אני משוכנעת שהקיץ יהיה מפוצץ בתקריות אנטישמיות רבות שיפרצו בכל בירה אירופית באשר היא. נותר לי רק להתפלל שזה לא יסתיים באלימות, אבל באופן אישי לא אהיה מסוגלת להרגיש את השחרור הקליל הזה של חופשה כשאין לי מושג מאיפה זה הולך לבוא לי הפעם. ומצד שני, אני כבר לא יכולה להגיד למגנים את מה שאמרתי להם פעם, למשל שכל תמונות הילדים המתים זה זיוף תוצרת פאליווד עם תשע בהונות ברגליים. כן, זו מלחמה, ובמלחמה מתים המון אזרחים, וכן, חמאס אשם שהוא משתמש בנשים ובתינוקות כמגן אנושי, אבל כיוון שאף אחד לא טורח להסביר לי מתי תיגמר המלחמה ומה המטרה שלה, איך אוכל להיישיר מבט ולהגיד שזו מלחמת אין ברירה?
אחרי 7 באוקטובר, הייתי משוכנעת שעכשיו נלמד, נבנה מערך הסברה תותחי, נשתמש באינספור העדויות והזוועות המוכחות כדי להטות את דעת הקהל אלינו. לא יכולתי להאמין כשהממשלה הזו באה ופיטרה משום מקום את אילון לוי, אולי הדובר הכי רהוט שיצא לי לראות. החברות שלי טענו שזה בגלל סכסוך עם שרה נתניהו, ורק אני לא האמנתי והמשכתי לצפות כמו סתומה שהם יביאו במקומו מישהו אחר, כי מה, הם יפקירו את כל הזירה החשובה הזו? המנהיגים שלנו עד כדי כך שמים פס על חיילים שייצאו לטיול אחרי צבא ויחטפו שם תביעות מאיזה אקטיביסט חרוץ עם קשרים בהאג?
הטור המלא של דנה ספקטור מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן