בישראל נרשמה בשנים האחרונות נסיגה חדה בכישורי הקריאה של תלמידי כיתה ד'. מבחני הקריאה הבינלאומיים מצביעים על ירידה משמעותית בהישגי התלמידים בשנת 2022 – ירידה של עשרים נקודות לעומת 2016, אחת החריפות ביותר מבין מדינות ה-OECD. שיעור התלמידים שהפגינו מיומנויות קריאה גבוהות הצטמצם ב-11%, ואילו שיעור המתקשים בקריאה עלה ב-8%. הפערים הבולטים ביותר נרשמו דווקא בקרב תלמידים דוברי עברית, שרשמו ירידה חדה של 28 נקודות – לעומת תלמידים דוברי ערבית, שנותרו ברמת הישגים נמוכה וללא שינוי משמעותי.
הבעיה לא נעצרת בגיל בית הספר. בסקר ארצי שנערך בקרב בוגרים בגילי 16 עד 65, דורגה ישראל באחד המקומות הנמוכים במדדי האוריינות במדינות המפותחות. הציון הממוצע בקריאה היה נמוך בכ-16 נקודות מהממוצע הבינלאומי, ויותר משליש מהאוכלוסייה הבוגרת נמצאת ברמת קריאה בסיסית בלבד – המקבילה ליכולות של ילד בן עשר.
למרות כל זאת, יש בידינו כלים לשינוי. דווקא בתוך תמונת המצב המורכבת, חשוב להיזכר שקריאה היא גם הרגל, גם אווירה – וגם עניין של דוגמה אישית, גישה וסביבה תומכת. כשהקריאה זוכה למקום של כבוד בבית, כשהיא נוכחת ביומיום – גם הילדים מתחילים להתקרב אליה.
אז איך עושים את זה? הנה שבע דרכים פשוטות, מוכחות, ואפילו מהנות – שיכולות לשנות את כל התמונה.
1. היו אתם המודל שתרצו לראות
ילדים לומדים הכי טוב מהתבוננות. כאשר הורה קורא בזמנו החופשי – ספר, עיתון, כתבה – הילד מפנים שקריאה היא חלק מהחיים, לא רק דרישה לימודית. גם אם אינכם קוראים הרבה, מספיק להקדיש רבע שעה ביום לספר ולשוחח עליו. לא צריך להכריז "אני קורא עכשיו", אלא פשוט להיות נוכחים עם ספר. גם ילדים קטנים מאוד קולטים את הסביבה ומחקים את ההתנהגות. שתפו אותם במה שאתם קוראים, הזמינו אותם להצטרף. ככל שהקריאה תיראה כחלק מהשגרה – כך היא תיטמע אצלם כחלק מהיומיום.
2. התחילו מוקדם: קריאה בקול רם מגיל אפס
לתינוק אין צורך להבין את הסיפור – עצם ההקשבה לקולכם בזמן קריאה מפתחת אוצר מילים, דמיון, קצב פנימי וחיבור רגשי. כשאתם מקריאים לילד סיפור, אתם מעניקים לו גם את יסודות השפה וגם תחושת ביטחון וקשר. ילדים שזוכים להקראה מהילדות המוקדמת נכנסים לבית הספר עם יתרון משמעותי. ההקראה יכולה להימשך גם בגילאים גדולים יותר – תלמידי כיתה ג' ואפילו ו' נהנים להקשיב לסיפור טוב. זו לא רק קריאה, זו חוויה רגשית, קבועה ומחברת.
3. תנו להם לעזוב ספר שלא מדבר אליהם
לא כל ספר מתאים לכל ילד – וזה בסדר גמור. ילד שמתקשה להתחבר לספר, לא חייב לסיים אותו. התעקשות לסיים ספר לא אהוב עלולה להמאיס את חוויית הקריאה כולה. מתן האפשרות לעצור ולעבור לספר אחר, מחזקת את תחושת הבחירה והשליטה, ומעודדת חיפוש אקטיבי של טקסטים שמעניינים באמת. זו לא התחמקות, זו בניית זהות קוראת בריאה – שמכירה ברגשות ובהעדפות.
4. לעולם אל תציגו קריאה כעונש
משפטים כמו "אם לא תתנהג יפה – תקרא במקום לראות מסך" משדרים שהקריאה היא תחליף פחות נעים. במקום זאת, קריאה צריכה להיות מוצגת כפרס, כבילוי, כזמן איכות. הזמינו את הילד לקרוא איתכם, בחרו יחד ספרים, הפכו את הרגעים סביב הקריאה לנעימים. קריאה היא לא כלי משמעת – היא שער לדמיון, לרגש ולרוגע. ככל שההקשר סביב הקריאה יהיה חיובי, כך הסיכוי שהילד ירצה לקרוא – יעלה.
5. תנו להם לבחור – גם אם זה קומיקס
ילדים מתחברים למה שמעניין אותם – וגם אם זה לא הספר שאתם הייתם בוחרים, כל עוד הם קוראים – זה נהדר. קומיקס, יומנים אישיים, מדריכים, סיפורי פנטזיה, ואפילו ספרי בדיחות – כולם תורמים לפיתוח אוריינות, הבנה ושיח. לא כל קריאה חייבת להיות "גבוהה" כדי להיות משמעותית. אפשר לשאול מה אהבו, מה הדמויות מזכירות להם, האם היו רוצים לקרוא עוד. הבחירה האישית היא מפתח לחיבור רגשי.
6. דברו על מה שקראתם
שיחה על ספרים לא צריכה להיות שיעור. מספיק לשאול: מה אהבת בפרק? היית משנה את הסוף? הדמות הזו מזכירה מישהו? השיח הזה מפתח הבנה, ביטוי רגשי וחשיבה ביקורתית. גם שיתוף מצדכם – "קראתי משהו מעניין היום" – מחבר את הילד לעולם הקריאה כמקום חי. כשספרים נכנסים לשיחה, הם הופכים לחלק מהחיים – לא רק לפעולה סגורה בתוך עמודים.
7. צרו טקסים קטנים סביב קריאה
טקס קבוע – כמו קריאה לפני השינה – מעניק לקריאה מקום של כבוד. זה יכול להיות רבע שעה קבועה ביום, ספר של שבת בבוקר, או זמן משפחתי שבו כולם שוקעים יחד כל אחד בספר משלו. חוויית הקריאה קשורה לא רק למה קוראים – אלא גם לאיך ומתי. אם הקריאה תלווה באווירה נעימה – תאורה רכה, חיבוק, שוקו חם – היא תיצרב בזיכרון כרגע של נוחות, חום וביטחון. כך יוצרים הרגלים שילוו אותם הלאה.
המשבר האורייני שישראל מתמודדת איתו בעשור האחרון אינו רק אתגר חינוכי – הוא אתגר חברתי, תרבותי וערכי. אבל הוא גם קריאה לפעולה. לא רק למקבלי החלטות ולמורים, אלא גם להורים, לסבים ולסבתות, למטפלות, ולכל מי שמבקש לעזור לילדים להתחבר מחדש למילה הכתובה.
קריאה היא לא רק שאלה של ציונים. היא שאלה של דמיון, של הבנה, של הקשבה, של היכולת להיכנס לעולם אחר – ולצאת ממנו קצת אחרת.
הכותב הוא ראש המחלקה לחינוך לביה"ס היסודי וראש החוג לחינוך במכללת סמינר הקיבוצים
