"איכסה, איזה אומץ! דחוף לקנות מראה", "מזעזע, איזו דבה!", "חוסר מודעות עצמית, להקיא!". אלה רק חלק מהתגובות שקיבלה בימים האחרונים משפיענית הרשת שיר טרן בעקבות תמונות הפפראצי שלה מבלה בחוף הים בביקיני. טרן, שמככבת בימים אלה לצד בן זוגה, אלעד תורג'מן, בתוכנית הריאליטי "פאוור קאפל" ברשת 13, ידועה כמי שחרטה על דגלה את המאבק בשמנופוביה ושמה כמטרה לעודד נשים ונערות לאהוב את עצמן בכל משקל. אלא שיש קולות הטוענים שבדרך שבה היא מנהלת את המאבק הזה, היא עוד עלולה להשיג דווקא את התוצאה ההפוכה.
לאורך כל הדרך טרן התמודדה עם לא מעט תגובות קשות בנוגע למראה שלה, אבל מאז פרסום התמונות האחרונות, הן הקצינו עוד יותר. טרן בחרה לפרסם ברשתות החברתיות חלק מהתגובות שקיבלה, מה שהוביל את בר כהן, משפיענית בעצמה ויוצאת "האח הגדול", לטעון שדווקא עצם הפרסום שלהן יכול להזיק. לדבריה, במקום שנשים ונערות יראו אישה שמרגישה בנוח בגופה ויחשבו שגם להן מותר ללבוש ביקיני, הן עלולות לקרוא את העלבונות ולחשוב: אם ככה מדברים עליה, מה יגידו עליי?
"הפרסום יכול לעשות נזק, אבל יכול גם לעשות טוב. השאלה מאיזה מקום את מסתכלת על זה ומאיזה מקום את מגיעה", אומרת אתי קופלר, פסיכולוגית קלינית ורכזת תחום הפרעות אכילה במאוחדת מחוז ירושלים. "מישהי אחת תראה את שיר עומדת מול התגובות ולא מתביישת וזה יחזק אותה. מישהי אחרת תראה רק את העלבונות ותחשוב שאם שיר דומה לה ומכנים אותה בשמות, אז גם היא לא בסדר. אני חושבת שהבעיה המרכזית היא בכלל עצם העיסוק בגוף ובשאלה איך הוא נראה, כאילו זה הדבר החשוב פה. זה מה שעלול בסופו של דבר לעודד דימוי גוף שלילי והפרעות אכילה".
"גם כשכותבים לה: 'כל הכבוד שלמרות שאת קצת מלאה יותר מהסטנדרט, את מעיזה ללכת בביקיני', זה לא אומר שמי שכותבת את זה רוצה להיראות כמוה. גם המחמאה עדיין מתייחסת לכך שהגוף שלה כביכול שונה או חריג"
אבל יש ערך בכך שנשים ונערות רואות ברשת מגוון רחב יותר של מבני גוף?
"יכול להיות שכן. מישהי יכולה לראות אותה ולהרגיש שהנה, יש עוד מישהי כמוה. היא יכולה לחשוב: גם אני יכולה להיות שלמה עם הגוף שלי, להרגיש בנוח וללכת עם בגד ים. עם זאת, דימוי גוף לא נובע רק מאיזו תמונה שראית. הוא קשור להתייחסות בבית, בתרבות ובחברה שאת מסתובבת בה. אם הדגש הוא כל הזמן על מבנה הגוף ועל כך שאת צריכה להיות 'יפה' לפי סטנדרט מסוים, זה משפיע".
בימינו אי אפשר באמת לעודד השמנה
(צילום: shutterstock)
גם תגובות חיוביות לכאורה עשויות לשמר את ההנחה שגופה של טרן חורג מהנורמה. "כותבים לה: 'כל הכבוד שלמרות שאת קצת מלאה יותר מהסטנדרט, את מעיזה ללכת בביקיני'. אבל זה לא אומר שמי שכותבת את זה רוצה להיראות כמוה. גם המחמאה עדיין מתייחסת לכך שהגוף שלה כביכול שונה או חריג. מישהי גם יכולה לראות את התגובות ולחשוב: אוי ואבוי, אולי אני נראית בדיוק ככה, אז גם אני צריכה לרדת במשקל. לכן זה יכול לעזור, אבל בהחלט זה גם יכול להזיק".
ומה לגבי מי שטוען שמשפיעניות שמקדמות קבלה עצמי בסוף מעודדות השמנה?
"אני לא חושבת שבימינו אפשר באמת לעודד השמנה. אנחנו מוקפים בדימויי יופי של מלכות יופי, דוגמניות ושחקניות, לצד זריקות הרזיה וניתוחים. כולם רוצים להיות רזים, ולכן נראה לי שקשה מאוד לעודד השמנה בתוך המציאות הזאת".
"הדגש לא צריך להיות על המשקל"
מבחינת קופלר, הדיון אינו מסתיים בשאלה אם התמונות של טרן מעצימות או מזיקות. הסכנה האמיתית מתחילה כשהמסרים האלה פוגשים נערות שנמצאות ממילא בתקופה רגישה של עיצוב דימוי הגוף וקופלר מכירה את זה היטב מהקליניקה. "המון פעמים הפרעת אכילה מתחילה מכך שמישהו אמר לנערה משהו על הגוף שלה. לפעמים היא בכלל לא שמנה, אבל משתמשים במילה 'שמנה' ככינוי גנאי. לפעמים אחות או אדם אחר אומרים לה שהיא שוקלת יותר מדי. הערה כזאת יכולה להיות טריגר".
למה נערות רגישות במיוחד למסרים כאלה?
"יש בעיה מיוחדת בגיל הזה, כי הגוף משתנה. לפעמים השינוי קורה בבת אחת ולפעמים בהדרגה, אבל הגוף הופך לגוף של אישה - האגן מתרחב, החזה מתפתח ומופיע שיער במקומות שונים. פתאום הן שואלות את עצמן אם זה נורמלי? אם זה בסדר? לא תמיד קל לקבל את השינוי, ואז הן מסתכלות על מודלים שונים ומנסות להבין איפה הן נמצאות ביחס אליהם".
"חשוב מאוד להעביר את המסר שהגוף שלנו מצוין משום שהוא עובד ומתפקד. אפשר גם תוך כדי היום לומר לנערה: הגוף שלך בריא, הוא עובד כמו שצריך וזה מה שחשוב"
הסיכון גובר כאשר נערה כבר מתמודדת עם דימוי גוף שלילי או עם הפרעת אכילה. "כל העיסוק בשאלה איך הגוף נראה יכול לעורר מחשבות כמו 'אני צריכה להיראות ככה או אחרת'. מי שכבר פיתחה הפרעת אכילה לא תמיד רואה את הגוף שלה באופן מציאותי, ולכן תגובות מהסוג הזה עלולות לחזק את התפיסה המעוותת שלה".
מה הורים יכולים לעשות כאשר נערות נתקלות בפוסטים ובתגובות כאלה?
"חשוב מאוד להעביר את המסר שהגוף שלנו מצוין משום שהוא עובד ומתפקד. לא חייבים להושיב את הנערה לשיחה רשמית. הורים זורקים הרבה הערות תוך כדי החיים, ולכן אפשר גם תוך כדי היום לומר: הגוף שלך בריא, הוא עובד כמו שצריך וזה מה שחשוב.
"בסוף צריך לזכור שאין גוף 'נכון', משום שההעדפות שלנו אינן אובייקטיביות. מי פה בסדר? זאת שקצת מלאה מדי? מי שנורא רזה? ואולי מה שטוב הוא מה שבאמצע? גם האמצע הוא טווח רחב מאוד. יש אנשים שאוהבים גוף רזה יותר, ואחרים אוהבים גוף מלא יותר. זה עניין סובייקטיבי וטעם אישי, כמו העדפה לבגדים מסוימים או לצבע עיניים מסוים". לכן, היא מוסיפה, במקום שהדיון יהיה סביב השאלה אם הגוף יפה מספיק או מתאים לסטנדרט מסוים, עדיף לשאול אם הוא בריא ומתפקד. "כל אחד מאיתנו שונה, וזה בסדר. זה מה שטוב. מה שחשוב הוא שהגוף יהיה בריא".
אין גוף 'נכון' או 'לא נכון'. שיר טרן
(צילום: פרטי)
לדבריה, כדאי להסביר לנערות ולנערים שגם לגנטיקה יש תפקיד משמעותי במבנה הגוף. "מישהי עם גנטיקה של גוף קצת יותר מלא כנראה לא תהיה רזונת מאוד, וזה בסדר גמור. היא לא צריכה להיות. היא צריכה לאכול באופן תקין, בהתאם לתחושות הרעב והשובע שלה, ולא לפי משאלה של מישהו אחר שהיא תהיה רזה יותר או שמנה יותר. הדגש לא צריך להיות על המשקל. וגם בהמשך החיים - באיזשהו מקום כולנו נשארות קצת נערות ושואלות את עצמנו אם המידות שלנו בסדר או לא. הגוף גם משתנה אחרי לידות ובמהלך החיים. צריך לשמור על הבריאות ולעשות ספורט בצורה מאוזנת, אבל גם לא להתמכר לזה או להפוך את המראה לפרויקט תמידי".
אז בסופו של דבר, אין תשובה חד משמעית האם התמונות של שיר טרן עושות טוב או רע, אבל מה שבטוח זה שקופלר – כנראה כמו כולנו - הייתה מעדיפה לראות פחות דיונים ציבוריים שמעמידים את גופן של נשים למשפט. "אנשים תמיד יגידו משהו. תמיד יהיה למישהו מה להעיר. זה לא מחייב כלום. התגובה אומרת בעיקר משהו על העיניים של מי שכתב אותה ועל התפיסה שלו, שלעיתים קרובות היא שטחית כשמדובר במבנה גוף", אומרת קופלר. "טוב שיהיו כל מיני מודלים, אם ממילא מסתכלים עליהם, אבל הייתי מעדיפה שהדגש לא יהיה רק על הגוף. כשמדברים על מישהי שמופיעה בריאליטי, כדאי לשאול גם איזו אישיות יש לה, איזה אדם היא ומה היא מביאה איתה".
