"את יודעת שאנחנו מרמים את עצמנו, נכון?" אחי אומר. אנחנו נוסעים בסובארו הישנה והאהובה שלו בדרך חזרה מביקור אצל ההורים בחיפה. היה ביקור עצוב היום, במצב של אמא שלי חלה הידרדרות די מהירה, אז כדי לשמח אותנו אבא שלי החליט לקחת את אחי ואותי לביקור במשתלה הכי טובה בארץ, ההיא הענקית שנמצאת בהתחלה של דלית אל־כרמל. הוא אמר שהבטיח ללין, העובדת הפיליפינית שלה, להביא לה שתילים לכבוד החג.
למטפלת של אמא שלי יש אצבעות ירוקות, וזה מכמיר לב לראות איך היא מטפחת את המרפסת של הוריי כאילו שזו הגינה שלה עצמה. רק שמהר מאוד הבנתי שזה היה תירוץ בשביל אבא שלי כדי לפנק אותי, הבת הקטנה וחסרת האחריות שלו, זו שהסתבכה עם הלוואות. בת הזקונים שהיא כבר אישה מבוגרת עם שערות שיבה, ובכל זאת צריכה לקמצן על עצמה כמו סטודנטית מסכנה בדירת שותפות. "קחי גם לך", אבא שלי אמר לי במשתלה, "כן, גם את היסמין הענק, אז מה אם זה 90 שקל, שטויות".
הטור המלא של דנה ספקטור מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון החג של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
