האמת היא שלחגית סינדליס כבר נמאס מהתגובות שלכם. אז בסדר, לא כל יום רואים בישראל בודי-בילדרית, אז מה?
"יש את התגובות השקטות: אנשים שרק נתקעים עליי עם המבט, מסתכלים עליי מלמעלה עד למטה כאילו הם ראו איזה פריק שואו. יש את התגובות המטופשות: אמירות בסגנון 'אוי, רק שלא תרביצי לי' או 'אני מבין שלא כדאי לעצבן אותך'. אלה הכי פופולריות. בישראל, משום מה, מקשרים בין פיתוח גוף לאלימות באופן אינסטינקטיבי. ויש את התגובות הרעות שבאמת רוצות לפגוע בך: 'מה זה, איך היא נראית?', 'למה שאישה תעשה דבר כזה לעצמה' או 'היא נראית כמו גבר'. גם קרה לי יותר מפעם אחת שהכינו משהו עם השם שלי עליו, ומישהו זרק: 'זו לא חגית, זה חגי'".
זה מעליב אותך?
"כבר לא כי אלה אותן היציאות כל הזמן. זה לא מצחיק או חכם. יאללה, תעברו הלאה, תתקדמו".
יש גם תגובות חיוביות?
"כן, יש המון אנשים שמעודדים, במיוחד אלה שמבינים במה זה כרוך וכמה ההשקעה נדרשת. הם גם מבינים שאני לא סתם נפוחה, שהמבנה הוא נכון ושהפרופורציות טובות. יש תגובות כמו 'איזה יופי, איזו מקצוענית' או 'את נראית ממש כמו אל יווני' או 'אנחנו עוקבים אחרייך ומעריצים אותך".
היא בת 47.5, מתגוררת בכפר יונה, גרושה ואם לשלושה (22, 20, 17). לפני כשבע שנים גילתה את תחום פיתוח הגוף ומאז היא לא עוצרת: 90 ק"ג של שרירים פרוסים על 167 ס"מ. היא מתאמנת חמש פעמים בשבוע אימון שאורכו בין שעתיים לארבע שעות, היא טסה לתחרויות בכל העולם ולפני כשנה פתחה את Meso - המרכז הראשון בישראל המוקדש לפיתוח גוף מקצועי. סינדליס גם הצליחה להכניס לארץ את ליגת ה-NPC ("ליגת העל" של פיתוח הגוף העולמי). בחודש הבא תיערך בנתניה התחרות הראשונה, ומתחרים ישראלים יוכלו להשתלב בזירה הבינלאומית מבלי לטוס לחו"ל.
"יש את התגובות השקטות: אנשים שרק נתקעים עליי עם המבט, מסתכלים עליי מלמעלה עד למטה כאילו הם ראו איזה פריק שואו. יש את התגובות המטופשות: אמירות בסגנון 'אוי, רק שלא תרביצי לי' או 'אני מבין שלא כדאי לעצבן אותך'"
בואי נתחיל מההתחלה. איך הגעת לזה?
"גדלתי עם שני אחים שגדולים ממני ב-10 ו-12 שנה. הייתי הקטנה, התינוקת שזורקים אותה באוויר מיד ליד. מאז ומתמיד חייתי עם רמות אדרנלין ואקסטרים בדם. הודות לשני הגברברים הקטנים, היו בבית המון מגזינים כאלה של פיתוח גוף, ואני זוכרת את עצמי מדפדפת בהם, בוהה בתמונות. תחומי ההתעניינות שלי כבר אז היו מזוהים יותר עם גברים. רכבתי על אופנועים כבדים והסתובבתי תמיד עם הבנים ועם שיער קצר. מה שכן, מעולם לא היה לי ספק לגבי הזהות המינית שלי. אימא שלי בהתחלה חששה: מה קורה עם הילדה? היא נרגעה כשהיא ראתה שהילדה מאוד מתעניינת בבנים".
היא חששה שאת לסבית.
"כן, הדור הישן הוא כזה. יש תבניות שלפיהן את צריכה להתנהג ואם את קצת שונה – אנשים מרימים גבה".
אבל בסך הכול היא הלכה בתלם. היא סיימה תיכון וצבא, למדה לתואר ראשון בכלכלה בטכניון, עשתה השלמה לראיית חשבון והתחילה את הקריירה. במקביל התחתנה והביאה ילדים לעולם. "הכול היה מאוד נורמלי כי ככה חינכו אותי וככה היה מקובל", היא אומרת.
לאורך כל השנים האלה היא הקפידה לעסוק בספורט: "עסקתי תמיד בתחומים הלגיטימיים. כנערה הייתי שחיינית ובצבא עסקתי בקרב מגע. בהמשך הגיעו הריצות. גם את הספורט הרגיל לקחתי לאקסטרים. בהתחלה רצתי מרתונים, אחר כך עברתי לטריאתלון ומשם לתחרויות איש הברזל. עולם פיתוח הגוף תמיד היה חבוי איפשהו בראש. פשוט הדחקתי אותו כל השנים כי זה לא היה לגיטימי, לא בא בחשבון".
בסביבות גיל 40 קרה לה מה שקורה לרבים: היא הפסיקה להתעניין במה שאנשים אחרים מחשיבים כלגיטימי והתחילה להתעניין בחלומות שלה והם, מתברר, היו קשורים קשר הדוק בפיתוח גוף.
"כל הזמן נלחמתי בזה שהגוף שלי הוא יחסית מסיבי. למרות שאחוזי השומן היו קטנים, היה לי קשה לסחוב את כל המשקל הזה בספורט סיבולת. החלטתי להפסיק להילחם במאסיביות הזו ולקחת אותה לאקסטרים, לראות עד כמה הגוף שלי יכול לגדול. הפסקתי עם האימונים לטריאתלון התחלתי להתאמן בחדר כושר. בשנה הראשונה והשנייה בעלי והמשפחה עוד איכשהו סבלו את זה. בהמשך פחות".
"הילדים היו יחסית צעירים אז, ואני כל הזמן חששתי שיציקו לבן שלי, שיזרקו לו הערות בסגנון 'אימא שלך נראית כמו גבר'. פיתוח גוף גם מלווה בצילומים קצת יותר חושפניים ופרובוקטיביים ופחדתי עליו. בסוף דווקא הבת האמצעית לקחה את זה הכי קשה"
מה הם היו צריכים לסבול? מה קרה בשנה-שנתיים הראשונות?
"קודם כל השינויים הפיזיים: גדלתי והפכתי לשרירית ממש. עם הרמת המשקולות האינטנסיבית הגיעו גם הדיאטות המאוד קפדניות. כיוונתי לתחרויות ובשביל להגיע לשם נדרש 'אחוז שומן תחרותי' אז את מורידה פחמימות וקצת מתחילה להתחרפן. אירוע המפנה שבאמת ערער את המשפחה כולה היה כשהתחלתי להשתמש בסטרואידים, שהם חלק בלתי נפרד מהספורט הזה. בעלי לא אהב את זה כי זה משפיע על מצבי הרוח וכמובן, כי יש לזה השפעה קיצונית על המראה החיצוני. הוא גם שנא את העובדה שמסתובבים מחטים בבית, זה עשה לו קונוטציה של נרקומנית. הוא בעצמו גם ספורטאי, אבל תמיד עסק באתלטיקה על טהרת הטבעי, אז כל הדבר הזה היה מאוד מנוגד לתפיסות שלו. עם זאת, הוא ראה כמה אני נחושה אז הוא פשוט זז הצידה ולא התווכח איתי בעניין. כן, התגרשנו בסוף, אבל פיתוח הגוף הוא לא באמת הסיבה לגירושים אלא רק תוספת לקרע.
"הילדים היו יחסית צעירים אז, ואני כל הזמן חששתי שיציקו לבן שלי, שיזרקו לו הערות בסגנון 'אימא שלך נראית כמו גבר'. פיתוח גוף גם מלווה בצילומים קצת יותר חושפניים ופרובוקטיביים ופחדתי עליו. בסוף דווקא הבת האמצעית לקחה את זה הכי קשה. היא לא דיברה איתי כמה חודשים. ילדים זרקו לה הערות והיא כעסה עליי שבגללי היא חוטפת ריקושטים והחליטה להתרחק ממני. היום היא הילדה שהכי צמודה אליי. היא עובדת איתי בחדר כושר, וכל היום משבחת ומהללת את התחום".
תחום גברי
לפחות בישראל, הענף שסינדליס בחרה לצלול לתוכו מיועד לגברים ומנוהל על ידי גברים.
"יש כמה איגודים שכל אחד מהם יודע את מקומו ומשתדל לא להיכנס לטריטוריה של האחר. הכול מאוד כוחני, כמו קרטל".
יש בכלל נשים?
"יש נשים שמתחרות אבל צריך להבין שיש כל מיני קטגוריות. בארץ מתחרות רק נשים דקיקות כאלה, בקטגוריה שנקראת 'ביקיני'. יש אולי גם כמה נשים בקטגוריה אחת למעלה שהן קצת יותר שריריות אבל עדיין מאוד רזות. מבלי להתפלצן, אין בישראל נשים שהן כמוני. בעולם זה כן מאוד נפוץ. עובדה שאני מתחרה בחו"ל כל הזמן ופוגשת לא מעט נשים שדומות לי במבנה הגוף. המטרה שלי היא להעלות את זה למודעות ולהפוך את התחום כולו למקובל יותר. אני רוצה שנשים יידעו שזה קיים ויפסיקו לפחד לגדול".
נשים בחדר כושר מרימות חמש קילו וחוששות להיראות גבר.
"כן, הן חושבות שהן התנפחו מזה. זה מצחיק. הן לא מבינות שזה דורש הרבה יותר וגם כשאת רוצה ומאוד משתדלת עדיין לא תמיד תצליחי לגדול".
כחלק מהניסיון לשנות תפיסות עולם בכל הנוגע לפיתוח גוף, סינדליס פתחה לפני כשנה את מסו בעמק חפר.
"20 שנה עסקתי בראיית חשבון ואז התפרקה החברה שעבדתי בה. מצאתי את עצמי בגיל 47 בצומת דרכים, צריכה להחליט מה אני עושה הלאה. מה, להתחיל עכשיו לשלוח קורות חיים? ולכי תעבדי המון שעות ותוכיחי את עצמך למנהל חדש. לא רציתי את זה אז הוצאתי את כל הפיצויים שלי, משכנתי את הבית, לקחתי קצת כסף מההורים והקמתי את העסק. זה בעצם חדר כושר מאוד גדול שמיועד כולו לפיתוח גוף. יש בו פי חמש יותר מכשירים מחדר כושר רגיל וגם כל מיני מכשירים מיוחדים. בגלל שאני מפתחת גוף מקצועית ומכירה את כל האנשים בתחום, הזמנתי אותם להתאמן אצלי. נוצרה אווירה כזו שכולם עובדים על פיתוח הגוף שלהם ומבינים זה את זה בלי מילים. מגיעים למסו מכל קצוות הארץ, גם בשביל להתאמן וגם בשביל לעשות סשן צילומים מיוחדים.
"המטרה שלי היא להפוך אותו למרכז מקצועי לפיתוח גוף, אז אני גם בתהליכים מאוד מתקדמים מול מנהל הספורט כדי להקים בית ספר שילמדו בו מיטב המרצים בתחום. מעבר לתעודה של מאמן חדר כושר אנחנו נספק גם קורס מתקדם של מאמן פיתוח גוף, ושם נדבר על כל מה שנדרש בספורט הזה כמו הכנה לתחרות, הדיאטה וכמובן - השימוש בסטרואידים בצורה מפוקחת ומבוקרת".
לשחק את אלוהים
השימוש בסטרואידים הוא חלק בלתי נפרד מתחום פיתוח הגוף וגם אחת הסיבות המרכזיות להיעדר הלגיטימציה של הספורט כולו. בישראל אין פיקוח בכלל על שימוש בחומרים והמתאמנים משיגים את החומרים במחתרת, באופן לא חוקי.
"מדובר בתחום פרוץ לגמרי וכשאני חושבת על זה, אני מבועתת", היא מודה. "השינוי שהכי הייתי רוצה להכניס לתחום הוא לדאוג שהכול יהיה תחת פיקוח רפואי, כי יש המון אנשים שלא יודעים בכלל מה הם מזריקים לעצמם לגוף. במדינות אחרות בעולם הכול מפוקח ואת החומרים קונים בבתי מרקחת. הרי בסך הכול אנחנו עושים מניפולציה להורמונים, אז אם ידאגו שרופא אנדוקרינולוג יפקח על התהליך ויספק מינונים מתאימים, הכול יהיה בסדר. בינתיים אני מזהירה כל מי שרוצה להתחיל עם זה, מסבירה את כל המשמעויות ומפרטת על תופעות הלוואי. אני ממש לא ממליצה על זה לכולם, בטח לא מתחת לגיל מסוים ובטח לא אם המטרה היא להראות בים שיש לך קוביות בבטן. זו צריכה להיות החלטה שחושבים עליה המון".
ספרי לי על תופעות לוואי.
"שינוי הקול הוא בדרך כלל הסימפטום הראשון. סימפטומים אחרים יכולים להיות פגיעה בעור, מצבי רוח, התקפי חרדה, פגיעה בפוריות לטווח הארוך, שיעור יתר או התקרחות. אצל נשים שיעור היתר הוא כמובן יותר קריטי, כי אם לגבר יגדל קצת יותר זקן זה לא נורא, אבל אם לאישה יגדל פתאום זקן זה לא נעים. תופעות הלוואי הן אינדיבידואליות. אצל כל אחד נפגע משהו אחר. אצלי, לדוגמה, הקול מאוד התעבה. לפני הסטרואידים היה לי קול ציפציף. היום אנשים פונים אליי בלשון זכר בטלפון כי הם בטוחים שהם משוחחים עם גבר ואני כבר לא טורחת לתקן".
"שינוי הקול הוא בדרך כלל הסימפטום הראשון. סימפטומים אחרים יכולים להיות פגיעה בעור, מצבי רוח, התקפי חרדה, פגיעה בפוריות לטווח הארוך, שיעור יתר או התקרחות. אצל נשים שיעור היתר הוא כמובן יותר קריטי, כי אם לגבר יגדל קצת יותר זקן זה לא נורא, אבל אם לאישה יגדל פתאום זקן זה לא נעים"
תגידי, זה שווה את זה?
"אני עוצרת הרבה פעמים לשאול את עצמי את השאלה הזאת. אני גם תוהה - אם היית חוזרת אחורה בזמן, האם הייתי עושה את זה שוב? לרוב אני עונה לעצמי שכן, רק צריך לדעת מראש את ההשלכות האפשריות. כמו כל דבר שאני עושה, אני משתדלת שהסיכון יהיה מחושב, אבל אני מודה שאני פשוט אוהבת את הסיכון. בעיניי זה שווה אך ורק אם לוקחים את זה לקצה, אם מתחרים בעולם, אם בונים איזושהי קריירה סביב זה. בעצם מינפתי את זה כמו שצריך והיום זו העבודה שלי אז כן, זה היה שווה כל רגע".
מה המטרה הסופית?
"קודם כל, נהניתי מאוד מהדרך. לפסל את הגוף שלך זה קצת כמו לשחק את אלוהים. אני לא יודעת מה המטרה הסופית וכל רגע מגיעים לי רעיונות חדשים. אני בעיקר רוצה לפתח את התחום הזה בארץ, להכניס אותו למודעות ולדאוג שהוא יהיה מפוקח ופחות מסוכן. אני רוצה שאנשים יפסיקו עם הדעות הקדומות. היו תקופות שהתייאשתי ממה שקורה פה בישראל וחשבתי לקחת את הרגליים שלי ולטוס לארצות הברית, שם התחום מקובל. יש לי קולגה שעשתה את זה, רק שהיא הייתה רווקה וחופשייה, ואני לא יכולה פשוט לקום וללכת כי יש לי ילדים".
יש לך זוגיות חדשה מאז שהתגרשת? איך גברים מגיבים אלייך?
"הייתה לי מערכת יחסים אחת ממש קצרה, אבל כלום מאז. אני עסוקה בעצמי והאמת היא שגם אין לי כוח. כבר קשה לי להסתכל על גבר קטן ורזה שנכנס לי בעובי של רגל אחת ואם כבר יש כאלה שכן מוצאים חן בעיניי, אז הם מעדיפים נשים רזות וקטנות. מניחה שגברים מאוימים ממני ואין להם מושג איך לאכול אותי, באפליקציות כמו טינדר בוררים רק לפי מראה חיצוני ושם נופלים עליי רק הזויים והסוטים, כל מיני אנשים שרוצים 'אישה גדולה' שתניף אותם או תשפיל אותם וזה דוחה אותי ברמות. אז בינתיים אני פשוט נמנעת ומחכה שמשהו טוב יבוא".
