בזמן האחרון שמתי לב שבכל פעם לפני שאני מתחילה לבצע את מטלות הבית, כגון כביסה, כלים, סידור ארונות, אני נאנחת אנחה עמוקה ומעקמת את הפרצוף. אם מישהו היה מתבונן בי מהצד הוא בטח היה חושב שכובד העולם מונח על כתפיי. אז לא כובד העולם וסביר להניח שיש דברים קשים יותר אבל אני מודה שאני שונאת את מטלות הבית. מאז ומעולם אני מסתובבת עם תחושה שזה זמן מבוזבז שבו יכולתי לעשות דברים מהנים או יעילים יותר, כמו ספורט, עבודה או בילוי עם חברות. אבל לא, יש כביסה לקפל.
האמת היא שמאז שאני זוכרת את עצמי שנאתי לבצע את עבודות הבית. כשהייתי ילדה, פסח, למשל, היה התקופה השנואה עליי בשנה. בעיקר בגלל שבכל שנה, כאשר מועד החג היה הולך ומתקרב, אמא שלי הייתה הופכת לחסרת מנוחה. אותנו, הילדים, היו מעירים מוקדם בבוקר, יום אחר יום, כדי לעזור בעבודות הבית. ולא, לא היה מדובר רק בסידור חדר או בשטיפת רצפות אלא גם בניקיון של הפאנלים, ואפילו סידור מחדש של הבוידעם. אבל הנה, מתברר שלא כל האנשים חשים כמוני בקשר לניקיונות וסידור הבית. יש אנשים שאלו המטלות האהובות עליהם, אנשים שנהוג לכנות "חולי ניקיון", כאלה שעבורם פסח מתקיים 365 ימים בשנה.
גילת גבאי אפלמן בת 52 מיבנה מספרת כי מאז שהיא זוכרת את עצמה סדר וניקיון היו חשובים לה: "כל דבר אצלי חייב להיות במקום שלו. זה סוג של אובססיה אבל לא כזו שמפריעה לי. אני אוהבת את זה. כשאני מסדרת את הארון או את המטבח יש לי תחושה נעימה. במיטה שלנו, לדוגמה, יש עשר כריות וכיסוי מיטה. בכל בוקר מחדש אנחנו מסדרים את המיטה, וכל ערב מקפלים ומוציאים. בלילה, כשאני נכנסת לחדר השינה כיף לי שהמיטה מסודרת. בעיניי זה רק עניין של הרגל כי לסדר את המיטה לוקח בדיוק 25 שניות. אם אתה מסגל לעצמך דפוס כלשהו אז אין בעיה".
גם יתר בני המשפחה אובססיביים לסדר?
"היום אני מודעת לכך שהילדים שלי לא תמיד רואים את הבלגן שאני רואה. פעם נאבקתי איתם על זה לעתים תכופות. היום אני מבינה שהם משתדלים לעשות את המיטב אבל יש דברים שהם פשוט לא רואים. אז לפעמים אני מסדרת אחריהם ולפעמים אני קוראת להם ומבקשת מהם לסדר בעצמם. אם בעבר סידרתי, לדוגמה, את כל המשחקים והיצירה שלהם ומאוחר יותר נכנסתי לחדר והכל היה מבולגן - הייתי מתעצבנת. היום אני פשוט מבקשת מהם לסדר מחדש. זה עניין של כמה דקות. אני מלמדת אותם שזה חשוב או לפחות, חשוב לי.
"לגבי יתר בני המשפחה – כולם כבר רגילים. במשפחה המורחבת קצת צוחקים עליי. אני מארחת המון, אני לא נותנת לזה להגיע למצב של 'לא נשתמש' או 'לא נעשה' רק כדי שיהיה מסודר. גם כשאני מארחת אני לא אוהבת שמסדרים תוך כדי האירוח. אני מעדיפה לסדר אחר כך הכול בקצב שלי".
אילו עצות יש לך לאנשים שרוצים להתייעל בענייני סדר וניקיון?
"קודם כל, אם יש מישהו שזה לא מפריע לו אז שיהיה לו בכיף, שיישאר כמו שהוא. צריך להבין שאני עושה את זה כי אני אוהבת את זה ונהנית מזה. בגדול, אם אתם בלגניסטים - אני בעד להביא בעל מקצוע חיצוני שיעשה לכם סדר. חוץ מזה, צריך גם לדעת לשחרר. יש אנשים שמחזיקים בבית מיליון מגבות וגם המון סוגים של מצעים אבל בסופו של דבר מחליפים פעם בשבוע. כלומר, אתם לא באמת צריכים יותר משלושה סטים של מצעים. ולכן, אם קניתי זוג חדש אני משחררת סט. אותו דבר עם מגבות: אם קניתי חדשות, אני זורקת את הישנות. בנוסף, אפשר לסדר מגבות לפי צבעים. לכל ילד יש את הצבע שלו והמקום שלו על הקולב. ככה אין מיליון מגבות בכל מקום. מגבת נכנסה לכביסה - יש מגבת חדשה בשימוש".
ספונג'ה? כל יום
אהובה נוימן, בת 51 מהוד השרון מעידה על עצמה שהיא יכולה להיות חולה אם הבית שלה מבולגן. "אני מנקה את הבית כול יום", היא מספרת, "אני שוטפת את הרצפה, שואבת את השטיחים, עוברת כל בוקר עם אקונומיקה בשירותים, ומשאירה כל הלילה שיספוג ויבריק. הכיור תמיד נקי. אף פעם לא תראי אצלי כלים בכיור והכביסה תמיד תלויה. הכל טיפ טופ. גם כשאני מזמינה מנקה - ערב קודם אני מעבירה סמרטוט".
מה קורה אם יוצאים מהשגרה, נניח אם מגיעים אורחים או אם את נוסעת לכמה ימים?
"זה לא משנה, גם אז אני אדאג שהכול יהיה מסודר. אם האורחים הולכים, וזו שעה סבירה אז אני עושה שואב, ואם כבר ממש מאוחר אז אני אטאטא את הבית, אשטוף ואפנה מדיח ואשאיר את השאיבה למחר. אם נוסעים למלון - פורקים את המזוודות באותו יום כשחוזרים, מכניסים מכונה ומחזירים הכל למקום. אם אני חוזרת מחו"ל, בבית יודעים שזה חשוב לי, ולכן קובעים עם העוזרת יום לפני שאני מגיעה".
מה האתגרים הכי גדולים בהקפדה יומיומית על סדר וניקיון?
"ההתמודדות היא קודם כל עם בני הבית שאצלם זה לא בעדיפות הראשונה אבל אני חייבת לציין שבמהלך השנים הם התרגלו שזה חשוב לי, והם ממש מתאמצים לשמור על הניקיון והסדר. האתגר הנוסף הוא הזמן שמשקיעים בזה. ברור לי שזה בא על חשבון דברים אחרים שיכולים להיות פאן כמו סתם לשבת לנוח בערב ולא לעשות כלום. מאז שחציתי את גיל 50 אני יודעת שזה בזבוז זמן אבל זה עושה לי סדר. זה מרגיע אותי שהכל נקי, מסודר ובמקום".
יש לך עצות לאנשים שניקיון זה לא הצד החזק שלהם?
"להתחיל בקטן. למשל, כשמסדרים ארון אז לא צריך להוציא את כל הארון החוצה, אלא להתחיל עם מדף-שניים כי זה קל ואז גם בא לך החשק להמשיך לסדר. אפשר להקדיש כל יום בקטנה חמש דקות כדי לעשות סדר בבלגן של הבית. כששומרים על סדר קבוע הרבה יותר קל לתחזק אותו. זה נעים כשאתה בא הביתה והכל מסודר. בנוסף, כדאי להשתמש הרבה בחומץ - להכין ספריי עם חומץ, מים וסבון כלים, זה מנקה מעולה הכול. כדאי גם לפזר את חומרי הניקוי בכל מיני מקומות בבית - למשל מתחת לכיור וגם במקום ייעודי נוסף כי אם צריך ללכת להביא מאיזה מקום אז יכול להיות שנתעצל ולא נביא".
"אני מודע לשריטה"
אלדד בן 54, קיבוצניק מהצפון, עושה הפרדה בין סדר לניקיון: "ככלל אוהב את שניהם אבל דבק בעיקר בסדר. לגבי הניקיון אני מקפיד בעיקר על המקומות שאני חושב שהם קריטיים: במטבח, לדוגמה, השיש, הכיור, הארונות ומגירות הכלים חייבים להיות נקיים. למדיח אני לא מכניס כלים מלוכלכים אלא תמיד שוטף לפני כן ביד. עם זאת, את עיקר הדגש אני שם על סדר. חשוב לי שדברים יהיו במקום וכראוי. אני אוהב למשל שבגדים מקופלים סימטרי ולפי צבעים. מכיוון שלא תמיד יש לי זמן לסדר אז אני מקפיד שבבית תהיה פינת בלגן אחת שבה מרוכזים כל הדברים שאין לי זמן לטפל בהם כמו בגדים לא מקופלים".
למה זה כל כך חשוב לך?
"סדר וניקיון הם דרך חיים, אולי גם קצת התמכרות ואולי גם ביטוי ל-OCD. אני מאמין שזה מקיים את מותר האדם מהבהמה ומעיד על שליטה, על בריאות ועל אורח חיים בריא. אגב, אני מאוד מודע לשריטה ולכן משתדל שזה לא יפריע לבני הבית האחרים. אני גם לא מעיר על זה, פשוט כשמשהו מבורדק או מבולגן אני מסדר".
עצות?
"אני ממליץ לאנשים לדבוק בשיטת פינת הבלגן. אנחנו אנשים עובדים והעולם המודרני תובעני מאוד. רכזו את הבלגן במקום אחד. במקביל, נסו לחיות בתפיסת סדר ביום-יום: תחזרו דברים למקום אחרי השימוש ותשתדלו לא לדחות מטלות, נקו כל פעם קצת ולא ניקיון גדול אחת לתקופה. והכי חשוב: תמיד תזכרו שגם מחר יש יום לסדר".
