ראשיתו של מאמר זה לפני 18 שנים, בעת ביקורי הראשון בספריית אוניברסיטת בוסטון. כאשר התחלתי את עבודתי בהקמה ובניהול של ארכיון אלי ויזל באוניברסיטה, נתקלתי בקומת הכניסה לבניין הספרייה המרכזית בחלון שבו הוצגו מסמכים שונים על אלי ויזל, ששימש פרופ' באוניברסיטה. בחנתי היטב את המוצגים ומהר מאוד גיליתי בתחתית החלון מוצג שלדעתי, בשל היותו כתוב עברית, מעטים, אם בכלל, נתנו את דעתם עליו, דף דהוי הכתוב בכתב־יד בעברית. ההסבר מתחת לדף המצולם היה "דף מתוך כתב־היד בעברית של הספר 'הלילה'".
מי ידע עד אותו רגע שויזל כתב את 'הלילה' בעברית? שעה לאחר שראיתי את הדף הקטן הכתוב בכתב־יד, שאלתי את ויזל בטלפון, היכן כתב־היד המלא? תשובתו הייתה "אני לא זוכר. באחת מקופסאות הארכיון שמסרתי לאוניברסיטה. היכן? אני לא יודע". ההפתעה הגדולה, שהיא עצם קיומו של כתב־יד בעברית, וזאת עוד לפני התרגום לעברית של הספר "הלילה" בידי חיים גורי, ב־1963. מאותו רגע החל עבורי המרוץ למצוא את אותו כתב־יד עלום, שטרם ידעתי מתי והיכן נכתב אף שויזל כתב עליו באנגלית, "טיוטה ראשונה". שנתיים וחצי של עבודה יומיומית בין מאות קופסאות הארכיון נדרשו עד שהגענו לטפל בקופסה שבה נמצא "הבן האובד".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "ספרות ותרבות" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן