"תכבו כבר את המסך, זה מנוון לכם את המוח!" – את המשפט הזה רובנו שמענו לא פעם בילדותנו. כעת מתברר שייתכן שהיה בו יותר מגרעין של אמת. מחקר שפורסם בכתב העת Alzheimer's & Dementia מצא קשר בין צפייה תכופה בטלוויזיה באמצע החיים לבין הבדלים במבנה המוח שנראו יותר משני עשורים לאחר מכן.
החוקרים, מאוניברסיטת דרום קליפורניה (USC) וממוסדות נוספים, ניתחו נתונים של 1,712 משתתפים, שגילם הממוצע בתחילת המעקב היה 53. בשנים 1987–1989 דיווחו המשתתפים באיזו תדירות הם צופים בטלוויזיה וכמה הם נוהגים לשבת בעבודתם. כעבור כ-24 שנה, בשנים 2011–2013, הם עברו סריקות מוח באמצעות MRI.
חשוב להדגיש כי לא מדובר בסריקות חוזרות שתיעדו כיצד מוחם של המשתתפים השתנה לאורך השנים. החוקרים בדקו אם הרגלי הצפייה שעליהם דיווחו המשתתפים באמצע החיים קשורים למבנה המוח שלהם בגיל מבוגר יותר.
יותר טלוויזיה, יותר הבדלים במוח
מהמחקר עולה כי אצל משתתפים שדיווחו שהם צופים בטלוויזיה בתדירות הגבוהה ביותר, כמה אזורים במוח היו קטנים יותר לעומת משתתפים שדיווחו שהם צופים בה לעיתים רחוקות או כלל לא. בין היתר נמצאו הבדלים באזורים שנחשבים רגישים לתהליכים הקשורים למחלת האלצהיימר. נוסף על כך, אצל מי שצפו בטלוויזיה בתדירות גבוהה נמצא היקף גדול יותר של מוקדים חריגים בחומר הלבן במוח, המכונים White Matter Hyperintensities או WMH.
המוקדים האלה נראים בסריקות MRI כאזורים בהירים בחומר הלבן ונחשבים, בין היתר, לסמן של שינויים בכלי הדם הקטנים במוח. מחקרים קודמים מצאו קשר בינם לבין הזדקנות המוח, ירידה קוגניטיבית וסיכון מוגבר לדמנציה ולשבץ. עם זאת, החוקרים מדגישים כי הממצאים אינם מוכיחים שצפייה בטלוויזיה היא שגרמה לשינויים במוח, וגם אינם מעידים בהכרח שאדם שצופה הרבה בטלוויזיה יפתח אלצהיימר או דמנציה.
ההבדל הקריטי בין הספה למשרד
אחד הממצאים המסקרנים במחקר נוגע להבדל בין סוגים שונים של ישיבה ממושכת. בעוד שצפייה תכופה בטלוויזיה נקשרה לכמה מדדים פחות טובים של מבנה המוח, התמונה הייתה שונה אצל משתתפים שדיווחו כי הם מרבים לשבת בעבודתם. בחלק מהמדדים, ישיבה תכופה בעבודה נקשרה דווקא לאזורים גדולים יותר במוח ולפחות שינויים חריגים בחומר הלבן.
"במשך שנים התמקדנו בכמה זמן אנשים יושבים", הסביר פרופ' דייוויד רייכלן, מהחוקרים הבכירים במחקר. לדבריו, הממצאים מצביעים על כך שייתכן שחשוב לבדוק לא רק כמה זמן אנשים יושבים, אלא גם מה הם עושים בזמן הזה. נתן פטר, מהחוקרים שהובילו את המחקר, ציין כי ייתכן שבעתיד יהיה צורך לדייק את ההמלצה המקובלת לצמצם את זמן הישיבה, ולהתחשב גם בסוג הפעילות שאנשים עושים בזמן שהם יושבים.
גם ככה אין מה לראות
(צילום: shutterstock)
החוקרים מעלים את האפשרות שההבדל קשור לכך שעבודה בישיבה כוללת לעיתים קרובות פעילות מחשבתית, תקשורת עם אנשים, פתרון בעיות ומשימות מורכבות יותר, בעוד שצפייה בטלוויזיה היא בדרך כלל פעילות פסיבית יותר. עם זאת, המחקר לא בדק ישירות את המנגנון הזה, ולכן אי אפשר לקבוע מה בדיוק מסביר את ההבדל.
גברים על הכוונת
ממצא נוסף שמשך את תשומת לב החוקרים היה ההבדל בין גברים לנשים. כאשר בחנו את נתוני ה-MRI של גברים ונשים בנפרד, התברר כי רבים מהקשרים בין צפייה תכופה בטלוויזיה לבין מדדים פחות טובים של מבנה המוח היו בולטים בעיקר בקרב גברים. הסיבה לכך עדיין אינה ברורה. החוקרים מדגישים כי נדרש מחקר נוסף כדי להבין אם מדובר בהבדל ביולוגי, בהרגלים שונים בזמן הצפייה או בגורמים אחרים שלא נמדדו במחקר. החוקרים ניסו לצמצם ככל האפשר את השפעתם של גורמים אחרים שעשויים להשפיע על בריאות המוח. בניתוח הנתונים הם הביאו בחשבון בין היתר גיל, השכלה, פעילות גופנית, עישון, צריכת אלכוהול, סוכרת, יתר לחץ דם ומדד מסת גוף (BMI).
הגברים משלמים יותר
(תמונה: Shutterstock/Yuganov Konstantin)
גם לאחר ההתאמות האלה, חלק מהקשרים נותרו מובהקים. עם זאת, גם ניתוח סטטיסטי מקיף אינו מאפשר לקבוע שצפייה בטלוויזיה הייתה הגורם הישיר להבדלים שנמצאו.
אז כדאי להשליך את הטלוויזיה מהבית?
למחקר יש כמה מגבלות חשובות: ראשית, הנתונים על הרגלי הצפייה והישיבה התבססו על דיווח עצמי של המשתתפים. בנוסף, החוקרים לא שאלו כמה שעות בדיוק צפו המשתתפים בטלוויזיה מדי יום, אלא באיזו תדירות הם נוהגים לצפות בה – החל מ"אף פעם או לעיתים רחוקות" ועד "לעיתים קרובות מאוד". לכן אי אפשר להסיק מהמחקר שיש מספר מסוים של שעות צפייה שממנו מתחיל הסיכון לעלות. מגבלה נוספת היא שהמשתתפים לא עברו סריקת MRI בתחילת המעקב. החוקרים יודעים כיצד נראה מוחם כעבור כ-24 שנים, אבל אינם יודעים כיצד נראה בנקודת ההתחלה. לכן המחקר מצביע על קשר בין הרגלי הצפייה לבין מבנה המוח, אך אינו מוכיח שהצפייה בטלוויזיה גרמה לשינויים שנמצאו.
הבעיה היא בפסיביות
(תמונה: Shutterstock/True Touch Lifestyle)
אז מה עושים עם הטלוויזיה? החוקרים אינם קוראים להפסיק לצפות בה, והממצאים אינם מוכיחים שכמה שעות מול סדרה אהובה יגרמו נזק למוח. עם זאת, המחקר מצטרף למחקרים נוספים שמצביעים על כך שלא כל זמן ישיבה משפיע עלינו באותה צורה. ייתכן שחשוב לא רק כמה זמן אנחנו יושבים, אלא גם כיצד אנחנו מעבירים את הזמן הזה – מול הטלוויזיה, בעבודה, בקריאה, באינטראקציה חברתית או בפעילות אחרת.
לדברי החוקרים, הממצאים מעלים את האפשרות שהחלפת חלק מזמן הצפייה הפסיבי בפעילות גופנית, חברתית או כזו שמאתגרת יותר את החשיבה עשויה להיות בחירה טובה יותר לבריאות המוח. עם זאת, כדי לקבוע אם שינוי כזה אכן מונע שינויים במבנה המוח או מפחית את הסיכון לדמנציה, יהיה צורך במחקרים נוספים.
