אפריל 2010, ארוחת שבת בעיצומו של חג הפסח. ציון, אביה של דורית רביניאן, כבר לבוש לבית כנסת, חובש כובע קסקט כחול־אפור חדש שקנה בנחלת בנימין. דורית, הבת הבכורה מבין ארבעה, עורכת את השולחן אבל לא מחמיצה אותו כשהוא בדרך לדלת, "תראה איזה יפה אתה", היא אומרת ומחליטה לצלם אותו. למחרת יתברר שזהו הצילום האחרון של אב המשפחה. בגיל 66 ליבו של ציון נדם, וחור נפער בחייה של רביניאן.
אפשר לומר שאביה של רביניאן הוא גיבור ספרה החדש "שיעורים בפיתוח קול" (עם עובד), ספר שחציו בדיון וחציו ממואר. הספר הזה הוא דברים רבים: הוא שיר אהבה לאבא, הוא יצירה על שפה, על מילים שיכולות להחיות ולהמית, סיפור חניכה של סופרת, וגם שיחה הולכת ונמשכת עם המתים — האח התינוק שמת כשהייתה בת שלוש וחצי, האב, והרומן שגנזה לפני יותר מ־14 שנה. במובנים רבים ספר חדש של דורית רביניאן הוא אירוע. זה מפני שהיא סופרת מוכרת ואהובה, שלא מפרסמת לעיתים קרובות; הספר האחרון שלה ראה אור לפני יותר מעשור.
הכתבה המלאה מחכה במוסף "ספרות ותרבות" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
