בשבוע שעבר הפכה רעות רגב, שחקנית וקצינת מילואים, לכוכבת של הרגע, אחרי שזכתה להגשים חלום של אלפי נשים בכל רחבי העולם: להיבחר על ידי הזמר הפורטוריקני באד באני מתוך קהל של עשרות אלפי אנשים ולהעלות איתו לבמה. מה שהפך את הסיפור למדהים אפילו יותר היה פוסט שרגב העלתה לרשת עוד לפני הרגע הגדול, שבו היא נראתה יושבת עם עיניים עצומות ומדמיינת בדיוק את מה שהיא רוצה שיקרה - שבאד באני יבחין בה, יבחר דווקא בה ויעלה אותה לבמה. ואז זה באמת קרה.
רגב לא סתם תרגלה מדיטציה או חלמה בהקיץ, אלא היא עשתה מניפסטינג (Manifesting) ובעברית - זימון מציאות. כל כמה שנים טרנד המניפסטינג זוקף את ראשו מחדש. בחודשים האחרונים הוא שוב מציף את הרשתות החברתיות, כשעוד ועוד גולשים כותבים את החלומות שלהם במחברות, מכינים לוחות חזון, מדמיינים בפרטי פרטים את העתיד הרצוי ומנסים "למשוך" לחייהם אהבה, עבודה טובה, כסף, הצלחה או בית חדש. אבל האם יש בכוחה של מחשבה לשנות את המציאות, או שמדובר בגרסה עדכנית של חשיבה מאגית? האם היקום באמת מקשיב למשאלות שלנו, ומה מבדיל בין מניפסטינג לבין סתם חלום?
"אני לא מאמין באיזשהו קוסמוס שמביא לנו דברים. אני מאמין בנו, שעושים את הדברים", אומר יובל אברמוביץ', סופר ומרצה בינלאומי, מחבר סדרת "הרשימה" ורבי מכר נוספים. אברמוביץ' מוכר כמי שמעודד אנשים "לצעוק" את החלומות שלהם בקול, וגם כמי שמגשים שוב ושוב חלומות שנראים בתחילה כמעט בלתי אפשריים.
לדבריו, מניפסטינג אינו יכול להסתכם במחשבה חיובית. "אני מאמין בכך שחיינו בידינו ושאנחנו יכולים לייצר לעצמנו דברים. כמובן שיש מקרים שאין לנו שליטה עליהם, כמו מחלה או אירועים חיצוניים קשים. אבל בהרבה מאוד תחומים אנחנו יכולים להשפיע על החיים שלנו. זה לא פשוט ולא קל, וזה דורש מעשים".
אז מה קרה במקרה של רעות ובאד באני?
"ברור שיש כאן גם סטטיסטיקה וצירוף מקרים. מתוך עשרות אלפי אנשים שהגיעו להופעה, דווקא בה הוא בחר. אבל חשוב לזכור שהזימון הזה לא התרחש בחלל ריק. היא טסה לפולין, קנתה כרטיס, הגיעה להופעה ודאגה להיות קרובה לגדר, במקום שבו הוא יוכל להבחין בה. היא לא ישבה בשורה האחרונה ביציע ורק דמיינה שזה יקרה - היא עזרה לזה לקרות. בעיניי, זה דבר חשוב מאוד בהגשמת חלומות: לא מספיק לחשוב ולקוות, אנחנו צריכים גם לעשות פעולות שיגדילו את הסיכוי שהדבר שאנחנו רוצים אכן יתרחש".
זימון לא מתרחש בחלל ריק. יובל אברמוביץ'
(צילום: ליה יפה)
לצד הפעולה, אברמוביץ' מזהה מרכיב נוסף - אמונה: "אני לא מדבר בהכרח על אמונה דתית או רוחנית, אלא על האמונה שהדבר שאנחנו רוצים באמת יכול לקרות לנו ושיש לנו אפשרות להשיג אותו. יש מושג אמורפי שנקרא 'תודעת שפע'. אנשים אומרים לך שאת חייבת תודעת שפע, אבל מה זה בכלל אומר? בעיניי, אנשים שנמצאים באזור של הגשמת חלומות מאמינים שדברים יכולים לקרות להם. הם זזים, וכשזזים קורים דברים. לפעמים דברים מדהימים ולפעמים גם כישלונות, אבל הם נמצאים בתוך המשחק".
אגלה לך את הסוד
הרעיון לשנות לעצמנו את העתיד על ידי מחשבות פרץ בגדול בדיוק לפני 20 שנה, עם יציאתו של הסרט "הסוד", ובעקבותיו גם הספר בעל אותו שם. על פי הסרט, לאורך כל ההיסטוריה אנשים מצליחים כמו לאונרדו דה וינצ'י, שייקספיר, מוצרט ואלברט איינשטיין הבינו שאם אנחנו חושבים על דבר מסוים ומתכווננים אליו, אנחנו מושכים אותו למציאות שלנו. ההנחה הזו הצליחה לייצר הדים בכל העולם, ולפחות על דבר אחד אי אפשר להתווכח: היא משכה הרבה מאוד כסף ליוצרי הסרט.
"'הסוד' הוא תוכן מצוין שעשה שינוי אדיר בעולם, אבל לי הייתה חסרה בו השכבה של הפעולה", מסייג אברמוביץ'. "בגישה הזאת אומרים: תחשוב חיובי ויקרו לך דברים חיוביים. יש שם, למשל, הצעה לכתוב לעצמך צ'ק על מיליון דולר, לשים אותו על המקרר ולזמן את הכסף לחיים שלך. אבל מה חלק מהאנשים הבינו מזה? שהם צריכים לכתוב צ'ק, להסתכל עליו ולחשוב חיובי. זה לא מספיק. צריך לפעול כדי שהכסף ייכנס".
יובל אברמוביץ', סופר ומרצה: "ברור שיש כאן גם סטטיסטיקה וצירוף מקרים. אבל חשוב לזכור שהזימון הזה לא התרחש בחלל ריק. רעות לא ישבה בשורה האחרונה ביציע ורק דמיינה שזה יקרה"
לדבריו, המשותף ל"הסוד", למניפסטינג ולשיטת "הרשימה" הוא החשיבה החיובית והאמונה באפשרות שמשהו יקרה. ההבדל המרכזי הוא המעבר מרצון למעשים. "רוב האנשים נתקעים בשלב הפעולה, או יותר נכון - הפעולות. לא פעולה אחת, אלא שוב ושוב. זה לא מספיק רק לחשוב ורק להאמין".
כדי להמחיש זאת הוא מספר על הופעה של אדל שבה נכח בלאס וגאס ב-6 באוקטובר 2023. "כשקניתי כרטיסים להופעה, בערך שנה לפני כן, ראיתי בסרטונים שבאחד השירים היא יורדת מהבמה ומסתובבת בין הקהל. חשבתי לעצמי שאולי גם לי תהיה איתה איזושהי אינטראקציה, אבל לא הסתפקתי רק במחשבה. קודם כל קניתי כרטיס בשורה השמינית והבאתי איתי עותק באנגלית של הספר 'הרשימה' שיצא בארצות הברית, עם הקדשה שכתבתי לה. כשהגעתי לאולם גיליתי שאני יושב בצד השני מהמסלול שבו היא עוברת, כך שלא היה סיכוי שהיא תגיע ממש אליי. אבל כשהיא עמדה על הבמה מולי, הרמתי את הספר, חייכתי ונופפתי בו. היא הבחינה בי, ניגשה אליי, לקחה את הספר, עיינה בו, הראתה אותו לקהל ולקחה אותו איתה. רציתי שתהיה לי אינטראקציה עם אדל וקיוויתי שזה יקרה, אבל גם עזרתי לזה לקרות. הבאתי את הספר, כתבתי הקדשה, קניתי מקום קרוב והרמתי אותו ברגע הנכון. בעיניי, זה בדיוק מניפסטינג: אמונה ופעולה שעובדות יחד".
אדל עם הספר הרשימה
(צילום: יובל אברמוביץ')
אבל אפשר בכלל לעבוד על אמונה? מה עושים כשמתעוררים ספקות?
"מתחילים בדברים קטנים. במקום להתחיל בחלום יוצא דופן כמו לפגוש את באד באני או את אדל, מסמנים מטרות קטנות שאפשר להגשים. פועלים, מצליחים ומסמנים וי. ככל שצוברים הצלחות קטנות, בונים בתוכנו מערכת פנימית שמאמינה שאנחנו מסוגלים. כל הצלחה כזאת מאמנת את 'שריר האמונה', אבל גם את 'שריר העשייה'. אם אני ארצה לשחק בהוליווד, יכול להיות שלא יבחרו בי באודישן. אבל אני יכול לגייס כסף, ליצור סרט עצמאי ולנסות להגיע לשם בדרך אחרת. הבנתי שהשיטה היא אמונה, חשיבה חיובית ופעולות".
אברמוביץ' מדגיש שהקריאה "לצעוק חלומות" אינה הוראה לעמוד ברחוב ולצרוח, אלא לדבר על הרצונות שלנו עם אנשים אחרים. עצם השיתוף, לדבריו, עשוי לפתוח דלתות שלא ידענו שקיימות.
"מספיק שאדם מספר לעשרה חברים מה הוא רוצה, או מעלה סרטון שבו הוא מדבר על החלום שלו, ומישהו מכיר מישהו שמכיר מישהו שיכול לעזור. זה מגדיל את הסיכוי שמשהו יקרה", הוא אומר. "כשנוחת עליך רעיון או רצון, צריך לקחת אותו וללכת איתו. מה שמייחד אנשים שקורים להם דברים הוא שהרעיונות שלהם לא נשארים ברמה של 'הייתה לי מחשבה'. הם עושים משהו".
וזה מבטיח הצלחה?
"לא. כשאדם זז ופועל, יכולים לקרות לו דברים מדהימים ויוצאי דופן, אבל גם דברים רעים וכישלונות. אני יכול, למשל, להיכנס לפרויקט, להשקיע ולהרוויח, אבל הפרויקט הזה גם יכול להיכשל. הדבר הזה עובד לשני הצדדים. ככל שאנחנו פועלים יותר, אנחנו גם חשופים יותר לאכזבות, לסירובים ולכישלונות. אבל בלי הפעולה, לחלום אין באמת סיכוי להתגשם. מי שזז, קורים לו דברים - לטוב ולרע".
לשלוט בחוסר השליטה
גם יהודה ניניו, סגן מנהל המערך הפסיכולוגי והפסיכולוג הרפואי הראשי של המרכז הרפואי איכילוב, אינו סבור שמחשבות נשלחות ליקום וחוזרות אלינו כשהן עטופות בסרט. עם זאת, לדבריו, מאחורי המניפסטינג עומד רעיון פסיכולוגי משמעותי.
"מניפסטינג הוא הגדרה רחבה למצב שבו אדם מקבל את מה שהוא מבקש", הוא מסביר. "אנחנו חיים במציאות שיש לנו מעט מאוד שליטה עליה, אבל אנחנו מנסים להבין איך אדם אחד מצליח לחוות את המציאות שלו כטובה ומספקת יותר מאדם אחר. מהזווית הפסיכולוגית, השאלה היא איך אנחנו יכולים להשפיע על מציאות שאין לנו שליטה מלאה עליה. המטרה אינה לשלוט בכל מה שמתרחש סביבנו, אלא להיות מודעים יותר לדפוסי החשיבה, הרגש וההתנהגות שלנו. מתוך המודעות הזאת אפשר לקבל החלטות אחרות ולפעול בצורה שמקרבת אותנו למטרות שלנו".
המציאות היא מגרש משחקים. יהודה ניניו
(צילום: יעל שמר)
איך אתה מסביר למשל את "הזימון" של רעות עם באד באני?
"רעות שעלתה לבמה הייתה קודם כל צריכה להביא את עצמה לשם. המשאלה התחילה עוד לפני ההופעה. היא הצליחה להגיע לשם ולהחזיק ברצון אותנטי. האם כל אדם שהיה עושה אותו דבר היה נבחר? לא. אבל בלי להגיע להופעה זה בוודאי לא היה יכול לקרות. זה כמו הבדיחה שאומרת שאם אתה רוצה לזכות בלוטו, כדאי שלפחות תמלא טופס".
יהודה ניניו, פסיכולוג: "המציאות היא מגרש משחקים. המחשבות שלנו משפיעות על האופן שבו אנחנו חווים את עצמנו, על ההחלטות שאנחנו מקבלים ועל הדרך שבה אנחנו מתנהגים"
מנקודת המבט הפסיכולוגית, הוא מסביר, מחשבה אינה משפיעה ישירות על העולם החיצוני. לפני הכול, היא משפיעה על האדם שחושב אותה. "המציאות קצת אדישה אלינו. היקום לא מתעורר בבוקר ושואל מה שלומי. אבל המציאות היא מגרש משחקים. המחשבות שלנו משפיעות על האופן שבו אנחנו חווים את עצמנו, על ההחלטות שאנחנו מקבלים ועל הדרך שבה אנחנו מתנהגים. השביל שמתחיל במחשבה, עובר בחוויה הפנימית וממשיך להחלטות ולהתנהגות - הוא שביל המניפסטינג".
לדברי ניניו, אחד המנגנונים המרכזיים שיכולים להסביר מדוע מניפסטינג לפעמים "עובד" הוא היכולת להבחין בהזדמנויות ולפעול כשהן מופיעות. "לא בהכרח חסרות לנו הזדמנויות בחיים", הוא מסביר. "לפעמים אנחנו פוגשים אותן, אבל בגלל פחד, חרדה, חוסר מודעות או דפוסים ישנים אנחנו לא בוחרים בהן. אדם שמחפש זוגיות, למשל, עשוי לפגוש מישהי שמתאימה לו, אבל להיות לחוץ כל כך במהלך הפגישה עד שהוא מדבר רק על עצמו, לא מצליח להקשיב או ממהר לשפוט אותה. ההזדמנות כבר נמצאת מולו, אך מצבו הפנימי מונע ממנו לזהות אותה.
"כך גם בעבודה, בעסקים או בהתמודדות עם משבר", הוא מוסיף. "כשאנחנו ממוקדים רק בקושי, ייתכן שלא נבחין בפתרונות. כאשר אנחנו מבינים טוב יותר מה מפחיד אותנו ומה מעכב אותנו, אנחנו יכולים לפרש את המציאות בצורה מדויקת יותר ולבחור אחרת. אפשר לקרוא לזה לזמן את מה שאנחנו רוצים, ואפשר לומר בשפה פסיכולוגית יותר שאנחנו מעלים את הסיכוי לפגוש את הדבר שאנחנו רוצים - ולדעת לבחור בו כשהוא מגיע".
לבנות לעצמנו מפת דרכים
(תמונה: Shutterstock)
ניניו מבקש להבחין בין פסיכולוגיה חיובית לבין הדרישה להיות שמחים ואופטימיים בכל מצב. "פסיכולוגיה חיובית לא אומרת שצריך לחשוב רק מחשבות חיוביות. יש בחיים רגעים קשים ומבאסים, וצריך להכיר בהם. היא בודקת אילו תכונות ותהליכים מובילים אנשים ליותר שגשוג, הצלחה ושביעות רצון".
אז מה נדרש כדי להפוך רצון למטרה שאפשר לקדם?
"יש כמה מרכיבים שיכולים לעזור לנו, ובהם תקווה, אופטימיות, אמונה עצמית, היכולת להציב מטרות ובעיקר התמדה. אחרי שאדם מבין מה הוא רוצה, הוא צריך לבנות לעצמו מעין מפת דרכים פנימית: לשאול איך הוא מגיע לשם, ממי הוא יכול ללמוד, באילו כלים כדאי לו להשתמש ואילו פעולות עליו לעשות. זה לא מצב שבו אדם חושב מחשבה ומישהו שולח לו את מה שביקש בדואר אוויר. זה אדם שחושב מחשבה, בונה לעצמו תוכנית, נעזר באנשים, לומד, מקשיב, מתייעץ ומתקדם לעבר המטרה שלו".
לדברי ניניו, אחד המרכיבים החשובים ביותר בתהליך הוא היכולת להמשיך גם כאשר התוצאה אינה מגיעה מיד. "הרבה פעמים אנחנו מוותרים כי אנחנו לא מקבלים כאן ועכשיו את מה שרצינו. תהליכים כאלה דורשים מעורבות גבוהה בחיי היומיום. להמשיך לנסות, לפגוש הזדמנויות וללמוד לברור מה מתאים למקום שאליו אנחנו רוצים להגיע".
