפיר. יש גם מצבים שבהם לא רק העפעף מעורב, אלא אזורים נוספים ואף מחצית שלמה של הפנים".
אף שברוב המקרים אין צורך בבירור, ד"ר קליין מספרת כי לא מעט אנשים בכל זאת מגיעים לרופא מודאגים. "זו פנייה מאוד שכיחה. אנשים מאוד נבהלים מזה באופן טבעי", היא אומרת. "אנשים חושבים שמדובר בסימן ראשון של מחלות נוירודגנרטיביות או חוששים מאיזשהו גידול. זה מאוד מלחיץ, אבל באמת שאין סיבה".
מי שכן מגיע לבדיקה יעבור קודם כול תשאול ובדיקה שנועדו לוודא שאין סימנים שמצביעים על בעיה אחרת. "ניקח פרטים מלאים על ההיסטוריה הרפואית, על הסימפטום ועל נוכחות של סימפטומים אחרים. תעשה בדיקה מלאה ונוודא שאין חסר נוירולוגי, בעיה בטונוס של השרירים בפנים או בארובת העין, חולשה של העפעף, הפרעות תחושה וכו'. אם אין סימנים כאלה, לא נשלח לבירור נוסף".
ד"ר עינת קליין
(צילום: לירן שמש)
במקרים שבהם הבדיקה כן מעלה ממצא חריג, הבירור יכול להתרחב. "אם משהו בבדיקה לא תקין, נשלח לבדיקות נוספות, אם זה MRI של המוח וגזע המוח, בדיקות דם לנוכחות נוגדנים לקולטנים לאצטילכולין (קולטנים שמעורבים בהעברת המסר מהעצב אל השריר), או EMG, אבל זה מאוד נדיר".
היא מוסיפה כי במקרים כאלה, חלק משמעותי מהטיפול הוא פשוט הידיעה שאין מאחורי הריצוד משהו מסוכן. "נרגיע את המטופל ונסביר לו שמדובר בתופעה שפירה שסביר להניח שתחלוף מעצמה בשבועות הקרובים. נמליץ לשנות את אורח החיים אם משהו ספציפי השתנה לאחרונה: להפסיק לעשן, לצרוך פחות קפאין, לישון קצת יותר טוב, ואם יש משהו סטרסוגני בעבודה, לנסות לשנות אותו. אם נמצא יובש בעין או דלקת בעפעפיים, ניתן לזה טיפול. כאמור, כל מיני סיבות לגירוי עיני יכולות להגביר את התופעה. אבל בעיקר אנחנו נותנים למטופלים אישור שאין דבר מדאיג. עצם הידיעה שהכול בסדר גורמת להם להירגע, וברוב המקרים גם הריצוד עובר", היא מסכמת.
