ברוכים הבאים ליולי, החודש הכי מעפן בשנה. לא משנה באיזה יום תגיעי לחוף, הים בחודש יולי יהיה תמיד סוער ומטונף כמו התוף של מכונת הכביסה אחרי שהחיילת שלך חוזרת משבוע שדאות. וגם אם נפלת במקרה על יום עם ים פלטה מהמם, תהיי בטוחה שברגע זה הוא מפוצץ בעשרות זנים של מדוזות עם שמות של להקות מחול מכרמיאל: פעמונית, מסרקנית, חוטית נודדת. אבל החוטית הנודדת שהכי מעסיקה אותי נמצאת דווקא על החוף, יותר נכון במסעדת החוף שבה אני יושבת עם רן. היא בחורה צעירה, אבל ממש צעירה, הייתי נותנת לה 20 בצל, אם הייתה טיפה פנויה אחת של צל בכל החוף המהביל הזה, והיא לובשת תחתון ביקיני כל כך קטן שהוא כמעט לא קיים, פשוט חוט אחד שבקושי מכסה את תיבת האוצר שלה מקדימה ואפילו לא מנסה להתמודד עם כל השטח הגדול שמאחור. וזו לא רק היא, בשלב הזה כבר פיתחתי היכרות מאוד קרובה עם כל פלחי העכוז של כל הבחורות במסעדה.
רוב הזמן החוט של החוטית הנודדת מתחבא בין פלחי הישבן שלה, אבל לפעמים הוא יוצא לשנייה החוצה, ואז היא שולחת ציפורני לק ג'ל ארוכות ומשוחות בגוון ורוד ברבי עם יהלום בקצה, ומחזירה אותו למקום. וכן, אני מודעת לגמרי שהתיאור שנתתי עכשיו הוא בוטה ומגעיל, ממש גובל בפורנוגרפי, כי מה לי ולפלחי הישבן הפרטיים של בחורה זרה בחוף. וזו בדיוק הבעיה, אני הכי לא מעוניינת בעולם להיות האישה המבוגרת והטהרנית הזו שיושבת על כיסא פלסטיק במסעדת החוף ושופטת את איברי הגוף המוצנעים של בחורה בגיל של הבת שלי. מה לזה ולי, שתמיד דגלתי בזכותה של כל אישה ללבוש מה שבא לה. מה גם שאני בעצמי לובשת היום ביקיני שחור שממש לא הולם אישה בגילי, כל כך לא ראוי שחברה שלי קנתה לי ליומולדת האחרון מתנה פרוידיאנית ומלאת רמיזות - בגד ים שלם. אבל מה לעשות, הבחורה עומדת סנטימטר מהפרצוף שלי וממש דוחפת את האחוריים שלה עמוק לתוך האישונים שלי. איזו ברירה יש לי חוץ מלקיים מערכת יחסים אינטימית עם מה שאני רואה?
הטור המלא של דנה ספקטור מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
