כשאנחנו שותים מים מינרליים מבקבוק פלסטיק, מתקבלת התחושה שאנחנו שותים את המים הכי טובים ובריאים לגוף, בטח יותר מאלה שיוצאים מהברז. זה אולי נכון, אבל מסתבר שצורת ההגשה - פלסטיק - דווקא יכולה לשנות את התמונה, ולא לטובה. מחקר חדש מגלה שמים מינרליים בבקבוק רחוקים מלהיות טהורים כפי שהם נראים. כל לגימה עלולה להכיל חלקיקי מיקרופלסטיק בלתי נראים שחודרים לגוף, עוברים את מערכות ההגנה שלו ואף עלולים להתמקם באיברים חיוניים.
את המחקר ערכה החוקרת הקנדית שרה סאג׳די, לאחר ששהתה בחופשה טרופית תמימה בתאילנד. היא הבחינה ששכבת החול מכוסה בשברי פלסטיק קטנים – רובם מבקבוקי מים. המראה הזה, היא מספרת, גרם לה להבין עד כמה בעיית הפלסטיק חודרת לכל מקום, גם לגוף שלנו.
המחקר שפרסמה סאג׳די בכתב העת המדעי Journal of Hazardous Materials מצביע על כך שאנשים בולעים מדי שנה בין 39 אלף ל־52 אלף חלקיקי מיקרופלסטיק מבלי לדעת זאת, וכאלו ששותים מים מבקבוקים כהרגל, מוסיפים לעצמם כ-90 אלף חלקיקים נוספים לעומת מי שמעדיפים מי ברז. מדובר בחלקיקים כל כך קטנים עד שאינם נראים לעין בלתי מזוינת – חלקם בגודל של מיקרון אחד בלבד, אלפית המילימטר.
אז איך זה קורה? סאג׳די מסבירה כי חלקיקי המיקרופלסטיק נוצרים לאורך חיי הבקבוק – משלב הייצור והאחסון ועד השינוע והחשיפה לשמש. בכל פעם שהבקבוק נמעך, נפתח או נחשף לטמפרטורות משתנות, הוא משיל חלקיקים חדשים שמוצאים את דרכם למים שבתוכו.
הבעיה, לדבריה, היא בכך שהחלקיקים הללו נצרכים ישירות – לא דרך שרשרת המזון – ולכן הם עלולים להיות מסוכנים יותר. ברגע שהם נכנסים לגוף, הם מסוגלים לחצות את מחסומי הדם, להגיע לאיברים פנימיים ולגרום לשורה של בעיות: דלקת כרונית, פגיעה הורמונלית, בעיות פוריות, נזק עצבי ואפילו סוגים מסוימים של סרטן. עם זאת, היא מדגישה שההשפעות ארוכות הטווח עדיין אינן מובנות במלואן, בין היתר בשל היעדר שיטות מדידה אחידות ומחקרים רחבי היקף.
בארגון הבריאות העולמי (WHO) דווקא מבקשים להרגיע. בארגון עוקבים בשנים האחרונות אחרי תופעת המיקרופלסטיק במי השתייה – אבל מזהירים שלא למהר ולהיבהל. לפי הדוח האחרון של הארגון, הידע המדעי בתחום עדיין מוגבל מאוד, שיטות המדידה אינן אחידות, וההשפעה הבריאותית על בני אדם טרם הוכחה באופן חד משמעי. בארגון ממליצים למדינות לשפר את תהליכי הטיהור במתקני המים, מה שיסייע להפחתת חלקיקים מיקרוסקופיים, אך מדגישים שכרגע האיום המרכזי על איכות המים נובע ממזהמים ביולוגיים וכימיים – לא מהמיקרופלסטיק עצמו. בנוסף, הארגון קובע כי אין הצדקה בשלב זה לבצע ניטור שגרתי של מיקרופלסטיק במי שתייה, עד שייאספו נתונים מדויקים יותר על ההשפעות ארוכות הטווח שלהם על הבריאות.
על אף שמדינות רבות בעולם כבר נוקטות צעדים לצמצום השימוש בפלסטיק – כמו איסור על שקיות וקשיות חד־פעמיות – סאג׳די טוענת שבקבוקי המים כמעט לא נמצאים על סדר היום הרגולטורי. היא סבורה שהדרך היעילה ביותר לשינוי היא באמצעות חינוך והגברת מודעות ציבורית. "אין בעיה לשתות מים בבקבוק כשאין ברירה", היא אומרת, "אבל זה לא משהו שצריך להפוך להרגל יומיומי. הסכנה איננה ברעילות חריפה – אלא ברעילות הכרונית, זו שמצטברת לאט לאט לאורך השנים".
פורסם לראשונה: 02:33, 15.10.25
