מנדלי מוכר ספרים, בחיבורו האוטוביוגרפי "רשימות לתולדותיי", מתאר בשפה צבעונית ועזה את מפגשו הראשון כילד קטן עם התלמוד הבבלי: "לקחני מלמדי אל גבול התלמוד, הענק הקדמוני ועוג מלך הבשן בספרות כל יושבי תבל. כבואי שמה הייתי כאיש הבא בפעם הראשונה ליום־השוק הגדול, משתאה למראה עיניו מכל מיני סחורה ופרגמטיא ודברי חפץ רבים ומשונים, ומשתומם למשמע אזניו, קול שאון והמולה וצווחה מכל עבר ופנה [...] כולם רצים דחופים ומבוהלים, זה בכדו וזה בחביתו ואיש אחיו ידחקון [...] נושאים ונותנים, שוקלים וטרים וקול ענות במחנה".
לפני שבועות מספר יצא לאור ספרם של יעקב צ' מאיר וישי רוזן־צבי "התלמוד: תולדות הלמדנות" (מאגנס), ולרגל האירוע נפגשנו שלושתנו לשיחה ארוכה וגלוית לב על אותו "עוג מלך הבשן" של הספרות היהודית, התלמוד הבבלי, ועל אותה תחושה המוכרת לכל לומד או לומדת של התלמוד של כיכר שוק הומייה. במבט ראשון אכן נראה שמנדלי צדק והתלמוד הוא שוק פרוע ונטול חוקים, אך למעשה, כפי שמראים יעקב וישי, ככל שוק אחר גם לסוגיותיו הפתלתלות של התלמוד יש חוקים ברורים שניתן לזהות מבעד לרעש ולהמולה.
הכתבה המלאה מחכה במוסף "ספרות ותרבות" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
