"בעצם, בפעם האחרונה שאני נהגתי עלינו על מטען", נזכר אלוף משנה איוב כיוף (41) רגע לפני היציאה למחנה הפליטים ג'נין, על המארב שבו הותקל לפני שמונה חודשים. עוד נחזור לרגע הזה, אבל עכשיו אנחנו נוסעים בג’יפ של אל”מ כיוף וחוצים את מרכז העיר ג’נין. "נסיעה כזו לא הייתה יכולה להתרחש לפני שנתיים”, הוא אומר כשאנחנו בתוך ג’נין. “כל כניסה לעיר ג'נין התחילה בליווי בשיירות כלי רכב ממוגנים, ובשופלים ובדחפורי D-9 לנקות את הדרך - והסתיימה בירי, בעלייה על מטען ולפעמים בהרוגים ופצועים. לפני כשנה, בנקודה הזו ספגנו ירי מטורף, כדור צלף פגע בשמשה של הג'יפ ובצמיגים. חיכו לנו ערוכים. פירקו אותנו. למחנה הפליטים בכלל לא היה אפשר להתקרב אז".
היום העיר ג'נין שוקקת חיים. החנויות פתוחות ומלאות קונים, התנועה בכבישים פקוקה והשוק הראשי מלא אדם. "זה חזר רק לפני כמה חודשים", אומר אל"מ כיוף. "בשנה וחצי הראשונות (למלחמה) פעלנו כאן ובכלל לא היו כבישים. הרמנו הכל כדי לחשוף מטענים. העסקים היו סגורים, לא היה כלום. איפשרנו להם לסלול כבישים מחדש, ואז הכל התחיל להיפתח".
איך ידעתם שלא יניחו שוב מטענים מתחת לצירים? "כל העבודות נעשו תחת פיקוח שלנו".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן